|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נאמנותו הנצחית של הבכיר במשרד הביטחון הייתה נתונה לדוד בן-גוריון, שר הביטחון הראשון של מדינת ישראל ● הטוענים לאחר מותו כי היה "האיש של פרס", טועים טעות ציבורית ● שמעון פרס לא נחשב בעיניו למודל ● שבעה+ למותו של חיים ישראלי ז"ל
|
|
חיים ישראלי ז''ל (2011-1927). ידיד חם
|
|
|
|
|
חיים ישראלי תיפקד בשירותם של 14 שרי ביטחון והיה מסור לכולם, אך הערצתו ונאמנותו הראשונית והנצחית הייתה ונותרה עד ליום מותו, לדוד בן-גוריון, שר הביטחון הראשון של מדינת ישראל. גם לאחר שבן-גוריון פרש מתפקידיו הממלכתיים וחזר לצריפו בשדה בוקר, המשיך ישראלי לשרתו; ובהקשר זה נבעה היכרותי הראשונה עימו.
בלב חם ורגיש
לעת ההיא הייתי כתב צעיר ביומון "הבוקר" ולראשונה בתולדות העיתון, שלא נמנה על "יקיריה" של מפלגת השלטון דאז (מפא"י), הצלחתי ליזום ראיון אישי עם בן-גוריון. בעקבות אותו ראיון, שעורר בשעתו סערה פוליטית לא קטנה ("מגילת חיים", עמ' 195-97), נוצר הקשר ביני לבין חיים ישראלי, קשר שבמרוצת השנים הפך לידידות אישית וכנה, שמצאה את ביטויה מדי פעם שנזקקתי לסיועו או לעצתו, כי מעבר לארשת הרשמית והיבשה שאפיינה אותו בעבודתו הביטחונית, הסתתר לב חם ורגיש למצוקותיו של הזולת.
עוזר ומסייע
כשכתבתי את ספרי הראשון, "ביום סגריר" (על מבצע סואץ 1956), והיה עלי לראיין בפריס את גי מולה, ראש ממשלת צרפת בתקופת המבצע ואת חבר שריו דאז (משימה מורכבת ומאוד לא פשוטה בהליכיה הביורוקרטיים), נחלץ חיים ישראלי לעזרתי וביקש ממוקה לימון (ששימש אז כנציג משרד הביטחון בצרפת) לסייע לי ככל האפשר.
בכשרות מהודרת
דלתה של לשכתו של חיים הייתה תמיד פתוחה לפני, ומפעם לפעם אף סעדנו יחד (הקפיד תמיד שהדבר ייעשה במסעדה כשרה למהדרין) ומתוך שיחותינו האישיות למדתי להכיר מקרוב את חיים ואת השקפותיו.
|
|
|
שמעון פרס [צילום: AP]
|
|
|
יש הטוענים, לאחר מותו, שהוא היה "האיש של פרס" ושימש כלי משחק בידו. עוד אחת מהטעויות הציבוריות שהתחבבו על התקשורת: חיים ישראלי העריץ שר ביטחון אחד, את דוד בן-גוריון. לגבי כל יתר שרי הביטחון שעבד במחיצתם, לא פרס נחשב בעיניו למודל אלא משה דיין. "פרס היה מתחמק מהכרעות ודוחה את החלטותיו ל'דיון' ולעוד 'דיון' - בעוד דיין היה פוסק בו ברגע כשבאת אליו בשאלה כלשהי, לטוב או לרע, אבל היה פוסק במקום, וזה הקל מאוד על עבודה במחיצתו...", הסביר לי חיים. "מאז שהכרתיו שררו בינינו יחסי קרבה, רעות ואמון, ופשוט, אהבתי את האיש", הוא כותב בספרו, "מגילת חיים" (עמ' 241). "מותו של חיים ישראלי הוא עבורי אבידה כבדה, שאין לה תחליף", ספד לו שמעון פרס: "הוא היה חבר כאח לי...". האומנם? "בהופעתי בפני סגל הפיקוד העליון של צה"ל לציון מאה שנה להולדת בן-גוריון, וכן בטקס הפרידה שמערכת הביטחון ערכה לכבודי לרגל פרישתי מעבודתי, באו כולם, כולם, כולם, למעט אחד; שמעון פרס לא היה בשני האירועים...", מציין חיים ישראלי בספרו "מגילת חיים" וממשיך: "צרמו לי דבריו, שהחבר היחיד שיש לו הוא עמוס עוז... בפגישתנו בארבע עיניים לאחר מכן, הוא אישר לי, שאכן, כך אמר. אילו היה אומר, שיש לי מספר מצומצם של חברים אמיתיים, ועמוס עוז ביניהם, לא הייתי מתאכזב, אולם הוא ציין, שעמוס הוא היחיד" [ההדגשה במקור]. נראה שיחסו המתנכר של פרס כלפי מי שהוגדר על ידו כ"חבר" וכ"אח" (לאחר מותו) חרה והכאיב לחיים ישראלי, אך אולי היה מוצא דברי נחמה בדברי ההספד שנשא לזכרו, אילו רק יכול היה להאזין להם, לולא באו באיחור כה רב. וחבל, חבל על דאבדין ולאו משתכחין.
|
|
| תאריך:
|
17/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
17/06/2011
|
|
יוסף עברון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שואל מבקש תשובה
|
17/06/11 18:25
|
|
|
|
2
|
|
קורןנאוה טבריה
|
18/06/11 05:02
|
|
|
|
3
|
|
קורןנאוה טבריה
|
18/06/11 05:43
|
|
|
|
4
|
|
א.פוליססט
|
20/06/11 12:03
|
|
ביום ראשון השבוע (12.6.11) נכחתי בפגישה בבית של רחל לוי ביבנה. רחל גרה בדירת עמידר (דיור חצי ציבורי), וקיבלה צו פינוי ליום רביעי הקרוב, ה-22.6. אם הצו לא יבוטל, אני מקווה שרבים מכם יצטרפו אליה ואל דיירי עמידר חבריה ב-22.6, בפעולות מחאה.
|
|
|
|
|
בחמישה חומשי תורה כתובים לא מעט סיפורים על אודות אירועים היסטוריים. בעבר עמדנו על כך שכל סיפור כזה נושא מסרים נצחיים, שעל כן נכתב בתורה שהיא נצחית. עם זאת, יש בתורה סיפורים - אירועים היסטוריים, שאנחנו לא כל-כך זוכרים ולעומתם יש סיפורים כאלה שאנחנו לא שוכחים. אחד מהם מסופר בפרשת השבוע שלנו, פרשת שְׁלַח-לְךָ. בכללות אפשר לומר שאנחנו זוכרים את הסיפורים, או נזכרים בהם, על-פי מידת התאמתם להקשר אקטואלי כלשהו. למשל, אירועים של מסירת נפש על קידוש ה' ר"ל, מעלים בזכרוננו את סיפור עקדת יצחק ותופעות של בגידה באחים מזכירות לנו את מכירת יוסף על-ידי אחיו. בסיפור של פרשת השבוע אנחנו נוטים להיזכר בהקשר של הפך אהבת הארץ, של הנכונות לוותר עליה לטובת חיים טובים מחוצה לה וכן הלאה, כל סיפור וההקשר האקטואלי שלו.
|
|
|
|
|
שוב אנו קוראים על ניסיון להקים התנחלות על אדמה שאינה שייכת לפולשים; שוב אנו קוראים על עימותים עם כוחות הביטחון שבאו לבצע צו בית משפט; שוב שורפים ניידת, מפוצצים את הראש לאיזה שוטר ושוב בוכים לציבור שהם המסכנים. לאחר מכן, כל הצבועים הללו הולכים לשרוף מסגד וקוראים לכך "תג מחיר". נבלים מעולם לא חסרו לנו...
|
|
|
|
|
כיצד קרה ובבוקרו של יום בהיר וחם החלה מחאה ישראלית המונית נגד מחירי הקוטג'? האם ישבה קבוצה של חברות ופינקו עצמן במיני פשטידות וסלטים, ואז אמרה אחת מהן לבעלת הבית: "אולי תביאי קוטג'? זה ממש מתאים פה"; ובעלת הבית פערה עיניה בתדהמה ואמרה: "השתגעת? צריך משכנתה בשביל קוטג'!". וישבו כולן על כוס קפה והתלוננו ורתחו, והחליטו כי יש לעשות מעשה. מיד פתחו קבוצה בפייסבוק שזכתה לעשרות אלפי תמיכות, פנו לעיתונות וקיבלו מיד עמוד ראשי ואף קיבלו "אייטם" בתוכניות אקטואליה, והיד עוד נטויה.
|
|
|
|
|
בממשלה אפרורית למדי מתגלה שר התקשורת, משה כחלון, כמעט כאלומת-אור יחידה באפלה. שר בודד בשטח עוין, שלא מהסס לחתור נגד הזרם, ובלבד שהאזרח הקטן לא יינזק במהלך החתירה שלו בים הסוער כל-כך.
|
|
|
|
|
