פצצה מתקתקת

אחרי אסון הגז בנתניה - האסון הבא כבר בדרך. הוא רק עניין של זמן וצפוי כל עוד בלוני הגז ימשיכו להיות חשופים בחזיתותיהם של בתי-מגורים ובחצרותיהם. על אחת כמה וכמה שהוא צפוי כשאלה מוצבים באורח פיראטי וללא תחזוקה הולמת.

כאילו באירוניה של הגורל מסתבר עכשיו כי אסון שכזה עלול לחזור ולהתרחש דווקא בנתניה עצמה. הפעם בחזיתו של בניין שתוחם את אזור התחנה המרכזית שלה מכיוון מערב. המדובר בבניין ישן, בן יותר מ-40 שנה, שמצוי על-פי הדיווחים ברחוב יגאל אלון בעיר. בחצרו הפנימית של הבית פזורים מאות בלוני-גז חשופים, כאשר הרשתות, שנועדו לסוכך עליהם, נפרצו וצינורות המתכת, המובילים את הגז, נחתכו ונגנבו. בעלי-עסקים רבים בחזית הבניין יודעים להעיד על סימנים ברורים של הזנחה, על מחדלי-בטיחות ועל התרעות חוזרות ונשנות, שלא הביאו לתיקון המעוות.

אשרי הגפרור?

ברחוב המסילה בהרצליה, מול פסי הרכבת תל אביב-חיפה, מצוי בית שמעת לעת מורגש בו ריח חריף של גז. הסאה הוגדשה באחד מסופי השבוע האחרונים, כשדייר הבית חשף, לחרדתו, דליפה חזקה בברז הגז המרכזי שבחזית הבניין. רק תודות לתושייתו הגיע, למחרת, איש חברת הגז האחראית, שככל הנראה מנע בכך אסון אפשרי נוסף.

הצרה הגדולה היא שאסונות שכאלה עלולים לחזור ולהתרחש בכל רגע. לא רק בנתניה ובהרצליה, אלא בכל הארץ כולה. הם צפויים כל עוד אין חברות הגז דואגות להטמין את מיכליהן באדמה. מדינה מתוקנת נוהגת להסדיר את איחסונם בחקיקה. אחרי ככלות הכל זו אינה יכולה להרשות לעצמה שבלוני הגז יהיו חשופים ולא מוטמנים מתחת לקרקע.

אין צורך בדמיון מודרך כדי להבין שחשיפתם של מיכלי-גז עלולה להזמין חבלה מכוונת מצד מחבל, או של סתם פסיכופת. כל שהוא נזקק לו כדי להעלות את הבניין באוויר הוא להבה קטנה של אש.

אבל מדינה, שקווי החשמל והטלפון שלה חשופים ופרוצים לכל רוח, ושבונים בה גורדי-שחקים לרוב, עם חזית דקורטיבית מזכוכית - מדינה שכזו רק מזמינה עליה את האסון הבא, והפעם עם אפקט בלתי-נמנע של דומינו.