בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
אנשי ההיי-טק. חוד החנית [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
אנשי הפלורסנטים - יפי הבלורית והטוהר של ימינו
|
אנשי ה"ניאונים", אותם אלה שאוהבים לעשות "לייק" בפייסבוק, הם חוד החנית של ישראל. בחורים ובחורות משכילים שנושאים בנטל הכבד של מדינת ישראל. מחאתם על הקוטג' לא יצאה מפרופורציות. היא ההוכחה לכך שטרם איבדנו כאן את הפרופורציות הנכונות
|
"אם זה רצון העם, צריך להחליף את העם"
|
ניר שילה
|
את מחאת הקוטג' לא ארגנה רוחמה מקרית שמונה, גם לא ז'קלין משדרות ותאמינו לי, הן סובלות מעליית המחירים יותר ממארגני העצומה. את מחאת הדלק מובילים מי שיש להם רכבים, הם מעולם לא יתלוננו על השמש הקופחת בתחנות האוטובוס במרכזי הערים, על התדירות הנמוכה של האוטובוסים ועל היחס המזלזל של פקחי הרכבת. שלא תבינו לא נכון, אני לא נגד אנשים שמוחים ומארגנים עצומות, אלא שנדמה שאיבדנו פרופורציות לחלוטין
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
אנשי הפלורסנטים, אותם אלה ש"איבדו את הפרופורציות" ומארגנים עצומות בפייסבוק, הם יפי הבלורית והטוהר של ימינו. הם אלה שאוחזים בנשק ובמקלדת בו-זמנית. אנשי הפלורסנטים הם חוד החנית של ישראל. אלו אותם בחורים ובחורות שישבו בבית ולמדו לתואר אקדמי ראשון ושני. הם אלו שבזכותם מדינת ישראל יכולה להתהדר בטייטל של "מעצמת היי-טק". אנשי הפלורסנטים הם אותו מעמד ביניים חבוט שנושא בנטל ונשחק עד דק. הם אלו שהפכו בשנים האחרונות לשק החבטות של משרד האוצר. "המעמד המדושן" שניתן לגזול ממנו כי יש לו "עודפי שומן". אנשים שקנאה העבירה אותם על דעתם יצאו בקול תרועה רמה נגד אותם "מקבלי מכוניות בחינם" - אחת מן הסיסמאות שכה אהבו להשתמש בהן כתירוץ טוב להכניס יד לכיס ולקחת עוד לטובת "קופת המדינה". אך מי שהקפיד לקרוא בעיון את האותיות הקטנות ידע גם ידע כי הם משלמים על כך במיטב כספם. וגם אם יש בכך סוג של הטבה, אין בכך כל רע. מותר ומגיע לקבל הטבות במסגרת העבודה. זהו לא שוחד וגם לא טובות הנאה. לא מדובר בבונוסים של מיליוני שקלים, ויש כאן אפילו סיוע בפן הלאומי. הטבה זו היא שמסייעת לשכבת הביניים להתרחב ולצאת אל הפריפריה ולא להישאר בין כותלי גוש דן, בעוד שהמדינה, זאת שאמורה לספק את התשתית, מדשדשת בביורוקרטיה ובשחיתות של רכבת ישראל. מחאת הקוטג' היא הסממן הראשון לכך שהחבל שנמתח מתחיל להיקרע. זהו האיתות של שכבת הביניים לכך שהגיעו מים עד נפש. זהו האות לכך שמישהו אכן איבד את הפרופורציות בישראל, והפרופורציות הנכונות הן לא על איזה סוג של מאבק חשוב יותר לנהל. הדוגמה המגוחכת לסטטוס שכתב ילד בן 14 בפייסבוק על כך שבספטמבר עומדת לקום מדינה פלשתינית בעוד שהחברה בישראל מנהלת מאבק על מה? על קוטג'? - היא ההוכחה לכך שבישראל עוד לא איבדו את הפרופורציות הנכונות. היא ההוכחה לכך שבמדינת ישראל חיים אנשים שרוצים לנהל חיים נורמליים. אובדן הפרופורציות שנכון שיש לדבר עליו הוא "אובדן הבושה". אותו קפיטליזם חזירי שבהינף יד מעלה מחירים, מכניס יד לכיס ומוציא ממנה עוד כמה שקלים לטובת שורת הרווח. מחאת הקוטג', היא באמת הקרב על הבית. זהו חוסר היכולת של היצרנים להבין ש-7.5 שקלים לגביע קוטג' הם אובדן פרופורציות לשמו. ואם על כך יש להחליף העם - אבדה המדינה.
|
תאריך:
|
27/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
27/06/2011
|
|
מירב ארד
|
אנשי הפלורסנטים - יפי הבלורית והטוהר של ימינו
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
נירשי
|
28/06/11 14:49
|
|
אני מתקשה לחלץ מעצמי תובנה ברורה באשר לגימיק הזה שבו סלבריטאים, כאות הזדהות עם גלעד שליט, נועלים עצמם לשעה בתוך תא אפלולי מקרטון, ומשם משחררים את דבריהם לאומה. כי מה שאני מרגיש נוכח החיזיון הזה הוא בעיקר מבוכה. הדבר הזה פשוט מביך.
|
|
|
שאלתי חכמים ונבונים וזו השאלה: האם מותר להחליף שבויים?
|
|
|
אם ישנן אמירות המקוממות אותי, הן אמירות כמו של 'בוגי' יעלון למשל, שאומר שהלחץ צריך להיות מופנה כלפי חמאס. לחץ ע"י מי? ע"י המשפחה?. מה יכולה לעשות משפחה אחת בישראל את שלא יכולה ממשלה, שנחשבת לממשלה של מדינה חזקה עם הצבא החזק ביותר במזרח התיכון?. איזה לחץ יכולה משפחה אחת קטנה ללחוץ במקום שבו נכשלו שרים שהם רבי אלופים בדימוס?. מה פתאום צריכה המשפחה, גם עם תמיכת רובו של העם, להפנות את לחצה כלפי החמאס.
|
|
|
|
|
|
משב רוח אופטימי החל לנשב. מערכות החיסון החברתי שלנו התעוררו מרבצן לאחר תרדמה ארוכה וחסרת אחריות. נוגדני הרעלים בדמוקרטיה החבוטה שלנו שנלחצו אל הדפנות החלו להגיב, לדכא, לדחות, להרחיק ולהשמיד את הנגיפים. הגרורות נבלמו, הנמק בּוּדָד והתאים הבריאים מתחילים להתרבות. אנחנו רחוקים מהחלמה שלאחריה תבוא תקופה ארוכה של שיקום עד להבראה המלאה, אבל את קרב הבלימה צלחנו. אין מה לקושש עלי דפנה ולקלוע זֵרים, אסור להתהלל כמפתחים, אדרבה, עיקר המאבק עוד לפנינו והוא יהיה ארוך וקשה. יש לגייס את כל תעצומות הנפש לעלילות שעוד נתכנו לנו. בל נהיה שאננים.
|
|
|
|