1 ראו מי התגייס לטובת
גלי צה"ל. טובי שדרנינו ועיתונאינו. הם לא מבינים על מה יצא הקצף, הרי בתחנה הזאת מתקיים "תמהיל שידורים מרתק", "החבילה הכי ישראלית שיש" כדברי
רזי ברקאי. או
עמנואל רוזן שקובע - לא תוהה - שאין רלוונטיות למונחים שמאל וימין ולכן לא ברורה התלונה בדבר שמאליותה הבוטה של התחנה הצבאית.
אכן אירוניה. דווקא ההתגייסות החד-צדדית של עיתונאי שמאל לטובת המשך מתכונתה הנוכחית של גל"צ, מוכיחה את הטענה בדבר הפוליטיזציה השמאלית הברורה השוררת בה. כמובן שהתירוץ הקבוע הוא שמדובר ב"עיתונות", ועוד "מקצועית". ככה זה כאשר המקום משרת סדר יום פוליטי המזוהה עם קבוצת מיעוט מבחינת הציבור הישראלי אבל בעלת רוב מוחלט בתקשורת הישראלית. איך אמר לי חבר עם ותק של שנים בתקשורת הישראלית: בישראל יש עיתונאים ויש ימנים.
2 "איך את מאתרת את השמאליות של רזי ברקאי; אני לא הצלחתי", תהה
ירון לונדון בתוכניתו כלפי איילת שקד מתנועת "ישראל שלי". התשובה די פשוטה: בבחירת הנושאים, בבחירת המרואיינים, בבחירת הפרשנים, בשאלות ובהנחות היסוד המשתמעות מהן, וגם - כן גם - מהתקבלותו של ברקאי בקרב קהל המאזינים.
ברקאי לא יתקוף את הממשלה על הקפאת הבנייה בבירת ישראל, למרות שמדובר בממשלת ימין שנבחרה לשם כך - משום שזה עונה על תפישתו הפוליטית התומכת בחלוקת ירושלים (למען השלום, כמובן, השלום). הוא יעלה כפרשן ("אובייקטיבי") את
אמנון אברמוביץ' שימשיך גם ברדיו את מסע ההסתה שלו נגד ההתנחלויות ונגד ממשלת ישראל ויאיים בקטסטרופה אם לא ניענה לדרישות הפלשתינים.
זה לא רק ברקאי, אלא תחנה שלמה של שדרנים ועורכים המקדמת דבר יום ביומו ערכים ודעות שחלק ניכר מהם אינו משותף לרוב גדול בציבור. גם במקרה שאותם שדרנים אינם נמצאים מיד תשמעו שם את טלי ליפקין-שחק שאין בדבריה כמעט משפט אחד ללא הכוונה אידיאולוגית ופוליטית. ו
מיכה פרידמן ו
יעל דן,
רינו צרור ו
אילנה דיין ונורית קנטי ועוד אנשי שמאל לעייפה. ואם מתפנה מקום, למשל בגזרת שלמה ארצי, נביא את רענן שקד שיגוון בדעותיו את המרחב הגל"צי. אכן, פלורליזם לתפארת.
3 "נוסטלגיה" - כינה עמנואל רוזן בציניות את הטענה בדבר שמאליותה של גל"צ, שהרי הליכוד מדבר על מדינה פלשתינית. נוח מאוד לרוזן לעשות רדוקציה של המציאות, כל עוד גל"צ נשארת טריטוריה של בני מינו הפוליטיים.
גם אני חושב שהמושגים "ימין" ו"שמאל" הם ארכאיים ומעולם לא היו מדויקים. לטעמי צריך לדבר על שמרנים (ושמרנים חדשים) וליברלים. רוב מוחלט בתקשורת הישראלית משתייך לאסכולה הליברלית - ביחס לפוליטיקה, לתרבות, למדיניות, לחברה ועוד. גל"צ רק עושה קולות של שיתוף, אבל בפועל התחנה מרוחקת מאוד מהקונצנזוס.
4 הפלורליזם שראשי התחנה כה גאים בו הוא לעג לרש, משום שהוא מניח שעמדות בענייני פוליטיקה ותרבות - הנמצאות בצד השמאלי העמוק במפה הפוליטית - הן קונצנזוס. כך ביחס להתנחלויות, להינתקות, למאחזים היהודיים ה"בלתי חוקיים" אל מול "הכפרים הבלתי מוכרים" של הבדואים בנגב, כך ביחס האוהד שזוכים לו ארגוני שמאל קיקיוניים המוזמנים תדיר להשמיע את דעתם אל מול ההתעלמות הכמעט גורפת מארגוני ימין, כך בתיוג האידיאולוגי הכמעט אוטומטי המוצמד על-פי רוב לארגוני ימין בלבד (לעתים קרובות בתוספת התואר "קיצוני") אל מול ארגוני השמאל הנקראים כמעט תמיד בשמם ללא תיוג פוליטי. כך גם ביחס לערכי מסורת ודת, שאלת תגבור לימודי יהדות בבתי הספר, לימודי האזרחות וההיסטוריה.
ועוד לא דיברנו על האמפתיה הנושבת מצד השדרנים כלפי בני-בריתם האידיאולוגים ב"
שלום עכשיו" וארגוני שמאל נוספים, אל מול העוינות או האדישות כלפי נציגי ימין. אנשי התחנה אוהבים להצביע על התוכנית "המילה האחרונה" ככזאת המשקפת דעות הפוכות, אבל דווקא בדידותה של התוכנית הזאת מלמדת ההפך. תוכניות האקטואליה נשלטות בידי קו אחיד.
5 המאבק של ראשי גל"צ לשימור אופי התחנה כמות שהוא כיום, כמו גם התגייסותם של עמיתים נוספים רחוק מלהיות תמים. זוהי מלחמה על מוקד כוח, משאב ציבורי שנשדד מהציבור בתואנות צבועות. עיתונאי שמאל כ
עוזי בנזימן ואחרים מדברים על "מאמץ מחושב של ראש הממשלה לשלוט בתכנים המשודרים בערוצי התקשורת הציבוריים". בנזימן מגדיל ומייחס זאת ל"מגמה החותרת להגביל את
חופש הביטוי", ו"להפוך את ערוצי השידור הציבורי מארגוני תקשורת מקצועיים לשופרות תעמולה של השלטון", לא פחות. הם כמובן גם יורקים אחת לכמה דקות את צמד המילים "מקרתיזם" ו"פשיזם".
נחזור בפעם האלף על השאלה, היכן היו בנזימן וחבריו ה"מקצועיים" בזמן
הסכם אוסלו? מי שאל אז את השאלות הקשות? מי השתיק את המתנגדים להסכם הדמים הזה? היכן הם היו לאחר רצח רבין, שעה שחלקים ניכרים בעם נרדפו על לא עוול בכפם כאשמים ברצח? היכן היו בזמן ההינתקות, האם גם אז פעלו במקצועיות ולא כשופרות תעמולה של ממשלה שיישמה מדיניות שמאל מובהקת?
המחאה כלפי גל"צ לא נועדה "להחזיר את השידור הציבורי 50 שנה אחורה" כדברי בנזימן; ההפך, היא נועדה לגרום לכך שהתחנה הצבאית הזאת תשדר סוף-סוף שידור ציבורי באמת, כלומר שידור המבטא את מגוון הדעות הקיימות בציבור; לא רק דעותיהם האזוטריות של בנזימן וחבריו שאוהבים להתגדר מאחורי מונחים יפים כ"חופש ביטוי" ו"עצמאות תקשורתית", אבל בפועל תומכים במי שמדיר מזה שנות דור עיתונאים שמרנים מלהיכנס למעוזי התקשורת הוותיקים.
6 בפני חברי ועדת האיתור של מפקד התחנה הצבאית הבא, כמו גם בפני קובעי המדיניות, ניצבת הזדמנות פז להשיב את התחנה הזאת אל מקומה המרכזי. לא צריך לשם כך איש פוליטי; לבד מניסיון תקשורתי עשיר, חשוב שמפקד גל"צ יהיה איש צבא אמיתי, קצין בדרגת רס"ן או סא"ל לפחות, אחד שלחם בשטח ולא רק שידר ממנו, שמכיר היטב את ההווי הצבאי לגווניו, שמכיל באישיותו עולמות רבים - ישראלי ויהודי, מודרני ומסורתי - אדם היכול להביא רוח של שינוי אמיתי לתחנה, רוח של פיוס עם החברה הישראלית שהתחנה כה מנותקת ממנה. אסור להפטיר כדאשתקד ולשמר את המצב הנוכחי. זה טוב לאנשי הסדר הישן; לא טוב לחברה הישראלית.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
