כאשר רוצים לעסוק בשאלה כן ולא לחיות בישראל, מולדת אבות אבותינו, המדינה התוססת והצעירה הנחשקת על-ידי כל יהדות העולם, נכנסים לשאלת השאלות של העם היהודי, אשר היא מורכבת ומסובכת מאוד. האמת היא שאין לכך תשובה של כן ולא, אלא זה נושא המזכיר אינסוף פעמים כי בחיים אין שחור או לבן, יש הרבה אפור!!!
למה כן? כי אין מקום בעולם בו סופגים התינוקות שברבות הימים הופכים לאזרחים בוגרים, כל-כך הרבה למה כן, עד שאפשרות הלא איננה עומדת כלל על הפרק. אלא שעם ההתבגרות והשתכללות שכבת הכדאיניקים, המורכבת לרוב ממחוברים-מקושרים-נבחרים-אנשי הון, מגלים שיש עוד קבוצה מרתקת האחד והגורמת לסלידה אצל האחר והיא אנשי העולם התחתון, שכהרף עין מצליחים להתחבר ולהיטמע בתוך אותה קבוצה של המחוברים-מקושרים-נבחרים-אנשי הון, אשר לצורך המאמר אכנה אותה ממנ"א.
אותה קבוצת הממנ"א קולטת לתוכה גורמים אשר שום אם או אב לא היו רוצים שיתחברו לילדיהם, והנה בישראל, אותם אנשי העולם התחתון, הפכו כבר מזמן למין זן מיוחד בתרבות ה"סלסריטי", אשר לרוב נשכחת להם העובדה שהם בעצם גורם שאיש נורמלי לא היה רוצה בהתפתחותו. אלא מה, הזמנים משתנים ועימם, גם העובדה הזו, המאפשרת לחברה הישראלית לראות בהם גורם מצליח, משפיע, הזוכה לפרסום תמידי במדיה הכתובה והמדברת, בשפה צהובה, תוך שהיא שוכחת את מי היא בעצם מקדמת.
אך כאשר היו שליטי המדינה הצעירה רק אותה קבוצת הממנ"א, היה עוד ניתן לקבל בסלחנות כלשהי "טעויות" שנעשו כלפי טובי בניה ובנותיה של המולדת הצעירה, אשר עוד לפני מועד הקמתה ועד עצם היום הזה, היא עומדת - אם בצדק ויש הטוענים שלא בצדק - בפני בעיות ביטחוניות-קיומיות, אינסופיות, ואולי אף מצב זה יישאר כמות שהוא ולעד???
אך כאשר כמו כל אחד, בהיותך צעיר העובר תהליכים שאולי אינם שטיפת מוח, אבל קרובים מאוד לכך, אינך מודע לכך שיש ובמרקם החברתי-הכלכלי אתה יכול להיות בצד שעלול בעתיד להיפגע חזק!
זה כמעט כמו נהג, הנוהג ברכבו ואומר: "לי זה לא יקרה", וכוונתו לתאונה, והנה דווקא עם הצהרתו זו הוא מעורב בתאונה, פעם קטלנית ופעם תאונה קלה. כאשר אם הוא עובר תאונה קלה, סיכויי החלמתו ושיקומו גבוהים, מה שלא נכון לגבי תאונה קטלנית, אשר תוצאותיה לרוב עלולות להיות הרס ואובדן שאיננו בר-שיקום.
מובן שישנם תחומים נוספים, כמו חינוך, דיור, בריאות, תעסוקה, יזמות, ובעצם בכל תחום מתחום החיים, החשופים לאמרה "לי זה לא יקרה".
אך כאשר מגיע המצב שמכרזים, האמורים לאפשר ניהול וחלוקת משאבים לאומיים באופן צודק, נראים כמו מכרזים "תפורים", הרי מי שנתקל בכך לרוב הוא האזרח הבוגר ולרוב בשנות השלושים פלוס לחייו, עת הוא יוצא לשוק "החופשי" אשר בעצם גם הוא לא חופשי, אבל משום מה מכונה כך, ואז... כל מגדל הערכים של
כבוד האדם וחירותו, ושוויון הזדמנויות וכל יתר המילים היפות מתגלות במערומיהן.
השיא להשתקפות פני החברה בא גם לכל מי שנתקל בפעם הראשונה במערכות אכיפת החוק והמשפט, אשר משנה לשנה שוברות שיאים, של מערכות הפועלות מתוך ניגודי אינטרסים והמגינות על החזק, ולרוב על אותה קבוצת הממנ"א, יחד עם אותם אנשי העולם התחתון, המצליחים להדגים מדי יום עד כמה נכונה האמרה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". בעזרת פועלה של המשטרה, ומערכת בתי המשפט עד עד לפני עשור וקצת, היו טוענים שהיא המערכת הנקייה ביותר ודוגמה לכל העולם, והיום חובה להוסיף את השאלה - האומנם???
כואב הדבר בישראל, הרבה יותר ממדינות אחרות, כי אין מדינה אחת הדומה לישראל ובטח שלא בעולם הנחשב משום מה לנאור והוא עולם מדינות המערב, אשר כמו העולם כולו, מראה שהמצב בעולם כולו הוא של שקיעה חברתית-כלכלית כואבת, המלווה בפערים בלתי מתקבלים על הדעת, אבל למרות זאת אין איש מנסה או יכול לתקן, והמצב מתקבל בשתיקה רועמת, תוך שחיקה והרס המעמד שהחזיק את העולם וגם את ישראל, וכוונתי למעמד ההולך ונעלם - הוא המעמד הבינוני.
שלושה אחוזים לוקחים הכל יחד עם עוד 27 אחוז של חברים נלווים שרובם חברי אותה שכבת הממנ"א ויחד, למרות שהם רק בערך כ-30 אחוז מהעולם, גורפים לכיסם 90-80 אחוז בעודם מותירים ל-70 אחוז מהאוכלוסיה 20-10 אחוז, והכל תלוי ברצון אותה שכבת הממנ"א.
ולפתע מגלים שיש מעל למיליון אזרחי ישראל החיים בגלות, ולפתע מגלים שהישראלים אינם האהודים על יהדות העולם, ולפתע מגלים שהישראלים טומנים מלכודות לאחיהם הרוצים לנסות ולבנות חיים חדשים מחוץ לגבולות המולדת הישראלית האהובה כל-כך על כולם.
קשה להבין זאת אלא אם אתה מתבונן לתוככי החברה הישראלית המאופיינת היום כלא מפרגנת והמנציחה בעיות בין דתיים לחילוניים, אשכנזים לספרדים, והמורכבות הייחודית שלה ואפילו בדיקה ברמת הבודד, והמשפחה מראה כי הבעיות לרוב מתחילות ומתפתחות מרמת הבודד והמשפחה, וגדלות לבעיות חברתיות-כלכליות, ופערים, אשר רק קפיטליזם טהור חסר רחמים, יכול לייצר, ומול חסרי ישע שהם כל אלו שאינם חברי הממנ"א, והכל בחסות בתי המשפט והשופטים שחובה לזכור שבעצם כולם, גם הם, בסך-הכל בני אדם!!!
ולא, איני נגד קפיטליזם או אנשים עשירים, אבל קשה להבין ולקבל מצב בו כל עשיר מחובר-מקושר-נבחר, לרוב חבר על קבוצת הממנ"א, מקבל בעת צרה או חדלון כלכלי שמיטת חובות, ולעומתו החלש וחסר הישע במצב דומה זוכה לפשיטת רגל! קשה להבין ולקבל שכר של מנהלי חברות בן שמונה ספרות ויותר לעומת אי-קליטת עובדים ואפילו בשכר זעום, אשר הוא סיפור בפני עצמו והראוי למאמר מעמיק בנושא ובנפרד.
אך האם ראיתם הרבה אזרחי מדינות זרות המקריבים חייהם למען מולדתם כמו בישראל? מבחירה חופשית? אם יש כאלו, הרי אין מדובר במספרים משמעותיים כמו שמראים המספרים בישראל, וזאת למרות שיש ציבורים שלמים שאינם משרתים בצבא, אבל עדיין בישראל אחוז הבוחרים לשרת הוא הגבוה בעולם.
גם ברורה העובדה שהרוב הוא של טובים השותקים! כי פשוט אין ביכולתם לעשות לשינוי, במיוחד עקב הכורח שלהם להילחם יום-יום על פרנסתם, ובמצב כזה, חברי הממנ"א עושים ככל העולה על רצונם! והמעמד הבינוני מחוסל!
כל הנ"ל, יחד עם אי-יכולת להשיג דיור ופרנסה בכבוד, וקשיים אדירים שלא מובנים לצעירים אך מובנים מאוד לדור המתבגרים, מספרים יחסית בקצה למה לא. אבל... אין מדינה כמו ישראל בה יש קרבה שלפעמים לוחצת ואפילו הורסת, אבל גם קרבה של נתינה ואהבה, יחד עם דור צעיר מדהים ורגיש, שאולי יעשה סוף-סוף את השינוי בין ה'לא' ל'כן', שעדיין גורם לעובדה שכפי שציינתי מעל מיליון ישראלים חיים בגלות, ואין בעובדה זו להצביע על הוכחה מי המנצח, ה'לא' או ה'כן', אלא יש בה להראות שיש הרבה עבודה לעשות כדי לשפר במעשים ולא רק בדיבורים, דבר בו הישראלים אלופים אם נשווה אותם לעומת מדינות העולם המערבי, בו יש מכל הנ"ל, אבל יש דיור, חינוך, בריאות, פרנסה וזיקנה בכבוד, והוכחה שמחיר של דירה עלובה בעיר בישראל ניתן לרכוש בהרבה מקומות מהעולם וילה או דירת פאר.
אז עכשיו כל אחד בנפרד יעשה את חשבון הנפש שלו, כאשר במידה שישרוד לאורך הרבה שנות חיים, יוכל להשוות המצב ומסקנותיו עת היה צעיר, לעומת המסקנות אליהן יגיע בגיל מבוגר, או אפילו לעת זיקנה, כי סיכום עושים בסוף ולא ניתן לעשותו בהתחלה. מקווה שלפחות בזאת נוכל להסכים כולנו, ואולי זה יביא לפרגון ולאהבה שיאחדו בין פלגי העם הקטן החי בישראל וברחבי העולם, ונוכל יחד לומר תחי מדינת ישראל!!!
