טרנספר מתגלגל

בראשיתה שאבה תנועת ההתנחלות בשטחי הגדה המערבית השראה מהמודל ההתיישבותי שבטרם מדינה - "חומה ומגדל" וטענה שהיא ממחזרת אותו, אך באי-התאמה למצב הריבונות של המדינה שכבר קמה. התלמידים "עלו על רבותיהם", אבות הציונות. הם זיקקו ופיתחו את שיטתם לדרגת אמנות, שתוצאותיה המצטיירות כיום הן עוצמה והפניית משאבים העולה על יחסם באוכלוסייה לאין שיעור. המתנחלים יוצרים פרברים נוחים על אדמות הפלסטינים; משליטים סדר יום המכפיף את המדינה לכל צרכיהם ומחסורם; מחדירים אידיאולוגיה המנכסת פרשנות צרה לציונות, כזו הנוטה לפטיש הטריטוריאלי; וחותרים להמרת ריבונות העם בריבונות האל.

התהליך הלז הולך ומעמיק, ולובש משמעות של דה-לגיטימציה מתגלגלת של קבוצות אוכלוסייה, ומהלך עקבי לביטול המהות של המשטר הדמוקרטי בישראל. אם בתחילה הכריזו כי יש מקום במרחב ה"משותף" גם לפלסטינים, הרי שכיום ההצהרות עוסקות ב"תג מחיר", התרת דם, ופתרון הטרנספר הישן והטוב. לאחר מכן התגלגלה ההדרה לעבר הפלסטינים אזרחי ישראל. הללו סבלו מאפליה למן קום המדינה, אך כיום צעדות הימין במקומות מושבם, וחלחול השנאה שמעבר לקו הירוק, מאדירים הדרה ושנאה העולות על אפליה חברתית-כלכלית גרידא. לאחר הפלסטינים אזרחי ישראל הגיע תורם של העובדים הזרים ומבקשי החסות. פלוגותיו של ברוך מרזל חצו את הקו הירוק לתוך שטחה הריבוני של ישראל וחדרו ללב שכונותיה של תל-אביב, כדי לזרוע שנאה יוקדת ורדיפת הגר אשר בשערינו.

הבאים בתור הם אלה המותחים ביקורת ומערערים על הלגיטימיות של מעשי המתנחלים, ועל פרשנותם הצרה והקנאית את מהות הציונות. נציגיהם בכנסת חותרים ללא לאות במסעם לשלילה של כל סוג ביקורת, בכל אתר ומעל כל במה, דה-יורה ודה-פקטו. הם יסודיים, חרוצים, נחושים, ולומדים מהר כיצד לקעקע את אושיות ההתנגדות. כל זה, בסיועה של אופוזיציה חדלת-מעש, וחוסר היושרה של רבים מחברי הכנסת, שמשתמטים מלהישיר מבט אל חורבות הדמוקרטיה, ובהשתמטותם הם מסייעים לכינונן.

ובכן, התחלנו ברדיפת פלסטינים חסרי זכויות הנתונים תחת כיבוש צבאי, וסיימנו בניסיונות להשתיק ולתייג את אזרחי ישראל המתנגדים לדרך שמתווים המתנחלים. מכאן עולה השאלה - האם המתנחלים חותרים לבלעדיות באמצעות גירושם של כל ה"אחרים"? או שמא פניהם לכפיית דעתם על כל המתנגדים? כְאלה היודעים "מה טוב לעם ישראל", נכון היה שישמיעו תשובה גלויה ואמיצה: מהי המטרה - להישאר לבדם בארץ ישראל המובטחת ולמלוך בה, או להשליט על הכל שלטון עריצי ודכאני?

על המתנחלים להישמר שלא לשפוך את התינוק עם המים, כיוון שרבים ממתנגדיהם נמנים עם המעמד הבינוני הזן ומפרנס בכספי מיסיו את הבנייה בהתנחלויות, את מערכת החינוך המתבדלת והמפוארת ללא מגבלות תקציביות, את הכבישים ליהודים בלבד ואת השמירה הצבאית הכבדה שתובע מפעל ההתנחלות "המחזק את בטחון ישראל".

אין קל מלזרוע שנאה וללבות המון עם, קהל מאמינים החסר את הידע והכלים הדרושים לחשיבה ביקורתית. אך מהו המחיר שגובה תהליך כזה? האם אין מקום במדינה לריבוי דעות, לביקורת, לחמלה ולהגנה על החלש, לצדק ולשוויון? האם אין מקום לחופש הביטוי והדעה? האם אין בישראל מנהיג אמיץ שיעצור את ההרס הנזרע לדורות?