איך נולד מאהל?

החברה האזרחית, בכללה עשרות ארגונים ופעילים, נתמכי הקרן החדשה לישראל ושתיל, עמלו לאורך השנים האחרונות לעצב הצעות מדיניות חלופיות וחברתיות שיאפשרו פתרונות מעשיים, בטווחי זמן סבירים, לחלק ניכר ממצוקת הנדל"ן. תוכניות סדורות אלו, זמינות לפוליטיקאים שרוצים בכנות לעזור ומחפשים את הכלים המעשיים המקדמים פתרון כולל לדיור, לחינוך, לתעסוקה ולנגישות תחבורתית לחיבור מהיר וזול למוקדי מסחר ועבודה. והן זמינות גם לאלפי הפעילים בשטח, שזקוקים לפתרונות אלטרנטיביים ישימים.

במסגרת זאת, בתמיכת הקרן החדשה לישראל, התגבשה "הקואליציה לדיור בהישג יד" הכוללת אקדמאים משפטנים וארגוני צדק חברתי, כאגודה לזכויות האזרח, ידיד, במקום והאגודה לצדק חלוקתי. קואליציה זו למדה החומר התיאורטי והכלים הקיימים בעולם לקידום נושאי דיור בהישג יד ותרגמה אותו למציאת הישראלית, בנתה כלים והצעות מדיניות בנושא, גיבשה כמה קווי פעולה והחלה לפעול מול שר השיכון, רשויות מקומיות וועדות הכנסת והתקשורת, כדי שיאמצו מדיניות שתקדם דיור בר-השגה.

בין היתר, העלתה הקואליציה את הדרישות הבאות:

• החזרת מעורבות המדינה לשוק הדיור כנותנת פתרונות דיור ציבוריים לנזקקים;

• זירוז הליכי התכנון במסגרת הרפורמה התכנונית שהציעה הממשלה, ולא על חשבון איכות בדיקת התוכניות;

• קביעה מפורשת בחוק כי אחת ממטרות התכנון היא בניית דיור בר-השגה;

• דרישה מהרשויות המקומיות להכין תוכניות מתאר בעלות גיוון בגודל הדירות, כך שגם משפחות בתחילת דרכן, ומשפחות בעלות יכולות כלכליות נמוכות יוכלו למצוא את מקומן;

• לחייב יזמים לבנות ולמכור דירות במחירים ברי-השגה למשפחות מעוטות יכולת;

• הכללת נושא הדיור בהישג יד בכלל החקיקות הרלוונטיות, כמו חוק "הסופר-טנקר" וחוק התכנון והבנייה החדש, בניגוד להזנחה הממשלתית הקיימת.

המחאה רחוקה מלהיות מוגבלת לתל אביב וחלופות קיימות גם קיימות - כעת נשאלת השאלה מי הם המנותקים האמיתיים - אזרחים שהחליטו לעמוד על שלהם או פוליטיקאים המתעלמים מהמחאה החברתית שנראה שרק צוברת תאוצה.