הם מפחדים - כולם, גם ביבי

לכן, בינתיים מדברים, מכנסים דיונים, מסתכנים מעט וניגשים למאהל המחאה על-מנת להזדהות ולתפוס כותרת. ירידת הפוליטיקאים לרחוב למאהל מאבק המחאה כרוכה כאמור גם בסיכון עבורם. את ראש עיריית תל אביב הניסו המפגינים מהמקום כששפכו עליו בירה. על חברת הכנסת מירי רגב שפכו מים מינרלים, קראו כנגדה קריאות גנאי ואילצו אותה לעזוב. היא מצידה איבדה קצת את העשתונות והתעמתה עם המפגינים. "תגיד לי, אתה סתום?", קראה לעבר אחד מהם. כשהיא מתכוונת להצעה שהגישה בזמנו בכנסת להקלת מצוקת הדיור. המפגינים לא התעניינו בכך וח"כ רגב החליטה שהם "סמולנים", ונטשה. היא טעתה. המצוקה והמפגינים באים מכל שכבות הציבור הצעיר. המצוקה היא נחלת כולם, היא אמיתית והדבקת תוויות גנאי לא תעזור.

גם המפגינים, שהיו מעורבים בתקרית טעו. אז נכון, מירי רגב באה גם "לתפוס כותרת" ואולי גם צילום. אבל צעדי אלימות מסוג זה אינם מועילים. אולי רק סייעו לח"כ רגב להשיג את הכותרת שאותה חיפשה.

כרגיל, זה מתחיל בהצהרות ובניסיונות "לתפוס כותרת" או צילום. הנה שר השיכון אריאל אטיאס, כבר מודיע שהמחאה צודקת. הוא כבר אמר מזמן שיש בעיה. הוא דרש מזמן פעילות. הוא הגיש תוכניות. אבל מה, האוצר, שוב פעם האוצר מטרפד. יש לו גם אבחנה מעניינת. המפגינים האלה, המוחים באוהלים - הם לא רוצים ללכת לגור בפריפריה. רק תל אביב ואזור המרכז טוב להם. ושם המחירים הכי גבוהים. אז מה הפלא שישנה מצוקה?

• שר השיכון מגיב על מחאת האוהלים

סליחה, כבוד השר. יש תעסוקה הולמת בפריפריה? יש תחבורה מהירה למרכז, שם מבחר גדול יותר של הזדמנויות תעסוקה? ואיפה כבודו מתגורר? בפריפריה? (נכון, זה טיעון דמגוגי, אבל זה הסגנון היום).

אחרי שהגערות וההצטדקויות של כבוד השר לא זכו לתהודה חיובית, שלף פתאום משרד השיכון, בתוך יום, תוכנית שתושיע את המצב. ישווקו 6,900 דירות. זה יציף את השוק. יגדיל את ההיצע ויוריד את המחירים. יפה. מתי זה קורה? זה לא נאמר בהודעה לתקשורת שפרסם המשרד. כי התוכניות עוד לא גובשו, לא אושרו, לא הוצעו למכרז והאוצר בכלל עוד לא אישר. אבל השר יכול להיות מרוצה, הוא נאבק למען פתרון מצוקת הדיור. (משום מה הפעילות הזו מזכירה את הפרסומים על פעלתנותו של חברו לסיעה השר אלי ישי בפרשת שירותי הכיבוי וההצלה שנודעה לציבור רק לאחר השריפה הגדולה בכרמל.)

הצהרות הפעילות של שר השיכון הן רק דוגמה. בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת שדנה (18.7.11) בנושא הייתה צפיפות ונוכחות כבדה של ח"כים, גם כאלה שאינם חברים בוועדה, שהגיעו לדיון. להיות נוכחים, לזרוק מילה, להיות בתמונה. גם שר החוץ אביגדור ליברמן הגיע, כאילו הוא עוסק בנושא יום-יום. מה יצא מזה? כלום. לוועדה הזו אין שום סמכויות, פרט ליכולת לשחרר נאומים לפרוטוקול.

ראש הממשלה גם הוא לא שומר על שתיקה. הוא הצהיר (18.7.11) כי יפתור את מצוקת הדיור. האמת, הוא לא יצר את המשבר. אבל מה לעשות, זה קרה ומחריף במשמרת שלו. יועצו הכלכלי אומר כי כבר מראשית כהונתו מנסה נתניהו לייצר שינוי שיוביל להקלה במצוקה. אבל מה לעשות, שהדיבורים, התוכניות וההודעות לעיתונות אינם תחליף לביצוע בשטח וזה עוד לא קרה.

בניגוד למחאת הקוטג', האצבע המאשימה מכוונת ישירות לממשלה. על כן, הממסד השלטוני חושש מזעם הציבור. הוא יודע שאין לו פתרון מיידי. והוא פוחד שאם העסק לא יירגע זה עלול לעלות באובדן השלטון, אם לא חמור מכך...