דרך טובה עברה מדינת ישראל, מאז הקמתה, בכל הנוגע לקביעת כללים מחייבים ליחסי פקידים ואזרחים. העיקרון הבסיסי, שעובדי הציבור ופקידי המדינה חייבים לפעול בתפקידם בהגינות, ביושר ורק במסגרת הסמכויות והכללים שקבע המחוקק מקובל על הכל. עם זאת, ברור שכל פקיד בעל שררה עשוי למעוד ולהיכשל בתפקידו ופרקליט בשירות המדינה אינו יוצא דופן בענין זה.
רשימת ארוכה של עובדי מדינה מפרי חוק מוכרת ומתפרסמת כל שבוע ברבים: החל משוטר שמכה ומתעלל או מכזב בדיווחיו, ועד לפקיד שעונה לאזרח תשובות שקר או סתם אינו משיב לפונים אליו. חלק מהמעשים הללו הינם פליליים (ומטופלים) וחלקם הינם מה שנקרא "עבירות משמעת" או "הפרת חובה" (שעפ"ר נותרות ללא טיפול וענישה). זו אינה רק תופעה ישראלית, והיא מתרחשת, ברמות שונות, בעולם כולו (בשבדיה כמו בשוויץ, ובישראל כמו בקונגו).
נוכח עובדות אלה, ובגלל הפער הגובר בין ציפיות הציבור בישראל לבין ההתנהגות של נושאי המשרה הפקידותית שלנו, הוקמו עם השנים מערכות ביקורת שתפקידן לחקור ולברר תלונות אזרחים כנגד הפקידים. החל ממשרד מבקר המדינה (האימפוטנט עפ"ר, למעט בימיה של השופטת בדימוס מרים בן-פורת), דרך נציבי תלונות ציבור (כמו נציב תלונות חיילים) וכלה ביחידה לחקירת שוטרים.
מטרת מערכות בקרה אלה הינה לתת לאזרח יכולת לפנות למישהו שבידיו הכלים והסמכות לחקור תלונות נגד עובדי המדינה, ולהחליט בתום הבדיקה מה יעשה נגד "הפקיד" (שוטר, חייל, שופט) שחטא. לכן הן עצמאיות ואינן כפופות למערכת שאותה ואת אנשיה הן בודקות.
לא תמיד זה מושלם, לא תמיד זה הכי יעיל, והרבה תלונות מוצדקות מטוייחות או שאינן ממוצות ונבדקות כראוי. אבל עצם קיומה של מח"ש (מחלקת חקירות שוטרים) תורמת תרומה אדירה להורדת כמות האלימות המשטרתית ולשיפור התנהגות המשטרה, כי השוטרים יודעים שיש מי שיכול לבדוק תלונה על מעשיהם והתנהגותם ואף להעמידם לדין. גם השופטים בישראל יודעים היום שהתנהגותם באולם המשפט ובמהלכו יתכן ותעמוד לחקירה, ובדיקה של נציבת התלונות נגדם (ויש מקום להעריך שנראה גם תוצאות ושיפור).
והנה, מתגלה שישנה מערכת אחת בלבד של עובדי מדינה, החופשיים ומשוחררים מכל פיקוח ביקורת ובקרה: הפרקליטים.
הפרקליטים בשירות המדינה מחזיקים במעמד מיוחד: המחוקק הפקיד בידיהם סמכויות רבות, ולמעשה הם הקובעים את התנהגות המערכת הציבורית בעניינים רבים, וגם חורצים לא פעם את גורלו של האזרח. מעמדם המיוחד של פרקליטי המדינה (בכל הרמות) גובר בעצם על מעמדם של כל שאר הפקידים. למעשה, הם מוסמכים לבטל ולשנות אפילו הנחיות והחלטות של שרים ומנכ"לים, שלא לדבר על החלטות ועדות תיכנון ובניה, ועדות תמיכה, ועדות מכרזים וכו'.
בזמנו הניח המחוקק (הבריטי-מנדטורי), כי פרקליטים בשירות המדינה הינם נאמנים לחוק, וכי רק החוק וכלליו הם נר לרגליהם ומורה דרך למעשיהם. אבל המחוקק הבריטי לא הכיר בזמנו לא את עדנה ארבל ולא את הגב' גלאט-מרקוביץ. גם אם הנחת "תום הלב" הפקידותי תקפה עדין לגבי הרבה פרקליטים בשירות הציבורי, אין היא יכולה להיות נכונה תמיד ובכל מקרה לגבי כל פרקליט ופרקליט, באשר אין אדם שלא יחטא - ובמיוחד פקיד/פרקליט שכל כך הרבה עוצמה ושררה הופקדו בידיו.
ובגלל שהפרקליטים בשירות המדינה מחזיקים בידם סמכויות ועוצמות אדירות וזוכים בחוק לאמון מלא ובלתי מסוייג, ואף מוגדרים כנציגיו ומשרתיו, מן הראוי שיהיו גם הם תחת פיקוח ובקרה מרסנים.
כיום, במצב בו הפרקליטות ממונה גם על חקירות המשטרה (ומדליפה אותן), גם על מתן יעוץ לשרים (ואח"כ מתברר לעיתים בבג"צ שהכשילה אותם), גם נותנת בכנסת יעוץ משפטי למחוקק (אנו מקבלים בסוף חוקים מבולבלים) ובמקביל היא גם מסוגלת לשתק כל אדם באמצעות החזקת "תיק פתוח" נגדו או למוטטו כלכלית בגלל הגשת כתב אישום לא מבוסס, מתגלה ומסתבר שמדובר במערכת הפקידותית הכי חזקה במשטר הבירוקראטי הישראלי (שגם כך הוא דורסני למדי). אין רשיון בניה, אין מכרז, אין חוק, אין החלטה ואפילו אין תשלום או הקצבה במדינת ישראל, שפרקליט ממשלתי לא מסוגל לעכבם ולבטלם בהינף קולמוס. קיומה של מערכת פקידותית כה חזקה, ללא הכפפתה לביקורת פיקוח ובקרה, מהווה אנומליה ואפילו סכנה במשטר דמוקרטי תקין.
מסיבות לא-ברורות, מעולם לא הוקמה בישראל מערכת המוסמכת לבדוק תלונות על מעשי והתנהגות הפרקליטות ולא קיימת כזו: מבקר המדינה אינו בודק את מעשיה והתנהגותה או את שיקוליה המשפטיים. חקירות המשטרה כפופות לפרקליטות, ולכן המשטרה אינה יכולה לחקור אותה. אפילו שרים ומנכ"לים אינם מוסמכים לבדוק את התנהגות הפרקליט שלהם (כיוון שהוא כפוף לפרקליטות ולא לשר) ולמעשה תלונות נגד הפרקליטות ואנשיה נבדקות, כביכול, ע"י הפרקליטות עצמה, דבר המהווה בדיחה. זהו מצב בלתי תקין ובלתי נסבל, מושחת ומשחית, באשר ברור שאין גוף מוסמך לבדוק ולחקור את עצמו. מסתבר שפרקליטי המדינה בישראל (ועימם הפרקליטות כולה) הם "תותח משוחרר" ללא רסן או מעצור.
גם הנתונים הסטטיסטיים ממחישים את הטענה: ב-20 השנים האחרונות הושעו מעבודתם, הועמדו לדין, פוטרו (וחלקם אף נשלחו למאסר) מאות עובדי מדינה, מאות עובדי רשויות סטטוטוריות ומאות שוטרים - כולם בגין עבירות שונות שביצעו במסגרת תפקידם. אפילו כמה שופטים כבר נאלצו לפרוש או הודחו מתפקידם, מסיבות דומות. רק שמם של פרקליטים משירות המדינה נעדר מרשימות אלה. למען האמת - גם לא זכור שנפתחו חקירות כלשהן כנגד פרקליטים בעקבות תלונות שהוגשו. היוצא מן הכלל, חקירת הפרקליטה גלאט-מרקוביץ, מדגים את המתרחש: רק כשיועץ המשפטי לממשלה נפגע אישית ונעלב, הוא הורה לפתוח בחקירה שגם הניבה מייד תוצאות והעמדה לדין. מסתבר שכשהפרקליטות רוצה - היא יכולה (רק שמתגובת הפרקליטה גלאט-מרקוביץ, שטוענת להגנתה שכולם בפרקליטות עושים כמוה ומדליפים, עולה התמונה האמיתית על המתרחש שם...).
אבל מצב סטטיסטי מוזר זה, של העדר פרקליטים שהורשעו, תוצאה הטוענת ל"העדר ליקויים" ו"העדר חוטאים" בקרב פרקליטי המדינה, אינה מתקבלת על הדעת. כל אזרח הישראלי המכיר את המציאות, יודע עד כמה מושגי היושר והיושרה בפרקליטות המדינה נתונים בשאלה קשה. מצב זה מערער את אמון הציבור בפרקליטות ובשלטון החוק, כיוון שהשקר מתגלה לבסוף. סידרת האירועים החמורים שאירעו (נחשפו) בשנים האחרונות הוסיפה ודירדרה את אמון הציבור בפרקליטות ובאנשיה לנקודת שפל מסוכנת ביותר, אולי עד סף פיצוץ. זהו מצב הדורש תיקון מיידי.
לכן נדרשת, ובדחיפות, הקמת יחידה לחקירות פרקליטים. רשות או גוף עצמאי חזק שיוכל לבדוק תלונות נגד פרקליטים ולהסיק נגדם מסקנות אישיות, כשמתבקש.
הפרקליטות תתנגד, כמובן, לרעיון. היא תטען שהיא מטפלת בעצמה בחריגות שבתוכה. זהו טיעון ריק מתוכן, חסר כל יסוד של אמת ומגוחך על פניו. הפרקליטות גם תטען שיחידה כזו "תפחיד" את הפרקליטים ותמנע מהם מלקבל החלטות. זוהי שטות מוחלטת.
יוזכר לפרקליטות, שמצב דומה היה קיים בעבר לגבי תלונות נגד שוטרים. תלונה נגד שוטר היתה נבדקת במשטרה עצמה - מה שהביא לערעור האמון במשטרה וחקירותיה עד שמדינת ישראל הקימה את מחלקת חקירות שוטרים (מח"ש), כיחידה עצמאית שאינה תלויה במשטרה. המשטרה טענה בזמנו שאם תוקם מח"ש, אז השוטרים יהפכו ל"ראש קטן" ויפחדו למלא תפקידם בגלל חשש מתלונות שווא. המציאות מאז הוכיחה שהקמת מח"ש לא רק ששיפרה את איכות עבודת המשטרה והוציאה ממנה "תפוחים רקובים", אלא שגם תרמה לאמון הציבור במשטרה והחזירה לשוטרים ההגונים את כבודם. אגב, כשתטען הפרקליטות למה אסור להכפיף את אנשיה לביקורת "שיפוטית" חיצונית, תפנו אותה לתשובות שנתנה לצה"ל, עת הסבירה למה אפשר וצריך להכפיף קצינים לביקורת כזו ואפילו על מעשים עשו בעת קרב.
אגב, גם השופטים (קבוצה שהיא בוודאי ייחודית ומיוחדת באופיה ובאיכותה), שהתנגדו כל השנים לביקורת עליהם, הסכימו לאחרונה להקמת ומינוי מנגנון ביקורת עליהם (ומונתה נציבת תלונות השופטים). הסתבר לשופטים כי עדיף שיסכימו לבקרה חוקית ומסודרת עליהם מאשר לחיות הלאה במצבם הציבורי שהדרדר והחמיר, מצב בו התקשורת היא שהחמירה את הפיקוח עליהם וה"משוב" הפומבי של לשכת עורכי הדין הוא שניווט את הביקורת.
אז את כולם, פקידים, שוטרים ושופטים בישראל, הכפיפו כבר לביקורת, והנה, רק פרקליטות המדינה ואנשיה אינם כפופים עדין לשום מערכת פיקוח ובקרה שיש ביכולתה לבדוק, בכלים מקצועיים, את מעשיהם. ומערכת פקידים/פרקליטים כזו, שבידם הופקדה עוצמה כה רבה, המתנהלת ללא פיקוח בקרה ורסן, נוטה להסתאב ולהשחית דרכיה.
כפי שאכן קרה.
לכן, ראוי ונבון יהיה עכשו, אם הכנסת תשכיל ליזום ולהקים מייד רשות עצמאית וחזקה, שבידיה יופקדו הכלים והסמכויות לבדוק ולברר תלונות אזרחים נגד פרקליטים בשירות המדינה ומוסדותיה. ראוי ונבון יהיה, לא פחות, אם פרקליטות המדינה תיתן יד מרצונה למהלך כזה, ולא תנסה לחסום את החקיקה הנדרשת לעניין זה. כי המצב הנוכחי, בו ישנם פרקליטים בשירות המדינה המנהלים מעשיהם תחת עננים של טיוח והטעיה, כאלה המפלסים דרכם אפילו באמצעות מסירת הודעות שקר לבתי משפט, וכאלה שהתנהגותם מגעת לעיתים עד גבול הפלילים, מצב זה לא יוכל להמשך.
זה לא מגיע לנו, זה גם לא מגיע לאותם הפרקליטים ההגונים שישנם עדין במערכת. תוקם נא מחלקת חקירות פרקליטים. עכשו ולאלתר.
פריד אברהם - פריצי
ירושליםfrizzy@netvision.net.il 
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
