אין ספק כיום כי פעולתן של העמותות החוץ-פרלמנטריות במימונם של גורמים אנטישמיים ואיסלאמיסטיים גרמה באורח ישיר ועקיף כאחת לסחף אדיר לחובת ישראל בעולם והביאה לדה-לגיטימציה חסרת-תקדים נגד זכות הקיום של העם היהודי בארצו. שונאי ישראל ויהודים מארצות הים היו יכולים להגיח מחוריהם ולקדם את הרס המדינה היהודית באשר ישראלים, ילידי ישראל, מכפישי מדינתם, חניכי מערכת החינוך הישראלית, הסגירו בידם בנפש חפצה את הלגיטימציה לעשות כן.
שמאל רדיקלי מחליק ישראל במדרון הקיומי חברי-כנסת אווילים עולצים על כי הצליחו לעצור את "המדרון החלקלק" הדמוקרטי. עלינו להפעיל היגיון פשוט ולנתח את אותו מדרון חלקלק. נקדים ונאמר עבור הסקרנים - אכן כן, מדרון חלקלק, אך מדרון זה, יציר השמאל הרדיקלי הישראלי, נוטה לעבר קיעקוע קיומה של מדינת ישראל בעתיד שאינו כה רחוק. מדדים פרגמאטיים מורים כי בכך שהכנסת דחתה את חוק חקירת העמותות (ולא הפעילה כתחליף "חוק רישום סוכן זר" במתכונת האמריקנית), הרי בעתיד הקרוב ביותר, כבר בשיחות הישירות אשר תגענה (אם וכאשר) בין ישראל לפלשתינים, הרי שמדינת ישראל תאולץ לוותר על מדדים קיומיים ואסטרטגיים חסרי תחליף, וכל זאת עקב פעולתן של אותן עמותות לדה-לגיטימציה של זכותו של העם היהודי למדינה משלו.
זילות קיומה של ישראל נפרטת להתנצחות מפלגתית אנשים חלושי-מוח ורצון-קיום בכנסת ישראל הפכו את שאלת החתירה האנטישמית והאיסלאמיסטית בפוליטיקה הפנימית הישראלית, ובעקבותיה קעקוע מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, לוויכוח קטנוני בין מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" או בין שמאל וימין, כאשר המדובר אינו בנושא בין-מפלגתי, אלא הוויכוח הוא על-מפלגתי, זהו הוויכוח שבין חובבי ציון למקעקעי ציון. וכעת למצער, ידם של מקעקעי ציון על העליונה.
דה-לגיטימציה אינה גזירת גורל כל שחוגג כיום את העובדה כי החוק לא עבר בכנסת, כמוהו כאומר בפירוש וללא כחל ושרק, כי דה-הלגיטימציה של מדינת ישראל בעולם היא דבר תקין, גזירת גורל, אין בעיה עם
חופש הביטוי הפרוץ, חוצה הקווים האדומים של מדינת ישראל, אין בעיה עם דוח גולדסטון, הוא טוב לישראל והראיה - נבחרינו אינם ששים לעצור את הוגי החרמות וההכפשות והשקרים הבוטים מבין עמותות השטנה הישראליות. ובכן, אם אין עימה בעיה, מדוע זה אנו כה עסוקים באותה דה-לגיטימציה "זניחה"?
דהיינו, מותר לקעקע את יסודות קיומה של מדינת ישראל בשם חופש הביטוי, אך בשם אותו חופש ביטוי מעוות אסור על המדינה להתגונן מפני הקמים עליה להשמידה. והלא כך בדיוק טוען החמאס ברצועת עזה: "זכותנו לפוצץ את ערי ישראל באלפי טילים אך אסור על היהודים הנחותים להחזיר מכה אחת אפיים". וכך בדיוק טוענים האנטישמים בעולם: "זכותנו לבעוט ביהודים העלובים והנרצעים וכל שמותר ליהודי הנקלה לעשות בתמורה הוא לנשק את מגפנו הבועט".
התנהלות ראש הממשלה מזמינה לחץ נוסף הבה ונניח כי כפי שפורסם בעיתונים, ראש ממשלתנו חרד מביקורת בינלאומית במידה שהחוק יעבור. כאן אנו כבר באמת התבלבלנו. האם אין דה-הלגיטימציה נגד מדינת ישראל משתוללת כבר מזה עשר שנים? דהיינו, לא החוק (זה ואחרים) הוא שיגרום לבעיה, הבעיה כבר נוצרה וקיימת במלוא עוזה, מזה זמן. למה הדבר דומה? למדורת ענק אשר ישראלים רעים שופכים עליה חומרי בעירה יום-יום ושנה-שנה. הנה לפתע נוצרת אפשרות יותר מסבירה כי חוק מימון העמותות דווקא ינמיך את גובה הלהבות באשר לא יאפשר לשוטמי ישראל מבפנים להשליך חומרי בעירה נוספים למדורה, ואילו אנו אף במניעתם של אלו כושלים אומללות.
הבה ונמשיך באותו הקו של ראש הממשלה, והוא, כפי שנטען בתקשורת, הלחץ בו הוא נתון מכיוונם של מנהיגים ידידים לכאורה לישראל, אך הלכה ולמעשה מממנים חתירה חסרת-מעצורים תחת אותו ראש ממשלתנו החרד מביקורתם. כאן חוזר הניגון - חוק שקיפות מימון העמותות יבור את התבן מן הבר, דהיינו - חוק זה יחשוף מי ידיד ומי ידיד-לכאורה הפועל ללא לאות להרס מדינת ישראל. ברי הוא כי מספר מדינות אירופיות המסחררות מצג של ידידות לישראל הן למעשה (כפי שהערבים נוהגים להתבטא) "נחש תחת התבן". הללו, ביד אחת (זה התבן) מדברים ידידות וביד השנייה (זה הנחש) מכרסמים את כושר עמידותה של מדינת ישראל.
לכל יודעי ח"ן נזכירכי ידידה אמיתית ותיקה, ארה"ב, אשר בה מחלקת המדינה ושירות הביון העוצמתי האמריקני מחזיקים בתזה כי הקמתה של מדינת ישראל בטעות יסודה, באשר מפריעה היא לריקוד הקומביה המערבי עם הערבי, ויש לתקן את הטעות שנעשתה לפני 63 שנים, ולפרקה. לגבי הממשל בבית הלבן לא נכביר מילים, שהרי אך לפני פחות משנה פיקד הבית הלבן על ניסיון פוטש (הפיכה) נגד ממשלת ישראל בעזרת מנהיגי אופוזיציה ישראלים רמי-דרג המסתובבים בינינו באין מכהה עד היום, למרות שבית האסורים הוא המקום הנאה והיאה ביותר להם. העם האמריקני (כמו גם הפנטגון ושני בתי הנבחרים) הוא ידיד-אמת למדינת ישראל. באשר לגופי השלטון והממשל האמריקני, זה כאמור כבר סיפור אחר.
כך שכאן קיימת ההזדמנות ל
בנימין נתניהו להתייצב כמנהיג בעל שיעור-קומה, להדוף את הלחץ החיצוני ולהבהיר את ששכחו אומות העולם, כי ישראל היא מדינה ריבונית. אכן, מדינה החותרת ליחסי ידידות עם אומות העולם, אך מדינה שלא תוותר על זכותה להתקיים תחת סוברניות לאומית ודמוקרטית. בכך שיצא נתניהו נגד חוק מימון העמותות הבהיר כח הוא בנוי מחומר נסגני, כי אינו בנוי מהחומר של מנהיגים. נתניהו סימן לאויבי ישראל כי הוא מתקפל תחת לחץ וכך, כל אשר עליהם לעשות הוא ללחוץ חזק יותר.
חוק העמותות לא יעצור את בניין ישראל מן המפורסמות הוא כי יהודים חמים וטובים בארצות הים מרימים תרומות נכבדות עבור קרנות במדינת ישראל העמלות לגאול אדמות בדרך של רכישה. אפשר שקיים חשש בלב אלו ממנהיגינו כי תרומות אלו תיפסקנה עקב חוק חקירת העמותות. לא מניה ולא מקצתיה. עמותות גאולת האדמה אינן משרתות שוטמי-ישראל אלא את עם ישראל עצמו, וכך אין לערוך גזירה שווה בין ה"מויסרים" לפריצים האנטישמים מעמותות השמאל הרדיקלי לבינן. גם אם ייוודעו שמות התורמים לא ינזק הדבר את זרם התרומות.
אותו הדין עם עמותות גמילות החסדים הפועלות למאותיהן במדינת ישראל. שוב, עמותות אלו אינן משרתות שוטמי ישראל מבחוץ אלא את עם ישראל במולדתו, כך שאין חשש לתיוגן כסוכן זר.
התקשורת הישראלית כבלון נפוח וסרוח מדוע חושש נתניהו מהתקשורת ומהשמאל הרדיקלי הישראלי? האם אינו משיג כי גם אם יקטוף עבורם את כוכבי המרום הם אינם מחפשים את טובת הציבור בישראל אלא את קבורתו הפוליטית שלו ושל מחנהו ומכאן, דבר לא ירצה אותם, למעט התאבדותו הפוליטית. הללו תמיד ירדפו אותו, תמיד ישנאו אותו, תמיד ימצאו פגמים בהתנהלותו, תמיד יהפכו כל הישג שלו ואת ממשלתו לכישלון מהדהד בהבל קולמוסם. ומכאן, ממה הוא חושש, מעוד מאותו הדבר? הרי קוביית הרעל כבר נוצקה והותזה ואין דרך חזרה. נתניהו מאבד פרופורציה, עליו להיות קשוב בראש ובראשונה לרחשי לב הציבור אך לקחת את ביקורת התקשורת נגדו בערבון מוגבל בלבד.והראיה - בענייני מהות איבדה התקשורת הישראלית עקב חד-צדדיותה את אמונו של הציבור, היא הפכה ל"לא ארוע".
התנגדותו של השמאל הרדיקלי לחוקים מגבילי פעילותו האנטי-דמוקרטית, אנטי-יהודית וציונית, מנזקת ישראל, היא ברורה. כל זמן שהשטח פרוץ חקיקתית, הם חופשיים לאחוז את מדינת ישראל בצווארה וללחוץ באין מכהה. פריצות החוק ואוזלת ידה של הדמוקרטיה המתגוננת מאפשרות למיעוט קיקיוני להמשיך ולשלוט בחיינו (כמובן, תחת מטריית הגנה גורפת של בית משפט עליון מתאנף, חד-צדדי ואנטי-דמוקרטי). מה שאינו ברור הוא, מדוע זה אנו מניחים להם בכך?
ומכאן, כמובן שלא לרצונו וטבעו, תרם נתניהו לקיעקוע סיכויי קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודית. לא מיד, לא באבחת דה-לגיטימציה אחת, אך טיפין-טיפין, צעד אחר צעד, חוסר המעש כנגד משנאי החינם בינינו תורם לאטו אך בבטחה להידוק עניבת החנק סביב צווארנו. מכל מקום, יהיו שיקוליו של ראש הממשלה אשר יהיו, בתמיכתו בדחיית חוק העמותות, בסופו של יום נתן נתניהו את נשק השמדתה של מדינת ישראל בידי השמאל הרדיקלי.
"חוק רישום סוכן זר" כתחליף לחוק המוצע כיום אפשר שחקירת עמותות השיטנה על-ידי הכנסת אינה הרעיון המוצלח ביותר, ואפשר כי חברי הכנסת המתנגדים מתגדרים בכך להשקיט מצפונם. אך אלו המתנגדים לחוק חקירת העמותות, אינם באים עם תחליף נאות לדעתם הם. בכך, הרי הם כמועלים בתפקידם לביצור הדמוקרטיה הישראלית. חברי הכנסת הללו אכן מדרדרים את מדינת ישראל במדרון חלקלק לידיהם תאבות השלטון ומנעמיו של השמאל הרדיקלי, אשר חבר לאיסלאם הקיצוני לשם השמדת מדינת ישראל, תוך שימוש בחולשת הדמוקרטיה הישראלית.
אדרבה, מדוע אינו קם אי מי מחברי הכנסת אשר טובת מדינת ישראל לנגד עיניו ויוזם את "חוק רישום סוכן זר", אותו חוק שקיפות לעין השמש המחטאת, אשר כה מקובל בארה"ב ואשר נוסה ועומד בשיני הזמן בהצלחה ניכרת. אין זאת מספיק להתנגד לחוק המוצע על-ידי "ישראל ביתנו", יש לקדם חוק הכלת עמותות השטנה, בכל דרך אפשרית, אם בצורת חקירה ישירה ואם בצורת שקיפות מלאה של פעילות ותרומות באמצעות חוק "רישום סוכן זר".
שיתוק הכנסת מזמין צרות על ראשינו בכך שהכנסת גזרה על עצמה שיתוק במלחמתה של ישראל השפויה במשנאי החינם בינינו, היא מדרדרת את ישראל במסלול חידלון אנטי-דמוקרטי, באשר פעילות עמותות השטנה בינינו היא האב-טיפוס, הדוגמה והמשל לקיעקוע הדמוקרטיה וניצולה הציני לשם מאוויי הרס וחורבן לכולנו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
