אז מהי המחלה שלנו? איזו מחלה "נדירה" יש לנו, שכל-כך קשה לאבחן אותה ולטפל בה? כי הרי איננו טיפשים, אנחנו מוציאים על רפואה יותר מכל חברה אחרת בעולם (ניחוש).
בסיסיה של המחלה האנושה שלנו הם שני בסיסים יהודיים מאוד-מאוד עמוקים - הווכחנות והחזירות. את החזירות קיבלנו מבעלי הממון היהודיים בגולה שלחלקם עלה השתן לראש ופיתח רגש התנשאות על הציבור, ואת הווכחנות ראינו כבר ביציאת מצרים. רואים אותה היטב בגמרא, ולכל אורכה ורוחבה של ההיסטוריה המתועדת של העם היהודי.
לו האנושות הייתה משקיעה בווכחנות כמה שאנחנו משקיעים, היינו היום בלי חשמל וטלפון. תסתכלו על בתי המשפט הקורסים שלנו. לו עולם הממון היה חזירי כמו זה שאצלנו, היינו תקועים אי שם בימי הביניים עם אפס יוזמה ומעוף כלכליים. אלו שני מוקדים שחובה עלינו לטפל בהם אם רוצים אנו לצאת ממעגל הקסמים.
והסרטן עדיין לא במוח, הוא קרוב, אך יש מספיק רקמות המאפשרות שיקום בימים הקרובים, אך אם לא ניקח את הצ'אנס בשתי ידיים - רק נבואות הזעם של סגן שר הביטחון יוציאו אותנו מהבוץ והסגן מנבא בלי כחל ושרק (והוא צודק מאוד על-פי היכולות ומאזן הכוחות) הרס טוטאלי של חלק משמעותי של המדינה מטילי אויב, ואני צופה גם תגובה הרסנית שלנו על אדמת התוקף, והשאלה היא מה כדאי לנו יותר - להחלים או למות, או במילים אחרות, האם נחלים לפני שנמות או אחורי זה?
הווכחנות
הווכחנות מביאה כל אחד מאיתנו למרכז הזירה כאילו בעייתו היא זו החשובה ביותר, ואם הוא קצת צעקן וקצת מושחז לשון, מיד מופנים אליו 3% מהמשאבים הלאומיים, העיקר שישתוק וייתן לנו להמשיך לישון בשקט. הווכחנות היא רעה חולה, היא הופכת את המעמדות (הקיימים בכל חברה) לאויבים, היא הופכת אנשים עשירים לחזירים. למשך יום אחד ומיוחד לא הייתה כאן וכחנות, היה מנהיג אחד שלשעה אחת סתם לכולנו את הפה - דוד בן-גוריון, עת הכריז על הקמת המדינה, אבל תרומתו הייחודית הולכת ומתבזבזת, ולא נותר ממנה כמעט כלום.
החזירות
התכונה האסונית הנוספת היא החזירות, ואם אהיה קצת אנטישמי, אותה חזירות אשר מסכנת בשנים האחרונות את המשק האמריקני ואת העולם כולו, ואנו לא לומדים לקח.
אני מכיר אנשים שהם מבוססים מאוד אבל אינם חזירים. הם הולכים לידנו ברחוב, נוסעים איתנו באוטובוס, רואים איתנו הצגה, מנפנפים איתנו בסחנה, אך הם לא מתחככים, לא מתערבבים, הפוליטיקאים לא מעניינים אותם, העיתונאים לא מעניינים אותם, אפילו השופטים לא מעניינים אותם, הם חיים את חייהם כאחד האדם, תורמים ונתרמים, ויש להם הרבה לתרום, ועושים זאת באהבה, ואומרים תודה מכל הלב כשנתרמים. אך הם מתי מעט. מרבית בעלי הממון בישראל הם חזירים, ביניהם חזירים גדולים מאוד. ויש כמובן גם חזירים בפוליטיקה ובשלטון, ואז, איך לא, נוצרת "שחיתות".
ובגלל משוכות הענק בין מעמדות, הנובעים בעיקרם מהווכחנות ונגזרותיה, ההון הנצבר בצד האחד (שהוא בשפע שם ורובו מיותר) לא פותר בעיות קשות בצד השני, אלא בעיקר מלבה את האש, והרי לנו מתכון מנצח לחורבן.
ושלא נבין לא נכון, ההון מממן כאן המון. ללא הון (תרומות) פרטי, בתי החולים היו נראים כמו במלחמת העולם השנייה. ללא ההון הפרטי (תרומות ויוזמות) לא הייתה כאן כלכלה, ולא מסחר ולא תעשיה, ולא תרבות וכמובן גם לא פרנסה. גם לחזיר יש לב, אולי אפילו לב חם, אבל חזיר הוא חזיר והוא נראה כחזיר, ואפילו מתגאה בחזירותו ואת זה חובה לשנות.
אנחנו רוצים לראות את העשירים בימי ההורים בבתי הספר, אנו רוצים לראות אותם מביימים את ההצגה של סיום יסודי בכיתה ז' - לא אלה שיממנו את אייל גולן, אלא אלה שילכלכו את הידיים. אנו רוצים שילדי עניים וילדי עשירים יבלו יחדיו, יכירו האחד את השני, יבינו שהצבע של הדשא אינו קשור רק לכסף, אלא בעיקר לאיכות חיים, אשר אני בטוח שהרבה יותר גדולה אצל אלה שאינם עשירים.
אנחנו חייבים ליצור איזון בין העני לעשיר. העני יתרום לאיזון הרבה ממה שיש לו וזה המון, ועשיר כנ"ל, ואז הם גם יפסיקו להתווכח וישתפו פעולה. והמחלוקת בין ימין לשמאל, חרדים, דתיים, ערבים ויהודים לא תימחק, אלא הווכחנות תימחק. נשאיר את הלהט וההתלהמות לימים שהם פחות מסוכנים, נפסיק להתבצר על שטויות, נפסיק לצטט אחרים ונתחיל לחשוב בעצמנו, ונלמד להתפשר, לאו-דווקא עם זולתנו, אלא תחילה עם עצמנו, עצמנו כנביאי שקר אשר עיצבו אותנו בתוכנו כמשהו מוצק, מטופש, חד-גוני, והגיעה העת לשבור את המעטפת החולנית הזו ולראות את הקסם שבפנים.
ואם לא נשבור בעצמנו, יהיו אלה הטילים הבליסטיים של האויב שיעשו את העבודה הקשה הזו בשבילנו - טילים אשר יקחו את המעטפת עם הבפנים באותה נשימה (אחרונה).
ההחלטה (עדיין) בידינו (לזמן קצר).
