אין ספק שראש ה
ממשלה נתניהו אשם בהתפרצות גל המחאות החברתיות ברחובות בשבועות האחרונים. יוקר המחייה, מחירי הדיור, הריכוזיות במשק והתחושה של האדם ברחוב שקשה יותר ויותר 'לסגור את החודש', אלו נושאים חשובים המעיקים על רוב אזרחי ישראל. אולם, נושאים אלו אינם קשורים בהנהגה פוליטית כזאת או אחרת, ולמרות זאת נתניהו נושא באחריות להתפרצות המחאה החברתית. הסיבות הן: השקט הביטחוני הארוך, היציבות הכלכלית והתעסוקתית, יחד עם רציפות שלטונית יחסית, הביאו את האזרחים לדרוש יותר, ובצדק.
אולם, הדרישה לשיפור איכות החיים כלל לא הייתה מגיעה לסדר היום הציבורי אם כותרות העיתונים היו חלילה צבועות בדם פיגועים או מלחמות. איש לא היה מתלונן על גובה השכר במשק אם היינו מתבשרים מדי בוקר על גל נוסף של מאות עובדים הנשלחים הביתה. בעצם, ההצלחות של ממשלת נתניהו הביאו עליה את גל המחאות הנוכחי, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה לה, ולו.
כל אזרח הגון יסכים להודות בשקט, כאשר שום עיתונאי או פעיל 'חברתי' עומד לידו, שלנתניהו אין אשמה בלעדית בשחיקת מעמד הביניים ויוקר הדיור. ההיפך, נתניהו הציל את כלכלת ישראל בהיותו שר האוצר בשנת 2003, חתך קצבאות בעיקר לאוכלוסיה שלא עובדת, ויישם שורת רפורמות חשובות ויעילות. ראש הממשלה הנוכחי הוא כלכלן מבריק בעל משנה סדורה שזוכה להערכה רבה בקרב מנהיגים כלכליים בעולם.
אמנם הוא קפיטליסט מובהק, אולם רוב מדינות המערב אימצו את גישת השוק החופשי כאמצעי הטוב ביותר לניהול כלכלה יציבה ו'אמיתית'. בחלק גדול מההפרטות שבוצעו במשק הוכח שהם רק שיפרו את מצבו של האזרח הקטן, והגבירו את התחרותיות, עיין ערך חברת התקשורת בזק וחברות התחבורה הציבורית. אפשר בגל המחאות החברתיות מחמאה לנתניהו וכישוריו הכלכליים, שכן מראשי ממשלה קודמים איש לא ציפה ולא ביקש לשפר את מצבו של מעמד הביניים. מנתניהו דורשים יותר, ואולי בצדק.
מעמד הביניים משלם בעיקר את מחיר הביורוקרטיה וחוסר המשילות בישראל, שמונע כל אפשרות לקידום תוכניות ורפורמות רבות הדרושות במשק. כאשר כל פקיד הוא מלך וכל יועץ משפטי אומר את המילה האחרונה, אין לנבחרי הציבור הרבה מה לעשות, מלבד לנסות 'לעקוף את המנגנון הביורוקרטי', אותו מנגנון שאמור לשרת את הציבור ועולה מיליארדים רבים ממיסי האזרחים. ראש ממשלה ושר השיכון, נבחרי הציבור, נאלצו לחרוק שיניים ולהמתין נואשות שהוד פקידותו, ירון ביבי, יואיל בטובו להתפטר מראשות מינהל (מקרקעי) מספסרי ישראל, אותו ארגון מסואב שהינו אחראי עיקרי למשבר הדיור החמור בארץ.
נבחרי הציבור מהווים יעד למתקפה והציבור דורש מהם בצדק לקחת אחריות, אולם יש להם פחות ופחות סמכות. כל ארגון 'ירוק' תוקע תוכניות בנייה ופיתוח לשנים ארוכות באמצעות הליכים משפטיים מסורבלים שאת תוצאותיו משלם האזרח הקטן. רק נבחר הציבור אשם בתוצאה, לא הפקיד, לא השופט התורן ולא הפעיל החברתי, שאת שכרו החודשי הוא מקבל בזמן, לרוב במטבע היורו.
סיבה נוספת משמעותית ליוקר המחייה בישראל היא הריכוזיות במשק, ושליטת מספר משפחות בודדות במעגלי העשייה והמסחר בארץ. קרטלים רבי עוצמה מתאמים מחירים וחוסמים תחרות בענפים רבים במשק, ואת התוצאה אנו רואים במחירי המזון, האנרגיה, התקשורת ועוד. הריכוזיות במשק פועלת בשיטת יד רוחצת המאפיינת מגזרים עסקיים קטנים ותאבי בצע. החזקים עוזרים לחזקים להתחזק יותר ופועלים יחד לחסל את החלשים, הקטנים, המאיימים על ההגמוניה הכלכלית. בעיות הביורוקרטיה והריכוזיות לא יפתרו ביום אחד, והן דורשות חשיבה מעמיקה על שיטת הממשל בישראל, הפרדת רשויות ובלימת הריכוזיות במשק המאיימות כולן על הכלכלה הישראלית ועל המשטר הדמוקרטי כולו.
כמובן, התקשורת הישראלית ניצבת גם כעת במשבצת הקבועה שלה. היא ממשיכה למלא נאמנה כל תפקיד שלילי והרסני בתהליכים העוברים על החברה הישראלית. היא מייצגת ברובה את מדינת תל אביב. היא מסיתה, מפלגת, מעוותת, מלבה מתחים ומייצרת פאניקה והיסטריה מלאכותיים. היא כופה על צרכן החדשות אג'נדות קיצוניות כמעט בכוח הזרוע.
היא מנהלת מסעות צייד פרועות ולא נרגעת עד שהקורבן התורן משפריץ דם ודמע. היא מאוהבת קשות בעצמה ומנותקת מהעם והמדינה. התקשורת כבר מזמן לא מדווחת חדשות, היא מייצרת אותן באופן עצמאי לחלוטין ומתעלמת מהמציאות בשיטתיות. היא כמובן סובלת מאובססיה אקוטית בכל הנוגע למנהיג הימין
בנימין נתניהו ומשפחתו.
מהתקשורת התל אביבית אין לאזרחי ישראל כל ציפייה. מראש הממשלה נתניהו לעומת זאת, הציפיות הולכות וגובהות, ככל שהצלחותיו הולכות ומתרבות.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
