מדוע ומה בדיוק אסור להוסיף?

בפרשת ואתחנן בספר דברים פרק ד' פסוק ב' נאמר: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות ה' אלוהיכם אשר אני מצווה אתכם".

לפי פירוש הרלב"ג לתורה, ההוספה והגריעה אסורים בכל עת בה הם נועדים לצורך הפרת המצוות. "צדיק" המרבה לכאורה בהוספת מצוות על עצמו וגוזר על עצמו איסורים נוספים ומוזרים על הקיימים, או שמרבה ללכת לכאורה בדרך התורה מעל ומעבר לדרישות – עלול למעוד.

ובלשון הרלב"ג שם: "הזהיר בזה המקום שלא להוסיף דבר על מצוות התורה בכללם. ולזה הוא מבואר שההוספה במצוות שיהיה תכליתה לשמור מצוות התורה, לא נמנעה והתוספת שאין תכליתה לשמור מצוות התורה נמנעה. וכן העניין בגירעון".

והקורא המאמין נדהם – כיצד יכול להיות שההוספה על המצווה אינה בבחינת הידור מצווה, והיא אסורה?

כהסבר וכתשובה לשאלה המרחפת בחלל, מביא הרלב"ג הסבר ודוגמה בהמשך דבריו. וזו הדוגמה שהוא מביא כדי לשכנענו שהוספה במצווה – עלולה להחטיא את המטרה ולגרום לעבירה:

• בפרשת כי תצא, כלולים תנאים מגבילים למי שחזר מהמלחמה ובהם היתר לבעול שבוית מלחמה גם אם היא נשואה. הרלב"ג מסביר כי הוספה על ההיתר לבעילת נשואה, והכללת היתר זה גם על מי שאינה שבוית מלחמה - היא הוספה אסורה שלא תואמת את כוונת התורה ובמקרה זה כל המוסיף גורע.

• כדוגמה שניה, מבהיר הרלב"כ כי הוספת מין חמישי על ארבעת המינים [לולב, אתרוג, הדס וערבה] - אינה הידור מצווה אלא איסור והנוהג כך הוא עבריין על חוקי התורה.

• לעומת זאת, לימוד תורה נוסף על מה שקבוע בהלכה במסגרת התפילה או במסגרת אחרת - היא הוספה המכוונת לקיום מצוות.

הדוגמאות של הרלב"ג קיצוניות כדי להמחיש את דבריו.