צדק חברתי - על מה כל המהומה?

אוהלים, מחאות, עצרות וקריאות "העם רוצה צדק חברתי". הגיע הזמן לקחת צעד לאחור ולהבין מי נגד מי, והרבה יותר חשוב בעד מה כל המהומה.

צדק חברתי?

השופט משה זילברג הציג את הצדק החברתי כאחד מתפקידי השלטון באומרו: "השלטון מחויב לשרת את הציבור - להבטיח שלום וסדר; לספק שירותים חיוניים; להגן על הכבוד והחירות של כל אזרח; לעשות צדק חברתי".

על-פי ויקיפדיה: צדק חברתי מבטא את הרעיון שניתן ליצור חברה צודקת, שמאפשרת ליחידים ולקבוצות קיום הוגן וצודק.

צדק חברתי הוא רעיון נפלא ושאיפה נשגבת לכל חברת אנשים.

המרכיבים של צדק חברתי:

חברה צודקת - חברה שפועלת למען חבריה, חברה המתגמלת את אילו שתורמים לה (צבא, מסים, עבודה, יצירה, אומנות), ומסייעת לאלה שמתקשים (חולים, נכים, זקנים).

חברה שמאפשרת ליחידים ולקבוצות קיום הוגן וצודק - קיום כלכלי, קיום בריאותי, קיום חינוכי, קיום תרבותי, קיום משפחתי, קיום אישי - קיום מכובד.

מחאה טובה או במילים אחרות הניצחון האמיתי

כולם מסכימים כי אנו חיים ברגעים היסטוריים. זמנים בהם אישה צעירה שהוצאה מדירתה, סוחפת אחריה גל מחאה אותנטי שמאיים על קיום הממשלה, ועל פניה של המדינה לדורות הבאים.

אני חושב שגם ראש הממשלה, למרות שעיקר האש וההתקפות מכוונות כלפיו אישית, יכול להסכים כי מדובר במחאה טובה. אולי אפילו ברגע מכונן בתולדות המדינה והעם היהודי!

ב-06/08/11 - 63 שנה אחרי קום המדינה, ו-2000 שנות גלות, לראשונה בתולדות העם היושב בציון, רבבות רבות של אנשים מתאחדים ומפגינים למען שיפור החיים במדינה.

זוהי תעודת בגרות למדינה, למוסדות השלטון, למערכת החינוך ובעיקר לאזרחי המדינה - אחרי 63 שנות הפגנות פוליטיות, הפגנות למען השלום, הפגנות נגד מסירת שטחים והפגנות שנאה מסוגים שונים - הצטרפנו לעמים הנאורים בעולם ואנו מפגינים למען שיפור חיינו.

זאת נקודת מפנה ונקודה של עוצמה. באף רגע מאז קום המדינה לא הרשינו לעצמנו לעצור לרגע ולדבר על איכות החיים. כל המחאות, ההפגנות והמאבקים עסקו תמיד בחיים ומוות, במלחמה הקודמת או במלחמה הבאה עלינו לרעה, בשאיפות לשלום, בשנאה ובפוליטיקה - עד שלא היה לנו זמן, יכולת או אופציה מוסרית לעסוק בדברים החשובים ביותר בחיים - החיים! איכות החיים!. על כך מגיע לדפני ולשאר חבריה, הוקרת תודה ענקית מכולנו.

מה צודק במחאה?

מה גורם לאלפי אנשים לעבור לגור באוהלים, תוך כדי ויתור על חיי הנוחות באמצע יולי/אוגוסט הלוהטים והדביקים?, מה גורם ל-200,000-400,000 אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית לצאת לרחובות ולהפגין בתרועה רמה?, מה גורם למדינה שלמה לדון במשך שלושה שבועות יומם ולילה בנושא אחד בלבד?. יש הטוענים כי מאחורי המחאה גורמים פוליטיים, יש אחרים שטוענים כי טרמפיסטים (כדוגמת מזכ"ל ההסתדרות) מנסים לעשות ממנה הון.

אך יהיו השותפים לה אשר יהיו, על דבר אחד אין ויכוח - יש משהו שמפריע מאוד, ומתסכל מאוד, חלקים רבים מתושבי המדינה:. עלויות החיים במדינת ישראל, באספקטים רבים מדיי - הן גבוהות מדיי ובלי שום סיבה אמיתית או צודקת. זהו אי-צדק חברתי!

אמנון אברמוביץ כינה זאת מחאה של ישראל העובדת למול ישראל הלא עובדת.

למה זה ככה?

מחירי הדיור הם לא בעיה - הם סימפטום. מחיר הקוטג' הוא לא בעיה - הוא סימפטום נוסף. גם המחיר הדלק, משכורות הרופאים ועוד......

אם כך מה הבעיה? או במילים אחרות למה אנו משלמים על אותם מוצרים ושירותים יותר מרוב המדינות המערביות בעולם (מקום 20 בעולם), בעוד המשכורות שלנו נמוכות מרוב המדינות האלה (מקום 40 בעולם)?. כמו כל דבר בצה"ל התשובה מתחלקת ל-3 חלקים:

ריכוזיות או "טייקונים"

צדק חברתי במובנו המצומצם, מתייחס לדרך החלוקה של משאבים באוכלוסיה. בשני העשורים האחרונים ממשלות ישראל, ראשי ממשלה, שרים ופקידי שלטון אפשרו, שלא לומר עודדו, תרמו וקידמו את ריכוז רוב רובו של המשק, המשאבים והכסף במדינה בידיהן של מספר משפחות - לבייב, דנקנר, תשובה, בן-דב, תנובה, עופר וחבריהם.

נבחרי הציבור מכרו אותנו ואת המדינה למספר משפחות שבידיהן נמצא הכוח והכסף. העצוב בכל הסיפור שלא רק מכרו אותנו בזול, אלא בעורמה. הטייקונים הם לא באמת טייקונים. טייקון הוא אדם מצליח ומוכשר, ואילו הכישרון המרכזי של טייקונינו הוא קשרים עם הממשלה, וחוסר בושה לעשיקת הציבור.

אותן משפחות וטייקונים מחלקים את המשק בינם לבין עצמם ככה שלא תהיה שום תחרות אמיתית בשום ענף או תחום מרכזי - תקשורת (סלולאר, אינטרנט, שיחות לחו"ל), בנקים, דלק גז ואנרגיה, מזון (כולל משק החלב), ביטוח והשקעות, עיתונות, רשתות שיווק ועוד.

חוסר התחרות גורם למחירים גבוהים של כל אחד מהמוצרים והשירותים שגופים אלה מספקים ובהיעדר תחרות הם גם מתאמים מחירים ככה שלאזרח הפשוט אין יותר מדיי מה לעשות ועליו לשלם סכומים העולים ב 20%-150% לעומת אזרחי שאר העולם המערבי.

בכדי להוסיף חטא על פשע, אותם טייקונים, שמתבררים כלא מוצלחים במיוחד, עשו את רוב הונם על-ידי לקיחת הלוואות מהציבור (אנחנו), ואז במועד החזר ההלוואה הם נוהגים לומר: "צ'טערת. אין לי להחזיר. תוותרו לי על החוב."

אם דפני ליף תהיה חייבת לאורנג' 134 ש"ח - היא תקבל מכתב התראה לפני הליכים משפטיים לגביית החוב ופינוי שלה גם מהקו הסלולארי. אולם כאשר מר בן-דב, חייב לתושבי המדינה מאות מיליוני שקלים - הוא פשוט מודיע שהייתה לו תקופה קשה ולכן אפשר לשכוח מהכסף.

איך הם עושים את זה? מאוד פשוט. ה"טייקונים" מנפיקים "אגרות חוב", שאלה מילים מרשימות ללקיחת הלוואה. אולם במקום לקחת הלוואה עם ערבים, שעבוד והחזר מסודר שלה - כמו שעושה כל אזרח, הם לוקחים את ההלוואות מקרנות הפנסיה ושאר הגופים המוסדיים (גופים שאמורים לייצג אינטרסים כספיים של הציבור - כמו קופות גמל, חברות ביטוח וכדומה).

אה-מה-מה? - אותם "טייקונים" הם גם הבעלים (או חברים של הבעלים - "טייקון" אחר) של אותם גופים שנותנים להם את ההלוואות על חשבוננו - ואז במועד התשלום יד א' של עצמם (הגוף המלווה), מוותר ליד ב' (הגוף הלווה) על החוב - ואתה ואת משלמים את החשבון!

זה מקומם, זה מרגיז, וזה בעיקר לא צדק חברתי!. מישהו מאפשר להם לעשות את זה - שרים, ח"כים וראשי ממשלה.

תרבות השפע

כאן אנחנו, מעמד הביניים, נכנסים לתמונה. מעמד הביניים, אשר על-פי המשתתפים במחאות מקיף כ 70% מהעם חיי ברמת צרכנות גבוהה מאוד.

• חופשות בבתי-מלון בארץ ובחו"ל

• מכשירים סלולאריים כמעט לכל תושב (לפעמים יותר ממכשיר אחד), מכשירי סלולאר לילדים

• אייפון, אייפד, וסמלי סטאטוס נוספים

• עגלות לתינוקות שעולות כמו קטנוע יד שנייה

• חדר מגורים לכל ילד בנפרד

• 2-3 מכוניות לכל משפחה (ולרוב עם חנייה פרטית לכל רכב....)

• בגדי מותגים לילדים

• חגיגות ימי הולדת לפעוטות שלא היו מביישות מסיבות בר-מצווה של שנות ה-80 ואז בת מצווש יוקרתית הרבה יותר

• מסעדות ובתי קפה מלאים עד אפס מקום בכל ימות השבוע

• קניונים גדושים ב"ספורטאים" - הספורט - לגהץ את הפלסטיק כמה שיותר - כמה שיותר מהר.

למדינה צריכה להיות סדר עדיפות בהוצאות התקציב. וגם לכל אזרח ולכל משפחה צריך להיות סדר עדיפות. כאשר צורכים בשפע - חסר כסף. אלא אם כן אתה מרוויח המון כסף או שאתה טייקון. הבנקים (בבעלות הטייקונים) מעודדים אותנו לקבל אשראי כדי לצרוך עוד ועוד - ואנו נופלים למלכודת וקונים יותר ממה שאנו יכולים להרשות לעצמנו, ולרוב גם מה שלא נחוץ לנו.

(עוד בנושא במאמר המרתק של אורית קלייר-ארזי [קישור])

אם לא נקנה בצורה חסרת אחריות (כלומר מעבר להכנסות שלנו), אולי לא תיפתרנה צרות המדינה ומעמד הביניים אבל כן יקרו שני תהליכים במקביל: המחירים ירדו - כי כאשר אנשים קונים פחות - המחירים יורדים. תמיד. המצב הכלכלי של כל אחד מאיתנו ישתפר (לא ייפתר - רק ישתפר) באופן מיידי

חרדים פלוס

ב"המדינה" אפלטון הגדיר צדק חברתי כמצב בו כל אחד עושה את תפקידו. במדינת ישראל יש מגזר ענקי שלא עושה את תפקידו למען שאר החברה - אולם מנגד מתוגמל ואף ברוחב לב יותר מכל שאר המגזרים.

כתוצאה מיכולת סחיטה פוליטית מרשימה, ומשותפים "נסחטים" רכרוכיים, החרדים מקבלים תקציבי ענק חריגים, מקבלים חינוך פרטי (כיתות קטנות, תכנים לבחירתם ועוד), הקלות במסים, דיור מוזל, מזון מוזל וכל זה עוד לפני שדיברנו על היעדר התרומה (שירות צבאי/שירות לאומי) ...

מישהו משלם על כל המוזל הזה. מי זה המישהו הזה? - מעמד הביניים. מיהו מעמד הביניים? - לפי ויקיפדיה מעמד הביניים הוא מונח חברתי כלכלי המגדיר את התושבים במדינה שהינם בעלי יכולת כלכלית סבירה, אך אינם בעלי השפעה או עושר יוצאי דופן או ניכרים לעין.

כלומר אם אתה לא עני, ולא בן מעמד האלפיון העליון (מקורב לשבט הטייקונים) - אתה בן מעמד הביניים. לכן בחזרה לשאלה מי זה המישהו הזה שמשלם על כל המוזל הזה?. תשובה נכונה - אתה!

המרכיב הנוסף

מיסוי עקיף חולני. בכדי לממן את החרדים, הממשלה הגדולה בתולדות המדינה ועוד קבוצות מקורבים - הממשלה גובה מסים עקיפים כמו ברפובליקת בננות. מיסים אלה מגיעים לצרכן בעת רכישת מזון, רכב, תקשורת ועוד. זהו עול כבד מנשוא שמביא למצוקה אמיתית.

אף אחד לא עשה מעשה

במשך עשרות שנים חווינו אי-צדק חברתי שהלך והחמיר. אבל לא היה מי שיזעק, לא היה מי שיביע מחאה. היום, אחרי שנים ארוכות של שינוי הדרגתי בחברה הישראלים, נראה שלמספיק אנשים אכפת. היום, למספיק אנשים אכפת מעצמם, אבל חשוב מכך - למספיק אנשים אכפת ממספיק אנשים אחרים ואכפת מהמדינה של כולנו.

האם חינם = צודק?

כמחאה שאורגנה בצורה ספונטנית, נראה שלא נקבעו מראש יעדים, מטרות או תוכנית מסודרת לשיפור מצב הדברים. לפחות לא תוכנית הניתנת לביצוע מיידי.

ניתן לשמוע מכל עבר צעקות פופוליסטיות שונות: "חינוך חינם", "בריאות חינם", "דיור בר השגה", אוכל חינם.... דלק חינם... תחבורה ציבורית חינם, "תוספות שכר". בתור סיסמאות זה נשמע מצוין. בכל כך הרבה "חינם" יש המון קסם. חיים בחינם. או חצי-חינם. אבל יש בעיה קטנה שנותר לפתור - מי ישלם על כל החינם הזה?

המפגינים מוחים ובצדק כנגד החרדים שלדבריהם הם "אוכלי חינם" ובעצם דורשים להיות גם "אוכלי חינם". אבל אם המדינה תהפוך לבית תמחוי אחד גדול - מי ישלם את החשבון בסוף היום?. חלק צועקים "מדינת רווחה" שזה בעצם מילים יפות למשוואה מסוכנת: כמה חבר'ה משלמים עבור כולם.

האם אתה אישית מוכן להתנדב לשלם עבור כל החינם הזה עבור כולם?, אולי ההורים שלך מוכנים לשלם עבור כל החינם הזה עבור כולם?

ביבי והתעויוט

מבין מכריי, אין אחד שיכול להאשים אותי בהיותי תומך או מצביע ביבי. יחד עם זאת ביבי הוא לא הבעיה. או יותר נכון הוא לא הבעיה היחידה. ביבי עשה דברים רבים וטובים למען מדינת ישראל באספקט הכלכלי. עוד מימיו כשר האוצר בממשלת אריאל שרון, ביבי ביצע צעדים אמיצים, כנגד כל ההמלצות ולמרות מחיר פוליטי אישי, ושיפר את מצבנו הכלכלי ללא היכר. אבל ביבי עשה טעות קריטית אשר רק החמירה את יכולתו לטפל במחאת הענק.

מחדל הרופאים

הרופאים מצילים חיים. נקודה. בלי להיכנס למי צודק ומה הסכום שצריך לשים על השולחן - לא ייתכן ששביתת רופאים תימשך 120 ימים בלי התערבות של ראש הממשלה.

בטוח שחלק מדרישות הרופאים מופרזות, בטוח גם שחלק מהתנאים הקשים של העוסקים ברפואה שהודלפו לתקשורת הם לא כל התמונה ובטח לא של כל הרופאים.

אבל רופא שצריך לעשות תורניות של 28 או 36 שעות בגלל היעדר תקנים - זה סכנת חיים. זה לא פריבילגיה או דרישות מופרזות של רופאים לעבוד כמו אדם נורמאלי. האם אתה מוכן שנהג משאית דלק ייסע על הכביש 36 שעות רצוף? שטייס הבואינג שלוקח אותך לחופשה יטוס 28 שעות ברציפות?

ביבי היה צריך להתערב במשבר הרופאים כבר אחרי שבוע ולהביא לסיומו המיידי. מכאן כדור השלג הלך והדרדר כאשר נוספו מספר חזיתות של מאבקים ומחאות בו-זמנית ובצורה כזאת קשה לטפל בדברים.

אז מה עושים?

בן-גוריון אמר בזמנו - אנו עושה מה שהעם צריך - לא מה שהעצם רוצה. העם רוצה צדק חברתי. ולעם מגיע צדק חברתי. ולשם כך העם צריך שכל חברתי.

צדק חברתי לא יושג מקריאות פופוליסטיות או מרעיונות להפיכתנו למדינה סוציאל-קומוניזם. כל המדינות שניסו זאת לאורך ההיסטוריה כבר פשטו מזמן את הרגל או נמצאות בשלבי גסיסה מתקדמים.

צדק חברתי אמיתי יושג רק בחוכמה, ורק תוך כדי טיפול בשלושת המרכיבים שצויינו קודם לכן. בשבועות האחרונים שמענו המון דרישות, רעיונות, הצעות חוק והצעות בכלל.

אולם ריבוי מסרים הוא גם ריבוי בלבולים. כדי לטפל במצוקה האמיתית, בחוסר הצדק ובמחירים המטורפים יש לבצע מספר צעדים ממוקדים. מיקוד הוא כוח.

• ביטול הריכוזיות - הפיכת המשאבים והאפשרויות לזמינים לכלל תושבי המדינה - לא רק לקומץ "טייקונים" שעושים במדינה כבשלהם. הבעיה היא לא שיש "שוק חופשי" - אלא שהשוק לא חופשי מספיק - השוק כיום הוא "חוג חברים סגור" של הטייקונים.

• פתיחת המשק לתחרות אמיתית בענפים הבאים: משק החלב; רשתות השיווק; ענף התקשורת; אנרגיה; פיננסים ועוד

• חקיקת בזק נגד "הונאות חוקיות" - מניעת כל אפשרות של ה"טייקונים" לקחת הלוואות מהציבור מבלי להחזירן: אם אין להם כסף בעסקים - שיחזירו מכספם הפרטי (אותם משכו מהעסקים, שמשכו מאיתנו ..... ראה ערך חתונת בתו של יצחק תשובה ב 7 מיליון ש"ח בעוד אביה מנסה להתחמק מהחזר הלוואה של מאות מיליוני שקלים שלקח מהציבור).

אם הם מנהלים כושלים (ולא טייקונים כפי שהיחצ"נים שלהם, אשר נשכרו מהכסף שלך, מספרים השכם וערב) והם לא מסוגלים להחזיר מכיסם הפרטי - שלא יקבלו יותר הלוואות. בדיוק כמו חשבון מוגבל של כל אזרח רגיל או עסק במדינה.

ואם הם לא מחזירים את ההלוואות שלקחו - לאלץ אותם למכור את העסקים שלהם למי שכן יחזיר את ההלוואות שהם לקחו. אם אתה מפגר בתשלום המשכנתה - אחרי מספר התראות הבנק "עוזר" לך למכור את הבית ולוקח את המשכנתא. למה הבנק לא מכריח את הטייקונים למכור את העסקים ולהחזיר את החובות?

• "צינון" של פוליטיקאים ופקידי ממשלה מעבודה אצל טייקונים במשך 5 שנים. אם פוליטיקאי/פקיד אוצר יודע שהוא הולך לעבוד בשכר אסטרונומי אצל טייקון בעוד מספר חודשים - יש סבירות כלשהי שהוא יבצע מהלכים שיועילו לטייקון ויזיקו לכולנו. צינון ארוך ירפא את מחלת הקומבינה.

• סדר עדיפות לאומי חדש - ביטול ההטבות לקבוצות הלחץ, ותגמול הוגן וצודק לשאר האוכלוסיה: הפסקת חוסר הצדק החברתי בתשלומי המיליארדים (כל שנה) לא מוצדקים לחרדים; הפסקת מימון ותנאים חריגים להתנחלויות; קיצוץ תקציב הביטחון - ותחת זאת השקעתו בחינוך ובאנשים חיים; קיצוץ הממשלה המנופחת והבזבזנית בתולדות מדינת ישראל עם שרים לעניינים תיקים, ותיקים לענייני שרים.

• הפחתת המסים העקיפים באופן מיידי: דירות - כל תושב משלם מסים של מאות אלפי שקלים למנהל מקרקעי ישראל עבור כל דירה שנמכרת במדינה; דלק - מס הבלו; רכב - מסי יבוא; השארת המסים העקיפים העיקריים לאלפיון העליון בלבד (אם בלבד)

• שפיות צרכנית - אם אין - אז לא קונים מותרות או עושים חרם נקודתי: צמצום נסיעות לחו"ל; לא צריך סלולארי דור 3 או סמאטרפון לכל אזרח; לאכול ולבלות בבית - לא חייבים במסעדות ובתי קפה; אם בקניונים מפוצצים בקונים - מישהו משלם וקונה בלי הפסקה; הפסקת שיגעון המותגים

• עידוד בנייה ושיווק קרקעות לאזרחי המדינה כולה - לא רק לשכונות חרדיות בניצוחו של ש"ס והשר אריאל אטיאס

• עידוד בנייה "נורמאלית" - בשנים האחרונות יש טרנד - כמעט 100% מדירות הנבנות הן דירות בוטיק - מרפסות שמש, לובי מפואר, חדרי אירועים, 3 חדרי שירותים בדירת 4 חדרים ועוד... בניית דירות נורמאליות תוזיל את העלויות ומכאן את רמת המחירים באופן מיידי.

• הגברת מיסוי רווחים בשוק ההון: כפי שראינו רוב שוק ההון מנוהל ונשלט על-ידי קומץ משפחות, והן עושות תרגילים פיננסיים שונים בבורסה על-מנת להגביר את רווחיהם, גם בלי להגביר את תרומתם לחברה או לכלכלה. לכן מיסוי מוגבר על רווחים בשוק ההון - והשוואתו (לכל הפחות) למסים המוטלים על עבודה, תביא בהכרח ל: גביית מסים רבה מאוד; ולכן תתאפשר מתן הקלות במס על עבודה ועל פיריון, מה שיביא להגברת התפוקה והייצור במשק שתביא לעוד גביית מסים שתאפשר לשפר את רווחת כל תושבי המדינה באופן צודק

ממה להיזהר?

בין הסיסמאות ובקרב "המומחים" בתקשורת שמענו על כמה רעיונות שמוטב להיזהר מהם - רעיונות פופוליסטיים שיכולים להסב נזקים רבים למחאה, לכלכלה ולמדינה.

רעיון שגוי מספר 1: להעלות מס חברות

98% מבין 480,000 החברות והעסקים בישראל הם עסקים קטנים ובינוניים. העלאת המסים והכבדה על הגלגלים שמניעים וסוחבים על גבם את כלכלת המדינה - תביא לירידה בגביית המסים (כי העסקים ירוויחו פחות תחת עול המס), לירידה במספר העצמאיים (כי הכדאיות לנהל עסק עצמאי תקטן) ובשורה התחתונה להכבדת נטל המס על מעמד הביניים (כפי שהיה עד לפני ממשלת אריאל שרון). שומר נפשו ירחק.

רעיון שגוי מספר 2: העלאת מיסוי למעסיקים

בדומה לרעיון השגוי הקודם, גם רעיון שגוי זה יביא לכך שמעסיקים לא יוכלו לשאת בנטל ומכאן הדרך לירידה בגביית מסים, לפיטורי עובדים ולסחרור כלכלי שלילי עבור מעמד הביניים. שומר נפשו ירחק. פיטורי עובדים מביאים לצורך לממן עוד מובטלים (ואז נטל המס על העובדים גדל), וגם לירידה במשכורות של אלה שלא פוטרו (כי יש יותר עובדים פנויים בשוק). לכן מיסוי נוסף למעסיקים - יפגע בהכרח במעמד הביניים ובאופן מיידי. שומר נפשו ירחק.

רעיון שגוי מספר 3: מיסוי על השקעות נדל"ן

למדינה אסור לפגוע בהשקעות נדל"ן, מאחר שפעולה זו עשויה לגרום לנזקים רבים במספר אפיקים:

ראשית כאשר ישנן פחות דירות להשקעה - יש פחות דירות לשכירות - ולכן מחיר השכירות עולה.... וזה בניגוד גמור למטרות המחאה. השקעות בנדל"ן, בניגוד להשקעות בבורסה, הן מוחשיות וממשיות - ולכן על המדינה לעודד השקעות אלה.

במידה ואפיק השקעה בנדל"ן ייחסם (עקב הגברת המיסוי) - אנשים עשויים לבזבז את כספם במקום לחסוך אותו (כי ההשקעה בנדל"ן כבר לא תהיה להם כדאית) - ואז יעלו מחירי המוצרים והשירותים לכלל האוכלוסיה, ושוב ייפגע מעמד הביניים. או חמור מכך, המשקיעים ישקיעו את כספם במדינות אחרות וכך שוב תפסיד המדינה וכלכלתה - ושוב הנטל של טעות זאת ייפול על מעמד הביניים. שומר נפשו ירחק.

רעיון שגוי מספר 4: דירה לכל אדם

כחלק מתרבות השפע והשפעות חברתיות אחרות ישנה נהירה לרכישת דירות. בעולם המערבי כולו, נהוג לשכור דירות. בישראל ישנו טרנד שחובה לקנות דירה וכמה שיותר מהר. ועדיף בתל אביב....

אך כמו שלא כל היפנים רוכשים דירה, ובטח לא בטוקיו, לא כל האמריקנים רוכשים דירה, ובטח לא בניו-יורק, כך גם לא כל הישראלים יוכלו לרכוש דירה, לבטח לא בתל אביב. זאת קונספציה שעלינו להשתחרר ממנה כי אין מדינה בעולם בה כל אזרחיה רוכשים דירה, או שוכרים דירה בערים היקרות ביותר. זהו יעד לא ריאלי אשר בניסיון (הכושל) להשיגו, עלולים להיגרם נזקים רבים למעמד הביניים כמו גם לכלכלת המדינה. שומר נפשו ירחק.

רעיון שגוי מספר 5: העלאת משכורות לכולם

העלאת משכורות - מביאה לגדילה בעלויות הייצור. וגדילה בעלויות הייצור - מביאה לעליית מחירים. ועליית מחירים - גורמת למעמד הביניים לקרוס עוד יותר תחת הנטל הכלכלי.

לכן, למרות שעלייה גורפת של המשכורות יכולה לתת תחושת גאווה עם קבלת תלוש השכר הקרוב - היא מביאה לעוגמת נפש ותסכול גדולים אף יותר עם קבלת פירוט חיובי כרטיס האשראי שבא לאחר מכן. מעבר לכך העלאת שכר, פוגמת ביכולת של המדינה לייצא מוצרים ושירותים לחו"ל - ובכך מביאה להחמרה כלכלית שמשפיעה לרעה על כל תושבי המדינה. שומר נפשו ירחק.

נ.ב. גישה נכונה הרבה יותר תהיה העלאת משכורות בהתאם לפיריון - תפוקה. כלומר ככל שהעבודה שהאדם עושה טובה יותר - כך השכר שלו יעלה.

בנימה אישית אני יכול לומר כי לאחר מתן סיוע עסקי לאלפי עסקים ומנהלים - נוכחתי לדעת שניתן למדוד את איכות וכמות העבודה שמבצע כל אדם בכל חברה, משרד, גוף, ארגון או עסק.

העלאת שכר על ביצועים משופרים - תביא לרווחה כלכלית אמיתית כיוון שתוספת השכר לא רק שלא תפגע במעסיק - אלא אף תסייע לו, ולכן במקום עליית מחירים נטולת רסן, אנו אפילו עשויים לצפות בירידת מחירים, וכך מרוויח מעמד הביניים פעמיים.

נ.ב.ב. המשך הורדת המסים (רפורמת מס הכנסה) תסייע להגדלת המשכורות - כיוון שהנטו של מעמד הביניים יגדל, בעוד ההוצאות לא צריכות לגדול (ראה תרבות השפע).

חוק שימור האויב

בד"כ כשלמדינה, בדומה לבני זוג נשוי, יש פחות איומים וסכנות מאוייבים חיצוניים, התושבים נוטים לריב איש עם רעהו. זהו "חוק שימור האויב" בפעולה - תמיד יש אויב - או מבחוץ או מבפנים.

עד כה המחאה והמאבק מתנהלים בסדר מופתי תוך שמירה על הכבוד הראוי. אולם כולנו צריכים להיזהר מהמלכודת של "חוק שימור האויב", במיוחד כשכדור השלג של המונים סוחפים המונים (בפייסבוק, במאהלים ובכיכרות) צובר תאוצה מדיי יום.

עלינו לוודא שכדור השלג פונה לעבר "האויבים" הנכונים - המחסומים לשיפור רמת החיים של כולנו. ועלינו להימנע מלינץ' או מרדיפה אישית כנגד ביבי / שטייניץ / שמאל / ימין / אחר. זה פשוט לא יעיל.

חוק טבע נוסף הוא שכאשר תוקפים את המטרה השגויה - לא משיגים את התוצאה הרצויה. בדיוק כפי שהמהפכה במצרים התמקדה באופן שגוי בהפלת מובארק ומשטרו, ולכן לא שיפרה את מצב האזרחים וכעת כבר מתכוננים למחאות הבאות...

המטרה היא לא ביבי / שטייניץ / אחר על ערש דווי במשפט ראווה (כמו מובראק), אלא צדק חברתי אמיתי וחכם לכל התושבים. זה גם צעד חשוב לעבר שלום אמיתי - פנימי וחיצוני כאחד. כפי שנקבע בהצהרת הסכם השלום לסיום מלחמת העולם הראשונה, חוזה ורסאי:

"מטרת חבר הלאומים היא כינון שלום עולמי, ושלום כזה יושג רק אם יתבסס על צדק חברתי, ובאשר קיימים תנאי עבודה הכוללים אי צדק, קושי ומחסור לאנשים רבים באופן שייצור אי שקט כה גדול המסכן את השלום ושיפור תנאים אלו נדרש בדחיפות, כולל לדוגמה רגולציה של שעות העבודה, כולל קביעת מקסימום של שעות עבודה ביום ובשבוע עבודה, בקרת היצע העובדים, מניעת אבטלה, דאגה למשכורת ראויה לקיום, הגנת העובד מפני מחלה ותאונות עבודה, הגנת ילדים, צעירים ונשים, דאגה לזקנים, הגנה על עובדים זרים, הכרה בזכות ההתאגדות, ארגון הכשרה מקצועית וטכנית וצעדים נוספים...."

משהו קטן לסיום

זאת לא רק סיסמה של אייל קיציס - באמת יש לנו באמת ארץ נהדרת. על-אף ולמרות כל הצרות והבעיות שיש לתקן, כלכלת המדינה חזקה מאי פעם ואיכות החיים נמצאת בעלייה עבור כלל האוכלוסיה במשך יותר מעשור ברציפות. שיעור האבטלה נמוך מזה 25 שנים, בעוד בעולם המערבי הוא הגבוה ביותר מזה עשורים. מעמד האשראי (דבר שמשפיע על הכיס של כל אזרח במדינה) של ישראל נמצא בעלייה - בעוד מעמד האשראי של האימפריה הגדולה בתבל נמצא בירידה.

עד היום התאחדנו והתלכדנו כעם באסונות ובעיתות משברים ביטחוניים בלבד - מלחמות, פיגועים, רצח רבין (ז"ל), השריפה ביערות הכרמל וכדומה. בשבועות האחרונים, התבגרנו כמדינה וכעם, ולראשונה נראה כי רבים מאוחדים למטרה של חיים - ליצירת עתיד טוב יותר ואיכות חיים גבוהה יותר לכולם. אני חושב שכל מורה ומחנך בישראל טופח לעצמו על השכם בימים אלה. במקום דור מזוין מתגלה שיש לנו דור מצוין אשר מגשים ערכים חשובים שנקבעו כמטרות החינוך הממלכתי בחוק החינוך:

"לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל".

מיקוד המאמצים והאמצעיים להשגת הנקודות המוצעות לעיל יכולה לסייע בהשגת מטרות המחאה במהירות ובצורה האפקטיבית ביותר. אשמח לשמוע ממך ולעזור במה שניתן. ובינתיים תודה ענקית לדפני וחבריה שסייעו לעם שלם לעבור ממצב של אפתיה חברתית ארוכת שנים - להתחבר כעם למחאה קולנית, מתורבתת ויפיפייה. תודה!.