עורו עורו, כי ספטמבר כבר כאן

אנו חיים במזרח התיכון, ולו חוקים משלו ותרבות משלו. הגיע הזמן שנתמצא קצת יותר בתרבות זו, ונשתמש הרבה יותר בחוקים ובקודים של המרחב בו אנו חיים, ולא נייבא חוקים חדשים ולא נתנשא על שכנינו. הגיע הזמן שנדבר איתם בשפתם.

הנה אנו שוב תחת עוד מתקפת טרור, ותחת עוד מתקפת פרשנים, אלופים במילואים ועיתונאים, העוברים בסך על המסך ומתחרים ביניהם מי יותר בקי ויותר מתמצא בשמותיהם של ארגוני הטרור, ובשמות כל מלאכי החבלה, ומבטאים את שמותיהם בערבית מצוחצחת, את ייחודם, מניעיהם ומאפיניהם. הם גם יודעים להסביר לנו ולעולם כולו, מה המניע ומדוע דווקא עכשיו, ואפילו באלו פעולות ינקטו נגדנו. ולקינוח, מודיעים לנו שאנו צפויים לימים קשים ושאין פתרון מיידי.

מה דעתכם לחסוך לנו את כל ה"מומחים במיל.", ולהפסיק ליחצן את כל ארגוני הטרור ולתת להם ממשות, ולהודיע מעל כל הבמות (כמו מנהיגי ערב) שמהיום, לא איכפת לנו איזה שם ייקרא לכם, על כל פעולה שתצא מאזור מסוים, נגיב ונשיב לאותו אזור שאיפשר להם לפעול מתחומו.

הגיע הזמן שישראל תשנה התנהגות:

(א) תדרוש מכל שכנותיה הסוגרות עליה לקחת אחריות, ולשמור על גבולותיהן ועל החצרות האחוריות שלהן ולא לזרוק את כל הזבל שלהן עלינו;

(ב) לגדר את עצמן ולתחום את גבולותיהן בדיוק כמונו, כדי שלא יצאו מחבלים משטחינו אליהן;

(ג) להודיע לכל העולם ולהבהיר את מצבנו. אנו המדינה היחידה בעולם המתמודדת יום-יום עם איומים וטרור מכל הכיוונים, מבית ומחוץ, ולכן זכותנו וחובתנו להגיב ולהשיב לכל המרצחים בנו, ולא משנה איזה שם ייקרא להם ומאיזה גבול הם פועלים;

(ד) הגיע הזמן שישראל תדרוש התנצלות פומבית ופיצוי לכל משפחות הנפגעים. מי שחדר לתחומינו ופגע בנו ישלם על כך, הוא ומדינתו, והמדינה ממנה פעל. הגיע הזמן שנעמוד על כבודנו ונתבע את עלבוננו, ולא נעבור על כך לסדר היום, כי החזרה המיידית ל"חיים כרגיל" מתפרשת בצד השני כ"לא נורא, לא קרה דבר, אפשר להמשיך בהסלמה";

(ה) דירשו התנצלות ממצרים ומעזה, והחזירו את השגריר שלנו וכל פמלייתו הביתה. לא יקרה שום אסון, גם כך היחסים איתם בנויים על משענת קנה רצוץ.

(ו) ובקשר להתבטאויות האנטישמיות, האיומים ונהמות המלחמה הנשמעות ממצרים, כדאי שתבקשו מהם לחדול, כי אצלנו הדבר מתפרש בכך שהסתיימו היחסים בינינו ושאין על מי לסמוך, עד שתקום מנהיגות חדשה, ונבדוק אם היא מתאימה לנו, ואם כוונותיה לשלום ולדמוקרטיה ולשמירה על שכנות טובה או לאירניזציה של כל האזור.

(ז) עלינו לדרוש התנצלות גם מטורקיה, ולעצור את המתנות והחיזורים החד-צדדיים, ואת היחסים ב"כאילו". טורקיה צופה ויודעת היטב את מצבנו ואת השלכות מעשיה, ועלינו להסביר לה היטב, שכשהיא מובילה משט לאויבים המקיפים אותנו, אנו מבינים שהיא לא חברה שלנו, ושבמעשיה היא בוגדת ביחסים בינינו ותוקעת לנו סכין בגב. לכן עלינו למתן את התלהבותנו מהשווארמה ומהכל כלול ולעצור קצת את הזרימה. ובכלל כדאי שנלמד לאהוב לאט ובהדרגה, ולא נחנוק את הפרטנרים שלנו מרוב אהבה, הם לא רגילים לכך, וזה מבהיל אותם.

(ח) ולדודה סם, שמבקשת מאיתנו "נו, תהיו בוגרים, תוותרו קצת, למען ה'שלום' ותתנצלו. מה יכול להיות?" - כדאי שנשיב לה כך: "גברת קלינטון היקרה, אנו מאוד מעריכים את תבונתך ומודים לך על עזרתך הרבה. אנו חבים לך ולעמך חוב גדול מאוד, ולכן כדאי לך שנישאר בחיים כדי שנוכל להחזיר לך חוב זה. ברור לנו שאת טובתנו את מבקשת, אך אצלנו תם עידן התמימות, איננו מתכוונים להחריב עוד ערים וגם לא לגרש עוד משפחות מבתיהן למען השלום. ואפילו משה דיין וחבר מרעיו כבר לא נמצאים איתנו יותר, כך שאין בינינו עוד אנשים שמוכנים להמר שוב ולהקריב את בנינו ובנותינו על מזבח 'השלום המדומה', ולתת לאויבים שלנו לנצח כדי לקיים איתנו יחסי שלום. כולנו מבינים היום ששלום עושים תמורת שלום, ושקט וביטחון תמורת שקט וביטחון לכל הצדדים, ואין לנו אפשרות יותר לוותר ולרצות את אף אחד. זה צריך להיות כדאי להם בדיוק כמו שזה כדאי לנו. לא נשלם עוד שוחד ועוד פרוטקשן כדי לקנות שקט מדומה".

אל נתרגש יותר מדי ואל ניבהל מכל אלה המנתקים יחסיהם עמנו ורואים עצמם זכאים לשפוט אותנו או להעמידנו לדין בינלאומי. עוד מעט קט, והם יבינו אותנו היטב ויזדהו אתנו ויעריצו אותנו. על מה? על זה שהחזקנו מעמד 63 שנים ועוד 3000 שנה של טרור, שנאה, חבלות, מלחמות ודם, ולמרות הכל אנחנו כאן.

אני מאחלת לכולנו ספטמבר לבן, עם דרך חדשה ואמיצה שתניב תוצאות טובות ומבורכות לנו ולעולם כולו.