|
|
גלן בק. דברים כנים ונכונים [פלאש 90]
|
|
|
|
|
מדהים הדבר, שרק נוצרי דתי, גוי תושב ארצות הברית, מגיע במיוחד לארץ ישראל, ולמרגלות הר הבית מעז לומר בחדות ובבהירות את אשר מנהיגינו שכחו או פוחדים להגיד.
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. פירושים רבים ומוכרים ישנם על משפט נפלא זה, שמתמצת בעצם את הדרך הנכונה בה צריך האדם לחיות, הדרך הנכונה בה צריך האדם לבחור, בטוב או ברע, לחיות בברכה או לחיות בקללה.
לחיות בברכה - לכאורה הבחירה הטבעית והנכונה. עם זאת, מאמץ קשה ולא פשוט הוא לחיות בצורה הנכונה המתבקשת בפרשת השבוע, ראה, כי לא מדובר רק בשמירת מצוות גרידא. כמובן שזה חלק מרכזי במצווה, חשוב אך חלקי, שכן מה עם המוסר? מה עם אהבת הבריות? מה עם נתינה לשם נתינה? איפה נכנס ההיגיון? השכל הישר? כיבוד הזולת? ועוד כהנה וכהנה.
אחת הדרכים הנכונות שאמורות לאפיין את חייו של יהודי, היא הידיעה הברורה שכל מעשיו מוכתבים מלמעלה, ושאל לו לחקות אחרים, זרים, גויים, גם אם נדמה שחייו של הגוי נוצצים יותר, שלווים יותר או צודקים יותר.
ההיגיון, השכל, החוכמה היהודית הם שם דבר ידוע ומפורסם בכל העולם, ולא פעם משמשים מושא קנאה לגויים. על כן, הופתעתי מאוד השבוע, כאשר נתקלתי בתופעה בלתי מוסברת, מבלבלת ולא ניתנת להבנה:
מגיע לארצנו הקדושה גוי, נוצרי-דתי, דתי על-פי אמונתו, בשם גלן בק, שדרן טלוויזיה ומטיף נודע בארצות הברית. עומד אותו גוי לרגלי הר הבית - שם הוא מתעתד לערוך השבוע כינוס ענק בהשתתפות המונים - פותח את פיו המפיק מרגליות ו...מדהים אותי בדבריו הנוקבים, הנכונים, הישירים והצודקים;
אומר מר גלן בק - ואני מרשה לעצמי לומר את הדברים בשמו, על-פי זכרוני והבנתי - "אתם היהודים טועים כשאתם מתרפסים בפני אומות העולם. אתם היהודים טועים כשאתם ממשיכים להלקות את עצמכם ולהציג את עצמכם כסרבני השלום. אתם היהודים לא הבעיה, שונאיכם הם הבעיה. תפסיקו להתרפס בפני הגויים. הטורקים מתגרים בכם ואתם מתנצלים? איפה זקיפות הקומה הלאומית? איפה הגאווה היהודית? להיכן נעלם הצדק? ההיגיון?". קשה להאמין שלא מנהיגינו מדברים ככה, אלא גוי זר.
עוד מוסיף מר בק: "תפסיקו לחשוב בכל דבר מה יאמרו האמריקנים, איך יגיבו האירופים. תעשו מה שטוב ליהודים. איש לא נתן לאף ממשלה רשות לוותר על אדמת ארץ ישראל, שהיא הבטחה אלוקית, ולא מו"מ קואליציוני. הר הבית מחולל כבר אלפי שנים, והגיע הזמן לעשות מעשה". אני שומע אותו ומשתומם - האם יבשו מקורותינו? האם הפסיקו מנהיגינו לחשוב? להעז? להוביל?
אני חש יותר ויותר כי מנהיגינו בחרו בדרך השגויה, שמציב לנו השם, בדרך הקללה, בדרך העקלקלה, הקשה, לא בדרך האמת, המנצחת, הניצבת נכוחה מול הגויים אך יודעת כי עם סגולה אנו ודרכנו תנצח.
יהי רצון שיתקיימו בנו הדברים הכתובים בפרשה: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל-אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח.
