מי שראה את סרט התעודה על הרודן האוגנדי אידי אמין יזכור את הקטע שבו, במהלך ישיבת הממשלה, פונה אמין אל שריו כאילו היו זאטוטים בגן חובה. זכור במיוחד הקטע שבו אחד השרים נלכד על-ידי המצלמה כשהוא מחטט באף - דבר שעלה לו בטביעה בנהר שורץ תנינים.
השר לפיתוח הנגב הגליל והסביבה
סילבן שלום חטף השבוע מראש הממשלה הצלפת סרגל על כפות ידיו ושתק כאילו בלעהו קרוקודיל. "זו הפעם האחרונה שאתה מתראיין לתקשורת בלי לקבל את רשותי", הודיע ביבי לסטיב בנוכחות השרים הפקידים ומגישי הקפה.
ספק אם ישנו שר אחד משרי ישראל לדורותיהם שספג אי פעם מראש הממשלה אזהרה פומבית בסגנון משפיל וצורב שכזה.
השר סילבן שלום חייב לשאול עצמו כיצד עליו לנהוג לאחר שביבי, כך בפומבי, התייחס אליו כאל סמרטוט רצפה. כלומר, על השר שלום לשאול עצמו אם הוא באמת סמרטוט רצפה או שמא חבויים עדיין בגופו אי אלו שרידים של כבוד עצמי.
השר שלום יכול כמובן לבלוע את הקרפדה הזו ולשכנע את עצמו שכל כלב ביג'י יומו, וכי מה שחשוב יותר עכשיו הוא לדפדף הלאה כדי להמשיך ולשרת את עם ישראל.
אבל לוקש כזה - אפילו ג'ודי לא תבלע. כי סילבן שלום, כשהוא בינו לבינו, מן הסתם כבר הגיע למסקנה שלמרות שלושת התארים האקדמיים שהוא נוהג לנופף בהם - הוא מתקשה להתנחל בלבבות כמנהיג האומה. כי גם שלושה תארים מפוצצים אינם תחליף לכריזמה אחת קטנה.
וכך, לא נותר לסילבן אלא להמשיך ולכהן כבעלה של ג'ודי ויחד איתה לרקום במסתרים איזו נקמה מתוקה בביבי ושרה. כי אין כמו הרהורי נקמה כדי לתדלק נפש פצועה - אם אין לך משהו מועיל יותר לעשות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
