לכל המקטרגים על מערכות הביטחון - מספיק!

יש לנו מערכת ביטחון טובה ואמינה שהגנה עלינו עד היום בהצלחה, וזו עובדה שאין לסתור אותה! וכאן יפסיקו לקרוא כל אלו שלא חושבים כך, דהיינו - כל המקטרים והמקטרגים למיניהם שמוכרים את מרכולתם הפסימית (והנבזית לפעמים) מעל דפי העיתונות ובמאמרים באינטרנט.

הנה למשל, בשבוע האחרון התפרסמו באתר זה ארבעה מאמרים הקוטלים ומחסלים את מערכת הביטחון וצה"ל, כגופים שהם לא-יעילים, לא-ערוכים, לא-מוכנים, מסואבים, רקובים וכולי. אבל כל אחד שחי במדינה הזו יודע שאין הדבר נכון... (והקורא המצוי - האם אתה חושב שאתה יודע יותר מהגאונים הללו כותבי המאמרים הנלהבים? - בעיקר כשניסיונם הצבאי נגמר כבר לפני כ-25 שנה...).

אני נזכר למשל במאמרים שקראתי בעבר, של פרופסור מרטין ון-קרפלד (האוניברסיטה העברית), איש-גולה טיפוסי, אינטליגנט אירופי מבחיל, שמעולם לא שירת בצה"ל, והוא מעז לכנות את צה"ל "צבא כנופיות". דיבור טיפוסי לכל זב ומצורע בשמאל הפשיסטי הישראלי כיום (ולאנשי הטרור הפלשתיני), אבל הוא כל-כך קיצוני, שהשפעתו כמעט לא מורגשת ברחוב, אולי השפעה כלשהי על תלמידיו בחסות האוניברסיטה (ו"החופש האקדמי") ומשכורת מקופת המדינה.

אבל מצד שני, אני לא מבין כיצד אדם שהכיר את צה"ל לפני שלושים שנה, כאביתר בן-צדף, יכול למתוח ביקורת שלילית לחלוטין על צה"ל ומערכת הביטחון, ובו-בזמן להביא לקוראים (ולפרסם ולפאר באתרו) כל שטות המרוממת את צבא ארה"ב (הידוע בחוסר יעילותו ובבזבוזיו זה שנים רבות). אם לא הייתי מכיר את הבנאדם, הייתי חושד שה-CIA שכר את שירותיו.

בעז דרומי, למשל, מכנה השבוע את התקרית צפונית לאילת כ-"תבוסה" (של צה"ל). נו באמת. כל התקלות עם כנופייה, בהן נהרגים כמה אזרחים, זו מלחמה? (והתוקפים ועוזריהם הושמדו!) אז זו תבוסה? מכיוון אחר - יש אנשים שאני מכבד כי יש להם ביקורת נקודתית כמו זו של אמציה (פצי) חן, שמתמקד בכשלים של צה"ל בהפקת לקחים ובהסקת מסקנות. כתת-אלוף בעבר הלא רחוק, שעסק בנושא, אני יכול בהחלט לקבל את דבריו, אבל בו-זמנית לשאול: מדוע זה צריך להופיע כמאמר באינטרנט ולא כמסמך המוגש לגורמים המתאימים במדינה?

נזכרתי פה גם במספר מאמרים שמצאתי באתר, שמחברם הוא ד"ר אורי מילשטיין. הוא יכול לדבר הרבה על היסטוריה צבאית (שזו לדבריו מומחיותו) ולכן לעשות השוואה בין הכישלונות של צה"ל (כי לדידו אין לצה"ל ניצחונות...); אבל כשהוא הופך לאסטרטג ומנסה לומר מה צה"ל צריך או לא-צריך לעשות, כתבותיו מידרדרות לביבים של דיבורי אופוזיציה שלילית וחסרת-ערך.

מדי פעם מתפרסמים פה ובאתרים אחרים מאמרים של לוחמים בעבר, שלבטח נושאים בנפשם משקעי עבר כבדים מאז מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור והמלחמות בלבנון. אין ספק שאכן היו במלחמות אלו כשלים, אבל מה שרואה איש השדה הוא מראה אחר לגמרי ממה שרואים המפקדים בזירת הלחימה. פער זה יוצר לא פעם מין תופעת "ראשומון", שבו כל אחד טוען בלהט (אמיתי) לגרסתו, וכל אחד משחק תפקיד רמטכ"ל או לפחות אלוף הפיקוד.

ולבסוף באים הכותבים שהם חסידי "תורת הקונספירציה", היודעים לספר לנו נסים ונפלאות עם תיאוריות הזויות המבוססות על רסיסי "עובדות". ועליהם אפילו לא כדאי להרחיב את הדיבור.