לאחרונה פורסמו מספר כתבות על טיסות של עולים מצפון אמריקה המגיעים לארץ. בכתבות נראים עולים נרגשים הנוחתים לאחר טיסה ארוכה ומספרים למצלמות על הסיבות שהניעו אותם לעלות. מה שנסתר מן העין הוא הגוף שאחראי על הבאת העולים הללו לארץ - כלומר מי עודד, גייס ושיכנע אותם להגיע לכאן.
מרבית הציבור סבור בוודאי כי ההיבט הארגוני בסיפור הזה אינו מעניין, שכן בדומה להמוני עולים אחרים שהגיעו לישראל, גם עולים אלו הגיעו באמצעות הסוכנות היהודית ולפיכך אין חדש תחת השמש. מה שמרבית הציבור אינו יודע הוא שבשנת 2008 העבירה הסוכנות את אחריותה להבאת עולים מצפון אמריקה - הריכוז הגדול ביותר של יהודים בעולם - לידי ארגון פרטי בשם נפש בנפש. על-אף הגידול שחל במספר העולים המגיעים מצפון אמריקה, לסוגיה זו היבטים מהותיים נוספים שאת השלכותיהם יש לבחון ברצינות.
ארגון נפש בנפש הינו
ארגון אמריקני פרטי ללא כוונת רווח שהוקם בשנת 2002 על-מנת להגדיל את מספר העולים המגיעים מצפון אמריקה. בשנת 2005 החליטה הממשלה לתמוך בארגון, ובשנת 2010 קיבל נפש בנפש למעלה מ-20 מיליון שקלים, המהווים כמחצית מתקציב פעילותו בתחום עידוד עליה. מה שמעניין
בהחלטת הממשלה הוא שאחד הקריטריונים לתמיכה הנו שהארגון יעניק מענק כספי לעולים המגיעים דרכו, בנוסף על סל הקליטה הניתן לכל העולים על-ידי המדינה. כך למעשה, בחסות המדינה, נוצרה פגיעה בשוויון בין העולים כפונקציה של הארגון המסייע להם לעלות (הסוכנות היהודית או נפש בנפש).
בשנת 2008, לאחר לחצים כבדים ובעקבות הסכם בוררות - הסכימה הסוכנות להעביר את האחריות על עידוד עליה מצפון אמריקה לידי נפש בנפש. הוסכם שבידיה יישארו הסמכות לבדוק את זכאותם של העולים לעליה על-פי חוק השבות, וכן מימון כרטיסי הטיסה שלהם.
אחת ההשלכות החמורות של העברת הסמכות זו היא הפגיעה באחריות המדינה ובתפיסה כי ישראל מהווה בית לאומי לכל העם היהודי. עד אז, מדינת ישראל באמצעות הסוכנות היהודית, הייתה אחראית להבאת כל העולים בני כל המעמדות והמגזרים, וישראל נתפסה כבית לאומי לכלל העם היהודי. העברת האחריות על עידוד עליה לגוף פרטי עלולה ליצור מצב בו ישראל תהפוך למדינה שקולטת עליה סלקטיבית, זאת בהתאם לפעילות ולאינטרס של הגוף הפרטי, שאינו מחויב בהכרח לערכים ולמטרות הממלכתיים.
תהליך זה עלול לפגוע באחת מאבני היסוד עליהן קמה מדינת ישראל. השארת הסמכות להמלצה על זכאות עליה בידי הסוכנות היהודית אינה מקטינה סכנה זו, שכן המלצת הזכאות ניתנת רק לאחר שהעולה החליט לעלות, ואילו כל התהליך שקדם להחלטה (איתור העולה הפוטנציאלי ושכנועו), נמצא עדיין באחריותו של גוף פרטי. למעשה ניתן לומר כי מתבצע לנגד עינינו תהליך של הפרטת חוק השבות, שכן אף על-פי שכל מי שזכאי לעלות לישראל מתוקף חוק השבות עדיין יכול לעשות זאת - הרי שלמעשה תהליך יישומו בפועל (קרי, גיוס העולים הפוטנציאליים ושכנועם לעלות) - הועבר לגוף פרטי.
בתבחינים למתן תמיכה לנפש בנפש נאמר במפורש כי הארגון מחויב לסייע לכל העולים הפוטנציאליים שבאזור פעילותו. עם זאת, נציגי ארגונים וגופים העוסקים בקליטת עליה ציינו בפני כי אף על-פי שנפש בנפש מעוניין לפנות לכלל העולים, ישנם עולים רבים שאינם מרגישים בנוח לפנות לארגון, כיוון שהוא נתפס בעיניהם כגוף סקטוריאלי המסייע בעיקר לציבור צעיר ואורתודוכסי, זאת בניגוד לסוכנות שנתפסה כגוף אוניברסאלי. כך עשוי להיווצר מצב בו עידוד העליה יעשה באופן סלקטיבי.
אף על-פי שמדובר בסוגיה הנוגעת לאחד מערכי היסוד של מדינת ישראל, העברת האחריות לעיל נעשתה ללא שום דיון ציבורי - לא בכנסת ולא בתקשורת. בתקופת הקיץ, כאשר זרם העולים מצפון אמריקה הולך וגדל -הגיע הזמן להתמודד עם השאלה האם מדינת ישראל מעוניינת שגוף פרטי יהיה זה שיקבע מיהם אזרחי המדינה העתידיים להגיע לכאן, ומהן ההשלכות של החלטה זו?
