ומי ישמור לנו על המקום תחת השמש?

כאמן וכאיש חינוך, כחבר קיבוץ בנגב אינני יכול שלא לומר דבר. אני מוסיקאי יוצר ואיש חינוך, פסנתרן ומנצח ובעיקר חבר קיבוץ, אשר קשר את חייו ואת גורלו בחיי שיתוף בארץ הנגב. אני מרגיש צורך להביע את דעתי על המתרחש כאן בימים האחרונים. ההפגנות בנושא משבר הבריאות ומשבר הדיור חוצות גבולות, ונוגעות בכאב של אנשים רבים במולדת האהובה והכואבת הזו. לא פעם בחיי בארץ הזו יכולתי לחוש את השבטיות ואת המתח שיש בין קבוצות שונות. לא כך הפעם!. כשאני שומע כבר יומיים עיתונאים ופוליטיקאים מנסים להציג את ההפגנות הללו כיוזמה להפלת הממשלה אני מתקומם בכל מאודי.

כאמן וכמורה למדתי להבחין עם השנים בין יצירה מלאכותית לבין יצירה אותנטית. אין לי ספק שאנחנו בראשיתה של תקופת מאבק חסר פשרות שישתתפו בו רבים מאד מחלקי החברה הישראלית, יהודית וערבית. לא יועילו הפעם למנהיגנו יחסי ציבור מקצועיים ודוברים מטעם. גם התגייסות הסברתית לה קרא ראש הממשלה את חבריו השרים לא תועיל כי הבעיות הן עמוקות ואמיתיות, והן כולן תוצר מדיניות ההפרטה אותה הנהיג קודם כל ולפני כולם ראש הממשלה הנוכחי, מר בנימין נתניהו.

לי אין ספק שההפרטה היא אם כל חטאת. המפריטים למיניהם, עוד מימי ממשלת האחדות הלאומית של יצחק שמיר ושמעון פרס, עשו כמו רבים ממלכי ישראל ויהודה בבית ראשון, את הרע בעיני השם. עתה הגיעו מים עד נפש אין לנו עוד כוח לשאת בנטל הניצול. איננו מוכנים להמשיך ולחזות בקריסת כל הערכים החברתיים עליהם גדלנו. אנחנו רוצים לחזור אל השיתוף, הקהילתיות, אל החמלה.
'מקום תחת השמש'.

בספרו 'מקום תחת השמש' כתב בנימין נתניהו: 'עלינו לחתור לרציפות העלייה וההתיישבות היהודית, תוך הקפדה על גבולותיה הנוכחיים של המדינה, שהם בני הגנה.' מילים כדרבנות. אבל המדינה הזו צריכה לתת לאזרחיה סיבה טובה לחיות בה.