למי שתמהים כיצד זה מתמוטטת חברה ממשלתית, התשובה צריכה להיות: תתפלאו מדוע זה לא קורה לעיתים קרובות יותר. הרי תעש עומדת כבר שנים על סף פשיטת רגל, חברת החשמל מחזיקה מעמד בגלל שאוי לנו אם היא תקרוס, התעשיה האוירית בקושי מצליחה להרוויח, אל-על (בטרם הופרטה על-ידי המדינה) הייתה למעלה מעשור בקדם-כינוס, וכך הלאה.

"It isn't the business of government to govern business", קובעת אימרה ותיקה העומדת ביסוד תפיסת ההפרטה. אז נכון שלא את הכל צריך להפריט, ונכון שמדינת ישראל מתפרקת בשנים האחרונות מחובותיה כלפי אזרחיה בתחומים הבסיסיים ביותר (חינוך, בריאות, משפט, ביטחון אישי). אך מצד שני כדאי מאוד לזכור את אגרקסקו, כאשר מדברים על כך שהממשלה תבנה דירות ותפתור את כל המצוקות.

לפני כמה שנים התארחתי אצל חבר בניו-יורק. לקראת שבת, התחזית הייתה לסופה קשה - נדמה לי שדיברו על טורנדו - וחששתי מאוד: כיצד אסתדר בהליכה בגשמים ורוחות כאלו? אלא שלמרבה הפתעתי, הגשם היה ממש שגרתי ובשעות הצהריים נעלמה הסופה כלא היתה. אותו חבר הסביר לי, שזה תמיד כך: החזאים נותנים את התרחיש הגרוע ביותר, מן הסתם כדי שלא יבואו אליהם בטענות וכדי שלא יתבעו אותם.

זה כנראה מה שקרה השבוע עם הסופה "איירין". לא שמדובר היה בכמה טפטופים, אך בהחלט גם נבואות הזעם ממש לא התממשו. זהו האופי האמריקני של מעבר מקיצוניות לקיצוניות ושל כיסוי תחת במדינה בה אפשר לתבוע ולזכות על הכל. כך, למשל, בהקשר של 11.9 שיצויין החודש - פעם יכולתם להעלות למטוס בארה"ב סכין יפני, והיום יעצרו אתכם על קוצץ ציפורניים. כדאי מאוד לזכור זאת כאשר שומעים את החדשות מארה"ב, במיוחד כאשר הן כוללות תחזיות קודרות, תרתי משמע.

בעוד כמה שעות, לכל היותר בעוד כמה ימים, נדע האם לנבחרת ישראל בכדורגל יישאר סיכוי להעפיל לאליפות אירופה. מן הסתם גם כאן התשובה תהיה כמו תמיד.

לא רבים שמו לב לפסק דינו של בית המשפט העליון, שאישר השבוע את הסעיפים בחוק התובענות הייצוגיות המגבילים מאוד את האפשרות להגיש תביעות כאלו נגד המדינה. אפשר להתווכח עם הטיעון הבסיסי של דורית ביניש, לפיה אין זכות מוקנית להגיש דווקא תביעה ייצוגית ואפשר להגיש תביעות פרטניות. הרי זה נכון לגבי כל מקרה של תביעה ייצוגית, ויש סיבה לכך שהמכשיר הזה נוצר - בדיוק למקרים בהם תביעות פרטניות יהיו קטנות מדי. אבל לא זה הנושא.

לפני מספר שנים טעה פקיד כלשהו במס שבח, הוציא לי הודעת חיוב שגויה ונאלצתי לשלם כמה מאות שקלים לעורך דיני כדי להסיר את הטעות. כאשר רציתי לתבוע מאגף מס הכנסה החזר בבית המשפט לתביעות קטנות, התברר לי שאין אפשרות להגיש תביעה קטנה נגד המדינה וחייבים ללכת לבית משפט השלום - מה שכמובן הופך את כל העסק לבלתי מציאותי. הנה עוד דוגמה לכך שהמדינה יודעת טוב מאוד כיצד להגן על עצמה מפני אזרחיה. למרבה הצער, בית המשפט העליון מסייע לה בכך.

מה שמעביר אותנו בצורה ישירה לנושא הבא. השבוע חשפנו כאן את רשימת המינויים הצפויים בחברות הממשלתיות, הכוללת שורה ארוכה של מקורבים פוליטיים שאין להם שום זיקה, הכשרה, ידע וניסיון בתחומי הפעילות של החברה להן הם מיועדים. זה קורה כאשר חובותיהם של דירקטורים נעשות מורכבות יותר ויותר, וכאשר האחריות האישית המוטלת עליהם גדלה יותר ויותר - אך המינויים חסרי השחר נמשכים כמימים ימימה.

השינוי העצום בתחום הממשל התאגידי לא מעניין את השרים (שלעיתים רוקמים דילים של "שמור לי ואשמור לך", כפי שהראינו), וגם לא את המועמדים עצמם. הם כנראה חושבים שחברות ממשלתיות לא יתמוטטו, ושלא יידרשו להשיב על השאלה כיצד לקחו על עצמם תפקיד שאינם מבינים בו דבר וחצי דבר. כדי לסגור את המעגל, נציע להם לקרוא את הקטע הקודם.

התקשורת נזעקה: כיצד זה מרגלית צנעני מוחזקת במעצר ימים רבים כל כך? מדוע אי-אפשר לשחרר אותה למעצר בית? אלא שכל אותם כתבים ופרשנים נזכרו בכך רק כאשר מדובר במישהי משלהם, יקירת תקשורת או איך שלא תקראו לזה. עיקרון בוזגלו ממש לא עובד אצלם.

האמת היא, שבחלק גדול מהמקרים - שופטי המעצרים הם כמעט חותמת גומי של המשטרה. כמעט תמיד הבקשות מבוססות על חומר חסוי שנמסר לבית המשפט, ואשר הסניגורים כלל אינם יכולים לחקור עליו. ההיגיון בכך ברור: למנוע מהחשודים מידע העלול לשבש את החקירה. לכן השופטים אמורים להיות במידה מסוימת גם סניגורים, אך למרבה הצער בדרך כלל לא זה המצב. אם התקשורת באמת רוצה למלא את תפקידה, שתבדוק לעומק את התופעה בכללותה ולא רק כאשר מדובר במרגול.

באמת התפלאתי איך זה שכבר כמה חודשים לא שמענו בתקשורת סיפורים נגד שרה נתניהו. השבוע נשמתי לרווחה עם הסיפור של המטפלת הזרה ופציעתה בבית ראש הממשלה. ברוך השם, יש עוד סיפורי שרה, שהם הרי סוגייה לאומית בעלת חשיבות עליונה.

את הסיפור הוביל ערוץ 10, שלגמרי במקרה מצוי בעיצומה של תביעת לשון הרע שהגיש נגדו בנימין נתניהו. את המאמר המתלהם ביותר כתב בן כספית, שלגמרי במקרה מצוי בעיצומה של תביעת לשון הרע שהגיש נגדו בנימין נתניהו. מובן שאין בכך כדי למנוע מהם לעסוק בראש הממשלה, שהרי אחרת - ניתן היה להגיש תביעות מופרכות כדי לסתום פיות. אבל הייתי מצפה לגילוי נאות קטן בשולי הידיעות והמאמרים: הכותב/השדר/העיתון/הערוץ מצוי בהליכים משפטיים מול נשוא הידיעה/המאמר. זה כמובן לא ניתן.

חוץ מזה, תראו את הצביעות: הרי כל הסיפור (עם או בלי מרכאות) נובע מכך שמדובר ברעייתו של ראש הממשלה. אבל כאשר משרד רה"מ מוציא תגובה - צועקת התקשורת שנתניהו עושה שימוש פרטי בדוברות הממלכתית. כי כמו תמיד, תקשורת ישראלית ואתיקה - זהו זיווג בדיוני.