דוח פאלמר מיטיב עם ישראל, ובצדק. מי שקורא בו את עיקרי הדברים אינו יכול שלא לשים לב לנקודות הזכות שיש לישראל. ראשית, הדוח קובע שזכותה של ישראל להטיל סגר ימי על עזה משום החשש להברחת נשק אל תוכה. שנית, הדוח קובע שטורקיה אשמה בכך שלא מנעה את יציאת המשט לעזה, במיוחד לאור העובדה שהיה ברור לשלטונות הטורקיים שמרבית הנוסעים על הספינות היו מוכרים היטב לטורקים. די בשתי נקודות אלה כדי להוציא את העוקץ מדברי הבלע של הטורקים ושותפיהם בישראל ובעולם.
יש בדוח דבר והיפוכו: מצד אחד הדוח מכיר בעובדה שלוחמי השייטת נתקלו באלימות קשה, ומאידך מוטלת אחריות על הרג תשעה אזרחים. על זאת נאמר שאפילו דיפלומטים רבים ניסיון נופלים קורבן לרטוריקה מטופשת. ממה נפשך? אם הייתה אלימות קשה מאוד, זכותם של חיילי צה"ל להגן על עצמם, גם במחיר של חללים מבין התוקפים. נושא המידתיות של פעולות החיילים איננו רלוונטי למקרה זה. הדוח מציע פשרה: "ישראל צריכה לפרסם הבעת צער ראויה על התקרית, במיוחד לאור תוצאותיה", נכתב בדוח. "ישראל צריכה לשלם פיצויים למשפחות ההרוגים והפצועים ושתי הממשלות צריכות להקים קרן נאמנות משותפת ובה סכום כסף מספיק שיוסכם ע"י שני הצדדים".
אין בציטוט זה כדי להביך את ישראל. קברניטי המדינה בהחלט יכולים להביע צער על התוצאות המשט ולקוות שלא יהיו אחרים. באשר לסיוע למשפחות על-ידי הקמת קרן משותפת משמעותו הכרה, דה פאקטו, באחריותה של ישראל לחיסול הפורעים. ההצעה המוצעת היא פשרה, וידוע כבר שכול פשרה היא בעצם שאף צד אינו יוצא עם כול תאוותו בידיו.
זאת ועוד; הדוח אינו דורש הסרת המצור על עזה אלא הקלה בו ממניעים הומאניטאריים. ישראל לא התנגדה לסיוע
הומניטרי אלא שהיא הציבה תנאים ברורים דוגמת דביקות באחד מהנמלים עליו יסכימו הצדדים. הווה ידוע לכול שהפרובוקאטורים לא קיבלו הצעה זו. העובדה שהאו"ם קיבל את עמדתה של ישראל חשובה ביותר מבחינה בינלאומית.
אם נסכם את הדוח, בקווים כלליים, לא רק שהוא איננו לרעתה של ישראל אלא הוא מסייע מאוד, בין אם בכוונת מכוון ובין אם בטעות. בוודאות, הדוח איננו חד - צדדי ומוטה לטובת טורקיה.
ממשלת טורקיה טיפסה על עץ גבוה מאוד ומסרבת לרדת ממנו. דוח פאלמר מגביר עוד יותר את הלחץ באנקרה, לכן לא בכדי, הרחש - בחש בבירה הטורקית גדול למדי, עד כדי איומים על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. סביר להניח שהממשל האמריקני מעודכן היטב בנעשה, ולא מן הנמנע שמתנהלים מגעים קדחתניים ליישוב המחלוקות. ולאחר שאמרנו כל אלה, יש לנסות ולהבין מה טוב לישראל ואיך מורידים את טורקיה מן העץ הגבוה עליו היא טיפסה?
למען האמת, אין זו מלאכה קלה כלל אך גם לא בלתי אפשרית. מי שמביט אל המתרחש בתוך טורקיה יודע שתוכניותיו האסטרטגיות של
ארדואן, לעת עתה, אינן מתגשמות. יחד עם זאת, אין לזלזל העובדה שטורקיה היא מעצמה ההולכת ומתחזקת מאוד. היא איננה חלק מאותן מדינות מוסלמיות קיצוניות העלולות לאיים על ישראל מבחינה ביטחונית - אסטרטגית. הימנעותה של טורקיה לשתף פעולה עם ישראל עד כדי ניתוק היחסים, עלולה לפגוע באינטרסים אסטרטגיים חשובים ביותר של ישראל.
דוח פאלמר הוא סולם טוב לרדת אל המציאות המורכבת הדורשת פתרונות רבי משמעות לגבי ישראל. ייתכן מאוד שהכול חייב לעבור דרך ארה"ב אך הצרה היא שגם היחסים בין ישראל לארה"ב אינם מי יודע מה, בלשון המעטה. שומה על מנהיגי ישראל לעשות הכול כדי למזער את הנזקים העלולים להיגרם מעמדתה הבלתי מובנת של טורקיה. הישועה תבוא מארה"ב ולא מאירופה מסיבות ברורות מאוד.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
