ל"עבודה" יחסר מנהיג כריזמטי

ומלבד זאת, יושר ולויאליות לשמה אינם, בהכרח, המתכון הראוי להנהיג מפלגה, שבה אדם לאדם הוא נחש. אחרי ככלות הכל, זו זקוקה כיום לדמות כוחנית, בעלת-מרפקים, המסוגלת לעשות סדר בבלגן הגדול הפוקד אותה; כזה שהוא מפוספס וערום, ממש כמו אביגדור ליברמן, אבל להבדיל באלפי הבדלות. כך או אחרת, על-פי כל הסקרים, גורלו של מצנע כבר נחרץ, והוא בעל הסיכויים הקלושים ביותר לנצח.

עמיר פרץ, שהוא, ללא ספק, המשופשף מכולם, אינו נופל ביושרו ממצנע, ולעומתו גם כוחו עימו להחזיק מעמד. אם מדובר במפלגת פועלים (בנוסח של פעם), הרי שהוא המועמד האידיאלי; אלא שמה לעשות, וגם בו דבקה תווית הכישלון. איש אינו שוכח את היותו שר ביטחון, שלא במקומו, במלחמה שכשלה, אם גם לא בעטיו. ובהנחה אפוקליפטית, של אחרית הימים, הוא בוודאי לא האיש המתאים להנהיג את העם במלחמה עתידית.

מעל לכל ספק, ברור שכוחו של בוז'י הרצוג לא יעמוד לו לשאת במושכות שהוא מבקש היום לעצמו. רסן השלטון הוא לא בשבילו, ולא מחמת היותו סוס עייף, אלא משום שהוא עדיין סייח עול-ימים, חסר-ניסיון. רכרוכיותו היא רק בעוכריו ועל כושר-מנהיגות אין בכלל מה לדבר. גם האפתיות שבה ניחן לא תתרום להתפכחות מהירה, הנדרשת כל-כך ממנהיג.

גם שלי יחימוביץ', שעל-פי הסקרים עתידה לנצח, לא תביא ל"עבודה" ישועה. היא, אומנם, פרלמנטרית מעולה וחוקים רבים נזקפים לזכותה. במידה רבה היא גם נושאת את דגל המאבק החברתי, ויותר מכל שאר המועמדים מיטיבה לייצג את מצוקת החלש. כתלמידתו של עמיר פרץ היא אפילו התעלתה על רבה, אלא שמכאן ועד להנהגת מפלגה - הדרך עדיין ארוכה. במיוחד כאשר ענייני ביטחון הם ממנה והלאה. יקשה לכן לראות אותה כמי שמסוגלת ללכד את שורותיה של מפלגה שסועה ומפוצלת כל-כך, המצויה על סף אבדון.