משפט השוחד של עו"ד יעקב וינרוט

ברשימה קודמת נטען שאין להרשיע את עו"ד יעקב וינרוט בעבירת שוחד וזאת מנימוקים שפורטו באותה רשימה.

ועכשיו, עו"ד וינרוט טוען ביום הראשון של סיכומיו בבית המשפט כי יש לזכות אותו, וזאת, בין היתר, כיוון ששכר הטירחה הנמוך שהוא גבה משוקי ויטה לא היה מקרה ייחודי. לדברי וינרוט, הוא נהג במקרים שונים - ושוקי ויטה היה אחד מהם - לגבות שכר טירחה נמוך (או לא לגבות שכר טירחה כלל).

טוען וינרוט כי משהחליט לקבל על עצמו לטפל בלקוח כזה או אחר, הוא קובע את גובה שכר הטירחה בהתאם ליכולתו של כל לקוח ולקוח. במילים אחרות, משהחליט וינרוט לטפל בעניינו של שוקי ויטה - לא כוונת שוחד היא זו שהניעה את וינרוט לגבות משוקי ויטה שכר טירחה נמוך, אלא יכולתו הכספית של ויטה.

האם טענתו זו של וינרוט מחזיקה מים? השאלה לא נקייה מספקות, וזאת לאור הסיטואציה הדו-צדדית הטבועה בעבירת השוחד. כי השאלה היא האם, לצורך קביעת המחשבה הפלילית של הנותן, מספיק לבחון אך ורק את כוונותיו של הנותן, או שמא יש לצפות מהנותן להתחשב גם בשאלה כיצד הנתינה תתפרש אצל המקבל.

ולענייננו, השאלה היא אם וינרוט היה צריך לשאול עצמו שמא, בנסיבות העניין, שוקי ויטה היה רשאי לפרש את שכר הטירחה הנמוך כרצון לשחד אותו - גם אם וינרוט עצמו לא התכוון לכך. ואם ייקבע שוינרוט היה אמור להביא בחשבון אפשרות ששכר הטירחה הנמוך עלול להתפרש אצל שוקי ויטה כרצון לשחדו - או אז עלול הדבר להשליך על שאלת הכוונה הפלילית גם של וינרוט עצמו.

בית המשפט העליון התייחס בעבר לסוגייה (אם כי בהיפוך יוצרות) וקבע כי: "המודעות הנדרשת מלוקח השוחד מתייחסת לכוונה של נותן השוחד... במודעות לכוונת הנותן טמונה השחיתות שלהלוקח". משכך, אין סיבה עיונית שלא לקבוע שגם ההפך הוא הנכון, כלומר, שהמודעות הנדרשת מהנותן מתייחסת לכוונה של המקבל וגו'.

ולענייננו, אם ייקבע ששוקי ויטה פירש את שכר הטירחה הנמוך כרצון לשחד אותו ובהתאם לכך הוא פעל, כפקיד שומה, לטובת וינרוט כפי שפעל, ואם ייקבע שוינרוט היה אמור להיות מודע לאפשרות ששוקי ויטה כך יפרש את שכר הטירחה הנמוך - עלול הדבר להשליך גם על כוונתו הפלילית של וינרוט.