הכסף של הציבור

שנים לא מעטות הטענה של ביבי נתניהו הייתה, שהריכוזיות זו רק הזיה הנמצאת במוחם הקודח של אנשי שמאל, הנגועים בשנאה לישראל. למרבה הצער, למעט "דה-מרקר", העיתונות כולה התגייסה נגד "המלעיזים", שהתעקשו לדבר על כשלים מצמררים בשוק ההון הריכוזי.

לעיתונות, שהתכחשה לקיומה של הריכוזיות, הצטרפו כל מפלגות הימין עם הדוברים הפומפוזיים שלהם, כדוגמת אופיר אקוניס, שכיהן כשנתיים בתפקיד המחייב, יושב-ראש ועדת הכלכלה, ולא בחל להטיח דברי עלבון בכל מי שהעז לדבר על ריכוזיות ועל הסכנה הכרוכה בה.

קשה שלא לצחוק, שעד לפני פחות מחודשיים שמענו מקהלה, שסולניה כללו כמעט את כל אמצעי התקשורת, ששרו בטונים גבוהים ולעתים צורמניים את הפזמון העלוב - "אין ריכוזיות בשוק ההון". חזרו ושנו את הפזמון בכל הזדמנות כדי לנגח את מבקרי השיטה.

אך חשוב שייאמר הוא שמה שעשתה הממשלה בפרסום מסקנות וועדת הריכוזיות זו רק מחצית העבודה, אם לא שבריר ממה שהיה עליה לעשות. למעשה, וועדת הריכוזיות עשתה צעד קטן, משום שלא טיפלה בכלל בבעיית השליטה של קומץ אנשים בלמעלה מטריליון שקלים של כספי ציבור באמצעות גרעיני שליטה במוסדות פיננסיים.

אודה, שאינני שקט, חלק הארי של חברי וועדת הריכוזיות טען בהתלהמות רבה עוד לפני מספר חודשים, שאין ריכוזיות וזו בדיה, שלא הייתה ולא נבראה. למעשה, חלקם היה בוועדה על תקן של סוסים טרויניים. אך מלאכת הסוסים הטרויניים כשלה, כי בדיוק בחודשיים האחרונים קשה היה לעמוד מול עוצמת תנועת המחאה, מול הקולות של דפני ליף ומאות האלפים בכיכרות.

אנחנו חייבים מלוא התודה לתנועת המחאה ולוועדת המומחים בעלת שיעור הקומה, שהעמידה את שירותיה וניסיונה המדעי בהתנדבות מלאה לשרות תנועת המחאה, כמו פרופסור ספיבק ופרופסור מלכה. אל מול מאות אלפים ברחובות והקול הברור של וועדת המומחים שעמדה לימינה של המחאה, אפילו הסוסים הטרויניים בוועדת הריכוזיות שינו את הטון, ועל כך אני מברך, אומנם, בחשש כבד.

יש לצפות, שאנשי יחסי הציבור, המעניקים שירותי ייעוץ לטייקונים, יאמרו בוודאי, שהמלצות וועדת הריכוזיות פגעה קשה ביכולת המכירה, כיוון שאנשי עסקים גדולים בישראל, כולם, נחסמה דרכם לקנות את הבנקים וחברות הביטוח. כבר נשמעות האמירות השחצניות - אינכם יכולים להכריח אותנו למכור ובאותה עת לחסום את דרכם של קונים בעלי יכולת קנייה מוכחת.

לעברה של הטענה הזו ישנה תשובה אחת אותה נסחה יפה העיתונאית, מירב ארלזרוב, במוסף דה מרקר - "יש קונה, וקוראים לו הציבור."

אני בהחלט מסכים עם גישתה של מירב ארלזרוב, המסיימת את מאמרה באמירה נוקבת - "גם צדק פואטי יהיה כאן. במקום ריכוזיות נקבל ציבוריות. הציבור ישלם,ישלוט בנכסים הפיננסיים שלו עצמו. מי יודע, אולי זה יהפוך את אותן חברות גם למי שמסתכלות על האינטרס הציבורי הרחב של פעולתן, ולא רק על האינטררס של בעלי המניות".