מה מביא בחור בן 31 לכתוב "אני זקוק לנס?". קווקו אדובולי שנתפס בראשית השבוע, מזכיר לי סרט קאלט הוליוודי בשם "אמריקן פסיכו". לכאורה לא חסר לגיבור דבר - כסף, מעמד, עבודה, חברים, כך גם בסרט המבוסס על ספרו של ברט איסטון אליס. אלא שמבט מעמיק מוצא את חוסר הפנים, את הניסיון להידמות למשהו שאינך, למישהו אחר. ניסיון זה מביא ליציאתם לאור של דחפים חזקים, שליליים, הגורמים לגיבור לעשות "מעשה" ולבלוט במלוא "הדרו". זו המושלמות הא-מוסרית.
כמו גיבור הסרט, פטריק בייטמן, כך גם קווקו הגנאי. החינוך שינק בילדותו מהוריו המשכילים לא עזר לו. אחת הסצנות המפורסמות בפתיחת הסרט היא חלופת כרטיסי הביקור בין הברוקרים הצעירים והמלוקקים של
וול סטריט. כרטיס ביקור! כל אחד מתגאה בנייר, באותיות והברק בעיני הגיבור מתורגם למעשי זוועה. שני ה"גיבורים" שלנו הלכו על חבל דק לקיצוניות. הניסיון להיות דומים ל... לא צלח.
לכל חברה יש את הקיצוניות שלה. הניסיון שלנו להידמות לאמריקנים לא צלח. הכלכלה צומחת? החברה צונחת. הדיפלומטיה נחלשת - האיבה העולמית גואה. בן-אדם מפוקח רואה שינויים גלובליים ומנסה להתכונן לזמנים קשים. ואנחנו? מתבצרים בצדקתנו. אז הנגיד אומר שהמצב הכלכלי העולמי גרוע עד קטסטרופלי, יוון בפני קריסה, יוון - פה קרוב, מעבר לים. ואנחנו - דנים בהמלצות, מקיימים ישיבות פגרה, מתבודדים. טוב, אמריקה הגדולה איתנו.
קראתי את מאמרו של פרופ' יזהר אופטלקה, "סופה המחריד של המחאה", שהתפרסם השבוע. התחברתי למאמרו של הפרופ' מהחוג למדיניות ומינהל בחינוך באוניברסיטת תל אביב מכיוון שסוף כל סוף הגדיר הכותב מדוע המחאה נכשלה. בהיעדר מקפח למי נזעק צדק חברתי? פרופ' אופטלקה מחזיר את הדיון לשבטיות. הוא מטיב לתאר את השבטיות החרדית כגורם המקפח בחברה. יש בהגדרתו תחושה של אפקט "החלילן מהמלין". זו הגדולה של המגזר החרדי. הגם שאף הוא מפולג לחצרות, קל למגזר להתאחד, להשפיע, לגזור קופונים על חשבון הציבור. במאמרי
"לאן צועדת המחאה החברתית?" רמזתי לכך.
בסופו של יום כולם רצים אחרי הכסף, אחרי האמצעי. הדרך לא חשובה. מנגנוני השאת התרומות של החרדים הם כה משומנים עד שנדמה שכספי המדינה אינם אלא דמי כיס. בזמן שאנו מחפשים תיקון חברתי, מנגנונים אלה ימשיכו לעבוד במלוא המרץ. צריך לקרוא לילד בשמו. די לפחד לצעוק בקול שהעוולות החברתיות נובעות מחוסר שוויוניות. האם בשם הדת מותר להרוס חברה? כבודה של הדת במקומה, איני חושב שיש להתעלם ממנה או לפגוע בה. אבל להיות חלק ממדינה זה להתחייב, לשאת בנטל, להזדהות. והרי אנו מזמן לא מזדהים עם מדינתנו. אנו רצים ריצת אמוק להיות דומים ל... להידמות ל... איך ייתכן שחבר כנסת יסרב לתפקיד שר בממשלה מכיוון שאמונתו לא מאפשרת לו, ובאותה נשימה יקבל שכר? תקציב? יטיב עם מגזר אחד על חשבון הכלל?
תורתם אומנותם! מי לא מכיר את הסיסמה? אומנותם = מאכעריות. תבדקו בכל תחום ותיווכחו. אלופי העולם בקומבינות קואליציוניות. ואנחנו בשם ההישרדות הפוליטית מוכרים את עצמנו.
