המילכוד של עו"ד וינרוט במשפט השוחד

עבירת השוחד היא כידוע עבירה דו-צדדית, שבה יש נותן שוחד ומולו מקבל השוחד שהוא עובד הציבור. אכן, בדרך כלל הנותן והמקבל "נעשים לב אחד" לצורך ביצוע עבירת השוחד ושניהם כאחד מורשעים ונענשים.

אבל אפילו החוק אינו רואה סימטריה גמורה בין הנותן ובין המקבל - באשר עונשו של הנותן הוא שבע שנות מאסר ושל המקבל עשר שנים (בהקשר זה יצויין אגב, שרמת הענישה הנוכחית מהווה החמרה לעומת המצב ששרר עד לאחרונה שבו עונשו של מקבל השוחד היה שבע שנות מאסר ושל הנותן - מחצית מעונשו של המקבל).

מרמת הענישה השונה שבין המקבל לבין הנותן, וכן מאופן ניסוח החוק, ברור איפוא שהמחוקק ממקד את שבטו במקבל השוחד. הסיבות לכך שהמחוקק מחמיר יותר עם המקבל, שהוא עובד הציבור, ברורות על פניהן, ועל כל פנים לא נרחיב בהן כאן.

אלא שבנוסף לחוסר הסימטריה לעיל, ייתכנו מצבים שבהם יורשע רק אחד מהשניים (המקבל או הנותן) ואילו חברו יזוכה. בעיני הדיוטות תוצאה שכזו נראית ממבט ראשון בלתי סבירה ואולי אף לא צודקת, שכן לכאורה היכן שיש נותן שוחד יש גם מקבל שוחד ולהפך. אבל כאמור התוצאה הזו שבה מרשיעים רק צד אחד ומזכים את חברו היא אפשרית בהחלט מבחינה משפטית. תוצאה בלתי סימטרית שכזו יכולה לנבוע ממגוון גורמים הנוגעים לקבילות ראיות או לכך שלא ניתן להוכיח את הכוונה הפלילית של אחד הצדדים, וכיוצא באלה.

וכאן בעצם טמון המילכוד של עו"ד וינרוט (ומבחינה עיונית גם של שוקי ויטה המואשם יחד עימו): נניח שהשופט היושב בדינם של השניים יגיע למסקנה, על בסיס הראיות שהצטברו בתיק, שניתן להרשיע רק את שוקי ויטה בקבלת שוחד, ואילו את וינרוט יש לזכות כיוון שהראיות נגדו, ככל שהן נוגעות לכוונה הפלילית, לא עברו את הרף הדרוש להרשעה. ובכן, האם הציבור הרחב יקבל תוצאה שכזו? האם התקשורת תעבור על כך לסדר היום? והרי תוצאה שכזו, כשלעצמה, היא סיפור עיתונאי, הלא כן?

ומכאן לשאלת השאלות: האם השופט, שעה שיכתוב את פסק הדין, יוכל לנתק עצמו ולהתעלם מהמתקפה ומההמולה הציבורית והתקשורתית הצפוייה במקרה חריג שכזה?

והרי כידוע, המשפט אינו מדע מדויק - עד ששופט מנוסה יכול לכתוב פסק דין משכנע, ובו-זמנית לכתוב פסק דין עם תוצאה הפוכה - משכנע באותה מידה. ובכן, היוכל השופט להיות עבד למצפונו ולכתוב פסק דין במשפט מתוקשר שכזה - תוך התעלמות מוחלטת מהצפוי לו בבית הדין של התקשורת? אשרי המאמין.