הדרישה בעולם לצדק חברתי גוברת, לאור הפערים שנוצרו בין העשירים לבין אזרחים אחרים שעובדים יותר ולא זוכים לתנאי רווחה בסיסיים. הנתונים מראים שהאחוזון העליון בעולם מחזיק בכמעט 50% מכל המשאבים בעולם, והעשירון העליון מחזיק במעל 80% מהמשאבים הללו, כששאר האנשים הפשוטים נאבקים על הפירורים. הפערים האלה הם תוצר של מדיניות שעודדה את העשירים ודיכאה את שאר המעמדות בחברה - מדיניות המיסוי בעולם. במילים אחרות, העובדה שאנחנו לא זוכים לתנאי רווחה בסיסיים מהמדינה, נובעת בעיקר בגלל שלמדינה אין מקורות מימון כדי לספק את השירותים האלה. שינוי מקיף בשיטת המיסוי הוא לכן תנאי הכרחי לצדק חברתי, וחייבים לדרוש עכשיו שינוי שכזה.
בשלושת העשורים האחרונים מערכת המיסוי העולמית עברה שינויים, שגרמו לחוסר האיזון בין עשירים לעניים. הורדה מתמשכת בנטל המיסוי על העשירים והעברת הנטל הזה לאזרח הפשוט הייתה הקו המנחה של המדיניות הזאת, כשבעיקר בלטה ההורדה במיסי חברות, הפחתה במיסוי על שכר העשירים, והעובדה שלא הוגדל המיסוי על ההון. המדיניות הזאת מבוססת על תפיסה אידיאולוגית שהצמיחה היא חזות הכול, גם אם המדיניות מגדילה פערים, דוחפת מיליוני אנשים למעגל העוני ומשתקת את מוסדות המדינה.
ההורדה במיסוי על שכר העשירים ממחישה את הבעיה, וחשוב לומר שהיא מקור מרכזי לפגיעה בכלכלה העולמית. החל משנות ה-70 המיסוי על שכר העשירים ירד בעולם כולו, כאשר על-פי דוחות ה-
OECD היה מקובל אז להטיל מס בגובה 90-60 אחוז על שיאני השכר, והיום המס בקושי עומד על 30-40 אחוז. בארה"ב הירידה הייתה דומה, כאשר הנשיא רייגן הוריד את המיסוי מ-70% ל-28% בלבד. המשמעות של הירידה הזאת במיסוי על שכר העשירים היא עצומה, כי היא גורמת לירידה גדולה במשאבי המדינה. המיסוי על בעלי ההון הוא מקור הכנסה מרכזי של מדינות (מהווה בין שליש לחצי מכלל מהכנסות), ופגיעה בו משמעותה פגיעה ישירה בקופה הציבורית, ושיתוק של מוסדות המדינה (ארה"ב נמצאת בפשיטת רגל). הדוגמה של וורן באפט, מיליונר יהודי אמריקני, שטען בגיחוך שאחוז המס שהוא משלם הוא נמוך מזה שמשלמת המזכירה שלו, ממחישה כמה חמורה הבעיה.
אם לא די בכך עשירי העולם נהנו גם מהטבות מס נוספות, כשגם במיסים אחרים חלה ירידה. מס החברות הוא דוגמה לכך, כאשר במדינות ה-OECD המס ירד בממוצע מ-40 אחוז בשנות ה-80, ל-28 אחוז בלבד היום. המנהיגות בעולם גם לא עשתה מספיק כדי להטיל מיסוי שיאזן את החוסר בקופה הציבורית, כמו למשל מיסוי על רווחי הון או מיסוי פרוגרסיבי אחר, ולכן והקופה הציבורית הלכה והתרוקנה.
העולם כולו סובל עכשיו מאותה "מחלה", כשישראל לא יוצאת דופן, למרות ההצלחה הכלכלית שלה במונחים של צמיחה. תסמיני "המחלה" בעולם בכלל ובארץ בפרט הם שהעשירים הולכים ומתעשרים, והמדינה והאזרחים נהיים יותר עניים. בישראל המצב הוא אפילו קיצוני יותר, כאשר המס על שכר העשירים הוא מהנמוכים בעולם, והוא עומד על 28 אחוז בלבד. כמו-כן מס החברות כאן הוא מתחת לממוצע כשהוא עומד על 24 אחוז בלבד, ונמצא כל הזמן במגמה של ירידה.
התוצאה היא שהקופה הציבורית של ישראל הולכת וקטנה, ואם לוקחים בחשבון גם את הוצאות הביטחון של המדינה, אז מובן למה אין למדינה מספיק כסף כדי להעניק שירות בסיסי לאזרח.
צדק חברתי מחייב אותנו לדרוש הרבה יותר מיסים מהעשירים, דבר שיפחית את הפערים וגם יוביל לכך שקופת המדינה תתמלא ותוכל להעניק יותר רווחה לאזרחים.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
