דרושים באינטרנט ובעיתונות - מיתוס ומציאות

מאמר קצרצר זה בא לאחר עיון מקיף בעשרות מוצרים שכאלה הקיימים בשוק. אפשר לקבל שוק מהמגוון הטכנולוגי והעיצוב, וממערך הסוואת אי האמת שבתכנים. כתבתי אי אמת, רק כדי להקטין את חומרת המצב. אולי זה שקר? אולי עבירה פלילית?.

הבעיה היא שיש אשליה שיש שיפור בתעסוקה, בעוד שהמצב האמיתי חמור בהרבה. הלמ"ס מפרסמת על ירידה במספר מחפשי העבודה, כמובן בהסתמך על מספר מחפשי העבודה. אלה שהתייאשו מביקורי סרק בלשכות תעסוקה - לא נספרים. בערך כמו לבשר על ירידה במספר עבריינים שנתפסים בתחום מסוים, כאשר לא מחפשים את העבריינים (פריצה לרכב למשל - נענית במשטרה ב"קח אישור לביטוח"...).

להלן שורה של דוגמאות שמצאתי:

• העתקת מודעות בין האתרים, במיוחד לאחר פסק הדין שקבע כי "זכות הציבור לדעת" והבעלות על המודעה הינה של מגייס העובד. שיטה נוספת הינה התחזות לאתר שונה, בבעלות שונה והעתקת משרה בניסוח שונה, אך הפניית המועמד המעוניין לאתר המקורי. גם מעבידים שמפרסמים מודעה באתר העצמי, לא תמיד מתכוונים, לא תמיד מעדכנים ומסירים. והשיא - מתפרסמת מודעה או נשלח דיוור בגין משרה, וכשנכנס מועמד לתוכן הוא מוצא נזיפה בסגנון "אם היית נכנס בזמן - המשרה הייתה עדיין תקפה. המשרה הוסרה בדרישת המעביד.."

• מחזור מודעות ישנות - מפרסמים מודעת תעסוקה, כאילו שהיא חדשה (בדיוור או באתר), בציון שהמודעה הוכנסה באחת משעות היממה האחרונות, אך למעשה זו מודעה חוזרת מעת לעת.

• מודעות לשם העשרת מאגרים של חברת ההשמה. גם בעיתונות כך.

• מודעות סרק לשם עידכון מחקר שמאחורי טכנולוגיה הנמצאת באתר שנועדו כדי למצוא מתאר נכון ומקורב של התאמה לתפקיד.

• מודעות סרק לשם העשרת מאגר כתובות הדיוור של מחפשי עבודה, לעיתים אף פילוח גיאוגרפי או מקצועי, לשימושים אחרים.

• מחקרים סוציולוגיים, דמוגראפיים, סטטיסטיים ואחרים לגבי אוכלוסיות מחפשי העבודה.

העיתונים ולוחות מודעות הדרושים - בירידה. זו העובדה. ראו את הלוחות שגוססים ואלה שמתו ממש. ראו את ההיקף הקטן בעיתונות כולה, כולל במקומונים. עובדה - האינטרנט הוא החלופה.

המיתוס הוא יש עבודה...עובדה. האמת היא - יש מודעות ואין עבודה. רק בשוליים. אין עבודה בגלל מגבלות גיל, מקום מגורים, אתרי אינטרנט שלא מאפשרים גישה למשרות עם מכתב מלווה, משרות סרק בשפע, הגדרות מוזרות של תפקידים, חובבנות (וחוסר ידע בתחום התעסוקה) של מפעילי אתרים, מעבידים שנותנים הנחיות אוטומטיות לסירוב בגלל גיל, מוצא, דת, מקום מגורים או מין, ממיינות דיוור במכוני השמה וחברות כח אדם ללא השכלה מקצועית בסיסית וללא ידע ואבחנה לגבי מועמד "כמעט" מתאים שבנקל ניתן להשמה, ועוד. אין דין ואין דיין, ולא אביא כאן דוגמאות ספציפיות, כי אינני מעוניין להיכנס לפולמוס משפטי ספציפי, אך יש דוגמאות בשפע כל שבוע, כמעט כל יום. כל תחקירן מתחיל יכול לראות ולמצוא.

מעניין מי ומתי יעשה עבודת תחקיר רצינית. זה אולי לא מצטלם טוב במצלמת סתרים, אבל דוגמאות יש בשפע. אולי נמתין למישהו שיגיש תביעה על הונאת הציבור? אולי לתחקיר רדיו, טלוויזיה או עיתון?