בית המשפט בעל סמכות להתנתק מהמומחים

בית משפט לא אמור להוות חותמת גומי ולקבל חוות דעת של מומחה - כל מומחה - כזה ראה וקדש. ראה בעניין זה ע"א 25-38/90, אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל ואח', פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (שופטים: ח' אריאל, מ' סלוצקי, י' מרגלית), בו שופט בית המשפט אורי קיטאי קמא קיבל את חוות דעתו של המומחה שמינה, המהנדס ישראל דימנט, ועל כך ביקר אותו בית המשפט המחוזי בערכאת ערעור והפך את הקערה על פיה תוך העדפה גורפת של חוות הדעת מטעם התובעים (המהנדס א' בן-עזרא).

יש מצבים בתחום בקורת מבנים בהם בית המשפט לא חש נוח עם חוות הדעת. הוא אינו כפוף לה, ויכול להיות כי לא נחה דעתו של בית המשפט גם מחוות הדעת הנגדית. ואז, יפסוק בית המשפט לגבי עלויות כלל ליקויי הבנייה לפי אומדנא דדייני.

כך ארע בתביעה שהוגשה על-ידי ענת וראובן דודסון נגד בורנשטיין ובניו חברה לבניין בע"מ. כבר בשלב הראשון, בבית משפט השלום, השופט לא קיבל את חוות הדעת של מומחה הדיירים - המהנדס יהושע בר זיו - שאמד את עלויות התיקונים בדירה בסך של 27000 דולר, אך גם דחה את בדיקתו של המומחה הנגדי שאמד את סך כל התיקונים ב-800 שקלים...

התיק הגיע עד לבית המשפט העליון. מדובר בע"א 629/87 ענת וראובן דוידסון נ' בורנשטיין ובניו חברה לבניין בע"מ, בית המשפט העליון, שופטים: א' ברק, ש' לוין, ת' אור, לא פורסם.

השופט ת' אור נכנס לעובי הקורה וקבע בפסק דינו כי אכן בדרך כלל אין מקום שבית המשפט בערכאת ערעור יתערב בפיצוי, הנקבע בדרך אומדן על-ידי הערכאה הראשונה, אולם בית המשפט מוסמך לקבוע אומדנה וכן מוסמך לשנותה בערכאת ערעור, כפי שנקבע בתיק אברהם אלברט בו לא נתקבלה חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

להבהיר, אי קבלת חוות דעת א' אין פירושה כי מתקבלת חוות דעת ב', הנגדית ל-א'. כפי שקרה בתיק דוידסון, יכול שבית המשפט לא יקבל לא את חוו"ד א' ולא את חוו"ד ב', וידוע כי באפשרותו לשקול כל דבר ועניין ולהחליט על סכומים ופרטים אחרים לפי שיקול דעת עצמאי, כאשר המומחים אינם מסייעים בידיו.

בית המשפט שבערעור לא הסתמך על חוות הדעת של הצדדים אלא בנה את פסק הדין תוך קריאה בעיון את פרטי פסק הדין של בית משפט השלום (הערכאה הראשונה) והגיע למסקנה כי כלולות בו קביעות ברורות בדבר הימצאות ליקויים בדירת המערערים אשר גם הדיוט מבין שהסכום המזערי שנפסק על-ידי בית משפט השלום לא יספיק לביצוע התיקונים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 629/87

לפני:

כב' השופא א' ברק
כבוד השופט ש' לוין
כב' השופט ת' אור

המערערים: 1. ענת דוידסון
2. ראובן דוידסון

נגד

בורנשטיין ובניו חברה לבניין בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 219/82 שניתן ע"י כב' סגן הנשיא השופט א' דורי

פסק דין

השופט ת' אור:

1. המערערים רכשו בשנת 1979 דירה מהמשיבה. בתביעה שהגישו בערכאה הראשונה, תבעו מהמשיבה פיצויים על פגמים בבניה שנתגלו בדירה. בית המשפט קיבל חלק מטענות המערערים. הוא קבע שנמצאו ליקויים מסויימים בגינם זכאים המערערים לפיצוי, וקבע את סכום הפיצויים דרך אומדן גלובאלי, והעמידו על סך של 1500 שקלים ליום פסק הדין. ערעור המערערים הוא על מיעוטו של סכום הפיצויים שנפסק להם על-ידי בית המשפט.

2. על-פי ממצאיו של בית המשפט, הליקויים שנמצאו בדירה כוללים סדקים בקירות, אשר חלקם הנם תוצאה של בניה לקויה, וחלקם תוצאה של אי-אחזקה נאותה של גג הדירה על-ידי המערערים (בשל אי זיפות ואי סיוד הגג על ידם). עוד קבע בית המשפט, שהמרצפות שבחדר השינה שבדירה הם בגוונים שונים ולא הייתה הצדקה שאלה לא יהיו מגוון אחד. כן קיבל בית המשפט, שהמוזאיקה במרפסת ובחלונות הינה מחוררת, עקב הכמות המעטה של מלט בהם.

בבית המשפט העידו המומחה מטעם המערערים, העד בר זיו, אשר גם נתן חוות דעת [ת/5]ף והמומחה מטעם המשיבה, העד פייביש, אשר גם הוא הגיש חוות דעת [נ/3]. המומחה בר זיו ערך חוות דעת מפורטת וכלל פרטי נזק רבים בדירה, והגיע למסקנה, שסכום הפיצוי הראוי הוא בסכום כולל של כ-27000 דולר, ובשל הצורך בביצוע התיקונים על-ידי מספר קבלני משנה יש להוסיף לכך 25%. המומחה פייביש קבע, לעומת זאת כנזק שנגרם למערערים, שעל המשיבה לפצות בגינו את הסכום של 800 שקלים בלבד, וזאת בגין הסדקים. בדיקה לגבי כל הפגמים האחרים להם טוענים המערערים, ואותם מצא המומחה בר זיו בדירה, - כמו פגמים בטיח וסיוד, ריצוף, מוזאיקה, נגרות, צבע ואלומיניום - אל אלה התייחס המומחה פייביש כ"אי אלו פגמים בריצוף, צבע, מוזאיקה ופרטים אחרים", אשר אין מקום לפצות בגינם, כשהמדובר בדירה בסטנדרד בניה ממוצע בבית משותף.

השופט המלומד לא מוכן היה לסמוך על כל פרטי חוות דעתו של בר זיו, ועל המחירים שנקב, באשר אלה נודעו לו מכלי שני. בית המשפט גם מבקר קשות את שטחיות בדיקתו של פייביש את הדירה, ואת דבריו בדבר "אי אלו פגמים", שהוא לא בדק פגמים אלה ביסודיות הדרושה. בית המשפט גם קבע מפורשות, שאין הוא מקבל את דבריו של פייביש שיש להתעלם מהפגמים האחרים - בנוסף לסדקים (ראה בעמ' 20 של פסק הדין למטה).

מאחר שלא היה מוכן לסמוך על-אף אחד משני המומחים, החליט בית המשפט כאמור, להעריך את שווי הנזק, בלי ךהסתמך על מי משני המומחים, ובלי לפרט את הנזק בגין כל ליקוי בנפרד, ואמדו בסכום כולל של 1500 שקלים.

3. אין מקום שנתערב בממצאיו של בית המשפט, ובאי נכונותו לקבוע את הפיצוי הראוי בהסתמך על-אף אחד משני המומחים. בדרך כלל גם אין מקום שבית המשפט שלערעור יתערב בפיצוי, הנקבע בדרך אומדן על-ידי הערכאה הראשונה. ואולם בענייננו, נראה לי, שהסכום שנפסק על-ידי בית המשפט חורג בצורה בולטת מסכום פיצוי הולם, על-פי אותם ממצאים בדבר ליקויים שקבע בית המשפט [לעניין הסדקים שנמצאו בדירה, נראה הדבר היטב בתמונות בת/3]. עולה בעליל שהסכום שנפסק אין בו די לתיקוני הסדקים, החלפת ריצוף שאיננו תואם, ותיקון מוזאיקה, ועוד אי אלו פרטים של ליקויים, אשר בגינם יש מקום לפצות את המערערים, אף לדעת בית המשפט. נראה לי, שהסכום של 6000 ש"ח הינו הסכום המינימלי הסביר שהיה מקום לפסוק בנסיבות המקרה [נכון למועד פסק הדין בערכאה הראשונה].

4. הייתי מציע על כן, לקבל את הערעור, ולפסוק למערערים את הסכום של 6000 שקלים (במקום הסכום של 1500 שקלים). כל יתר חלקי פסק הדין בערכאה הראשונה יישארו בעינם. כן הייתי מחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המערערים בערעור זה בסך 3000 שקלים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לסילוק מלא.