סוכת הזיכרון היהודי

תוך כדי הכנת הסוכה על מרפסתי העליונה, באו המחשבות. נזכרתי אז שסבי מורָד חקק קרא לסוכָּה "סוכַּת הזיכּרון" ואמר לנו שהיא מכילה בתוכה את כל מה שהיהודים יצרו במשך דורות. גם אם מפרקים אותה מדי שנה, היא נשארת איתנו ובתוכנו תמיד.

גג הסוכה הוא הסכך, והוא בעיניי ענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר, וענני האור של אבותינו לאורך הדורות המלווים גם אותנו בכל עת. לא פלא שהסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים, שהרי ענני כבוד מקבלים קרינתם מן השמים עצמם.

ארבעת המינים מייצגים על-פי המסורת את העם על כל חלקיו, על השוֹנוּת של מרכיביו. יש מי שקרובים במהוּתם לאתרוג שיש בו טעם וריח (תורה ומעשים, רוח ועשייה), יש מי שקרובים במהותם לערבה שאין בה טעם וריח (לא רוח ולא עשייה), יש מי שדומים להדס שיש בו ריח ואין בו טעם (יש בהם מעשים אך לא רוח, לא תורה ולא יצירה) ויש מי שדומים ללולבולתמרים שיש בהם טעם אך לא ריח (יש בהם רוח אך לא מעשה). באיגוד של ארבעת המינים הופך החג לחג של האחדות היהודית, וגם הסוכה מבטאת אחדות זאת. לא פלא שגם מִצוות "הַקֱהֵל" שיש לעשׂותה ולקיימה במעמד העם ובאזני כל העם נעשׂית בסוכות.

אל נשכח שבחג סוכות אנו מזמינים לסוכה את שבעת האושפיזין, המסמלים את אבות האומה (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד), בכל יום אושפיז אחר. האושפיזין מייצגים בכוחם את כל גדולי העם בכל הדורות, את כל גדולי היצירה היהודית עד ימינו. אנו קוראים להם לסוכתנו, וכך אנו מתפקדים על הרצף האֲנָכי של הזיכּרון היהודי, של התרבות היהודית, וממילא גם של השָׂפה העברית על כל נדבכיה. המורשת שהותיר לנו הזיכרון היהודי היא מורשת רוחנית.

שם החג הוא "חג האסיף", וניתן לראות בשם זה משמעות סמלית: בחג זה אנו מתכנסים בסוכת הזיכרון שלנו כדי לקיים בכל שנה אסיף של כל היצירה היהודית, כדי להבליט את ייחודנו. אנו נקראים בפסוקי המקרא לשמור על ייחודנו במשפחת העמים, ולהיות "לְאוֹר גוֹיִים" (ישעיהו מ"ב, ו). מפעים לראות שההפטרה של חג הסוכות היא נבואת זכריה, לפיהָ בעתיד יבואו הגויים לחוג את חג הסוכות בירושלים (זכריה י"ד). אם נשמור על ייחודנו ועל הזיכרון הקיבוצי שלנו כעם, גם העולם יכיר בייחודנו.

ואסיים בנימה אישית: תהליך הכתיבה של שיריי חיזק בי עם השנים את התחושה שעיקר המורשת שלנו, שהולכת איתנו, היא רוחנית וכל השאר אֵלה קניינים מדומים, שאנו נאחזים בהם, אך הם אינם ממש. כל מה שאנו עושׂים ביצירתנו נועד לתיקון עולם, לפענוח המורשת שקיבלנו ושעלינו לקבל אותה בכל פעם מחדש, לפי נפשנו ולפי רוחנו. ואם צריך, עלינו להטליא אותה ולהתאים אותה כל אחד לפי כֵּליו, כל אחד על-פי תהליך התיקון שבו הוא נמצא. כל אחד מאִתָּנו מוזמן לבנות את הסוכה הרוחנית שלו, את סוכַּת שירתו, סוכַּת חייו.

סוכתי רוחַ / בלפור חקק

הַסֻּכָּה שֶׁלִּי כֻּלָּהּ יָרֹק
הַסֻּכָּה שֶׁלִּי מְחַכָּה
לְתִקּוּן. בְּתַהֲלִיךְ הַתִּקּוּן
הִיא עֲדַיִן לְלֹא דֶּלֶת, אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת
אֶת הָאוֹתִיּוֹת, אֶת הַשֶּׁפַע
הַמָּתוֹק.

הַשֶּׁפַע הַיָּרֹק שֶׁל סֻכָּתִי
נִמְצָא מִחוּץ לָהּ.
מְתַקֵּן אֲנִי אֶת הַסְּכָךְ
מַטְלִיא בְּבַדֶּיהָ
אֶת הַחֹר
שֶׁתִּהְיֶה סֻכָּתִי כְּלִי
לְקַבָּלַת תֵּבוֹת הָאוֹר.

אִם תִּהְיֶה סֻכָּתִי רוּחַ
וְלֹא קְרָשִׁים וּבַרְזִלִּים
תִּהְיֶה הִיא כְּלִי
לִצְפֹּן בּוֹ
אֶת הַתֵּבוֹת וְהַמִּלִּים.

לְפַעֲנֵחַ גְּוִילִים.