החמאס ניצח

עשרות אלפי פלשתינים כבר חוגגים (יום ג', 11.10.11) ברצועת עזה את נצחונו של החמאס. בישראל לא תראו המונים יוצאים לרחובות. זה כל הסיפור. החמאס שוב ניצח את ישראל.

רבים דשו לאורך השנים בסוגיית המחיר שתשלם ישראל תמורת החייל החטוף. כותב שורות אלו כבר הביע את דעתו, שמדובר במחיר מופרז ביותר, אשר יעלה לנו בדם רב של מי שיירצחו בידי המחבלים המשוחררים ובהגברת המוטיבציה של ארגוני המחבלים לחטוף עוד חיילים. חוץ מזה, מה ימנע מגורמי ימין קיצוני לחטוף חייל דרוזי ולדרוש את שחרורו של יגאל עמיר? או מארגוני פשיעה לחטוף שוטר ולדרוש לשחרר פושעים פליליים כבדים? התקדים המסוכן, שכבר נקבע בעבר, רק מקבל חיזוק. המדיניות של "לא מדברים עם מחבלים" מתה ונקברה.

הסכנה שבעסקה היא גם אסטרטגית. ההינתקות מגוש קטיף העלתה את החאמס לשלטון בעזה; עסקת שליט עלולה להעלותו לשלטון גם ביהודה ובשומרון. הדבר נכון במיוחד לנוכח חולשתה של הרשות הפלשתינית, שספגה סטירת לחי מצלצלת בפארסה של ההכרזה של הקמת מדינה, ועוד יותר - אם אכן עשרות המחבלים הכבדים ביותר, אלו שיש דם לא על ידיהם אלא עד כתפיהם, ישוחררו ליהודה ולשומרון.

בנימין נתניהו דיבר הערב על "החלטה קשה אך נכונה" שהיה עליו לקבל. "החלטה קשה אך נכונה" הייתה להודיע לחמאס: אין על מה לדבר. לפני עסקת ג'יבריל הידועה לשמצה, אשר החזירה לשטחים מאות מחבלים ורוצחים, אמר הנשיא דאז, יצחק נבון: מדינה שיש לה הכוח המוסרי לומר להורים שבנם לא יחזור משום שנפל, צריכה להיות בעלת הכוח המוסרי לומר להורים שבנם לא יחזור משום שאינה מוכנה לשלם את התמורה בעדו. הבעיה היא, שהכוח המוסרי שלנו נשחק מזמן, בין היתר בשל תקשורת פופוליסטית וחד-צדדית, שבמקרה של שליט מעלה בתפקידה לנהל דיון רציני ואובייקטיבי.

שלא תהיה אי-הבנה אפילו לשנייה: הלב יוצא אל משפחת שליט. בני החייל שאל אותי כיצד הייתי מגיב אילו חלילה הוא היה בשבי. תשובתי, כמובן מאליו, הייתה שהייתי הופך את העולם ומשלם כל מחיר. אך זו בדיוק הסיבה שאת ההחלטות צריכים לקבל מי שאינם מעורבים רגשית, מי שחייבים לראות את התמונה כולה. על-פי מה שמסתמן, נתניהו וממשלתו כשלו בכך.

כדאי לשים לב לעוד גורם שמרוויח מן העסקה: ממשלת מצרים. במקום בו כשלו שנים של תיווך גרמני, הצליחו כמה חודשים של תיווך מצרי, והעסקה בפועל גם תתבצע בקהיר. בטווח הקצר, ישראל לכאורה נשכרת מכך שהשלטון הנוכחי במצרים, שהוא הרע במיעוטו מבחינתה, צובר נקודות. אבל הטווח הקצת יותר ארוך - ואנחנו מדברים על הבחירות לפרלמנט המצרי בחודש הבא - עלול להתגלות כהעתק של אותן בחירות בעזה אחרי ההינתקות. האחים המוסלמים ממילא מצטיירים כמנצחים הצפויים, וההישג של החמאס - איתו יש להם לא רק הזדהות אידיאולוגית אלא גם קשר מעשי - עלול לחזק אותם עוד יותר.

אפשר להאמין לנתניהו באומרו, שהעסקה נחתמה כעת בשל הנסיבות החדשות במזרח התיכון. אולי הוא רמז לאפשרות של נצחון האחים המוסלמים, כאשר דיבר על כך שחלון ההזדמנויות היה עלול להיסגר. ממשלה של האחים המוסלמים לא הייתה מתווכת בין ישראל לחמאס, ואם כן - ודאי שלא הייתה מתווכת הוגנת. אבל איכשהו מתגנבת ללב המחשבה, שאולי גם לשיקולים פוליטיים ישראלים היה מקום בהחלטה לבצע את העסקה כעת, ודומה שאין צורך להרחיב על כך - והלוואי שנימצא חושדים בכשרים.

הסיכום הטוב ביותר לעסקה הזאת, ככל שניתן לשפוט בטרם פרטיה פורסמו רשמית, שייך בכלל לווינסטון צ'רצ'יל. בעוד בריטניה בפרט והעולם בכלל מריעים לנוויל צ'מברליין על הסכם מינכן, אמר צ'רצ'יל בפרלמנט הבריטי ארבע מילים שנכנסו להיסטוריה: "נחלנו מפלה גמורה וניצחת". צ'רצ'יל צדק אז; האם הציטוט שלו יוכח כנכון גם הפעם?