בזכות התבונה הריאליסטית

שאפו גדול לראש הממשלה, בנימין נתניהו, על גדלות הלב שגילה בפדותו את גלעד שליט משביו. שאפו גדול לא פחות ליורם כהן, ראש השב"כ, שנטל על כתפיו את ההתמודדות הקשה הכרוכה בשחרורם של מאות מחבלים מרצחים. אומנם מאוחר למדי, ואולי גם ממש בשעת השין, אבל טוב מאשר לעולם לא.

כך או אחרת, מעבר למצוקתו הפוליטית, הוכיח ביבי שהריאליזם גבר אצלו על האידיאולוגיה, ובמהפך של רגע אחד הצליח לצבור לזכותו נקודות, שאותן איבד קודם לכן.

את גלעד שליט צריך היה להחזיר כבר מזמן, ובכל מחיר. גם אם הוא אכן כואב כל-כך וגם כאשר צה"ל בהחלט איננו חברת-ביטוח. אלף מחבלים, עם דם על הידיים, אינם שקולים כנגד חייל-צה"ל תמים, שנפל בשבי לא רק על לא עוול בכפו, אלא גם בשל פאשלה צה"לית. וחוץ מזה, מרקיז, בהיסטוריה ההרואית שלו ידע תמיד צה"ל לקיים את חובת-מצוות פדיון-שבוייו, אפילו כאשר עסקת החבילה הייתה ממש מיותרת - והמבין יבין!

לסמוך עליהם

חזקה על שירותי הביטחון ועל צה"ל, העושים ימים ולילות לשמירת ביטחונם של אזרחי ישראל, שישכילו להתמודד עם כאב הראש הכרוך בשחרורם של מאות מחבלים-מרצחים, היוצאים אל החופש כשדמם על ידיהם. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים נוכח ניסיון העבר המר איתם. סימוכין לעניין הם ראשי המוסד ושירות הביטחון הכללי, בהווה ובדימוס, שסמכו בעצמם את ידם, ללא היסוס, על שחרורו של שליט, גם במחיר הנורא שתבע החמאס תמורתו.

סוד גלוי הוא שאת גלעד שליט אפשר היה לפדות עוד לפני שנים. אחרי ככלות הכל, עסקת החבילה הייתה תמיד תלויה בהסכמתם של ראשי הממשלה הישראלים המכהנים, אולמרט ונתניהו. שניהם היססו משיקוליהם שלהם, ויותר מכל בשל חששם הכבד מפירוק הקואליציה.

הרגע האחרון

השנים שחלפו עשו את שלהן ותיאבון הסחיטה של החמאס רק גבר. אילו לא נחתמה העסקה גם עכשיו, לא מן הנמנע שחלון ההזדמנויות היה נסגר וגורלו של גלעד שליט היה נחרץ לשבט. לכן שאפו גדול לבנימין נתניהו שהתעלה על עצמו, כאשר רק לפני שנה התנגד לעסקת השחרור ועכשיו חתם עליה בשתי ידיו.

ספק רב אם לפחות אחד משלושת מתנגדי העסקה בממשלה, בוגי יעלון, אכן הצביע משיקולים אידיאולוגיים טהורים גרידא. הוא הרי כבר הספיק להוכיח את צביעותו הרבה כשתמך, כרמטכ"ל - מן הסתם משיקולי אופורטוניזם - בעסקת שחרורו התמוהה של אלחנן טננבאום (יחי ההבדל!). ובהתייחסו לרון ארד, ידע בוגי אפילו להצהיר ש"צה"ל מחויב להשיב את החיילים הנעדרים". אין זאת כי אם פיו וליבו אינם שווים כאשר המדובר בגלעד שליט.