אין חוק בישראל, כל הנכנע לפוליטיקאים - גבר

במאמרו של זאב שטרנהל "הסימנים המוקדמים כבר כאן" בהארץ (14 באוקטובר 2011) הוא אומר בין השאר כי "החקיקה האנטי-דמוקרטית שכבר אושרה בכנסת, בתמיכת מפלגת קדימה, וזאת שבדרך, מעודדות את שחיקת המרכיבים הליברליים של החינוך הממלכתי ...". ואני טוען זה מכבר - ונראה לי שאיני הראשון - שגם חוקי היסוד נשחקים.

זכותו של האזרח לעסוק או לא לעסוק במקצוע מסוים מונחת ביסוד חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו". החוקים הליברליים נחקקו בעבר; היום אי-אפשר שייחקקו, כי שופט יעשה כרצון ממשלתו - כך זה נראה בעיני ובעיני אחרים. שהרי לית מאן דפליג שישנם מצבים בהם נדרשים אנשים או גופים להתגייס על-מנת לענות על צרכי החברה, כמו בעיתות מלחמה.

לצורך זה ישנם חוקי חירום, שבעת מצבי חירום, יופעלו גם במדינה דמוקרטית. לא שאני מאמין שבמדינתנו הפעלת צווי החירום נקייה מעיוות התנאים והצרכים להם, אבל, אם צריך - אז צריך. גם הימין וגם השמאל הישראלי - הזועקים לדמוקרטיה - הפעילו הוראות כאלה בזמנים שונים, לעתים ללא צורך, ולא התביישו בכך. אבל, זו נחיתות פוליטית להפעיל צווים כאלה בימים בהם אפשר להשיג כוחנות בדרכי נועם, ז.א., פסק דין.

ואכן, כל הפוליטיקאים, אבל ממש כולם, השתתקו לשמע פסיקת בית הדין לעבודה שציווה על הרופאים לחזור לעבודה, גם אם התפטרו - לא שבתו, התפטרו כדי לנסוע לארץ אחרת. אלי ישי, למשל, ה"טראבל מאקר" הקבוע, שצעק חמס על פסק הדין שניתן במשפטו של בניזרי, שותק. שבית המשפט העליון כבר הוכיח נחיתותו בפני הדרג הפוליטי, ולא הגיש כל סעד לרופאים בסיבוב הקודם, בסרט הזה כבר היינו.

ויש להצטער על כך שבראש בית המשפט העליון לא עומד היום אדם נטול פשרות ובהיר מחשבה כחיים כהן ז"ל או מאיר שמגר או אהרן ברק, יבדל"א. לכן איני בטוח שהצעקה שקמה בקרב הרופאים, על הדריסה הגסה של זכות האדם לעסוק או לא לעסוק במקצוע זה או אחר כרצונו, שיצאה מבית אולפנה של שופטת ביה"ד הארצי לעבודה שזה לא מכבר התמנתה, תקבל התייחסות נאורה מבית המשפט העליון בהנהגת כבודה גב' ביניש. הלחץ הפסיכולוגי (האם ישנו אחר? אומרים, אך אני איני יודע על כך) של האוצר הצליח בכל דרגות השיפוט. משפט צדק? יראה העם וישפוט. ותחסוך לנו כבודה את דמעות התנין על אובדן כבודו וסמכותו של בית המשפט העליון.

ועוד מילה לי לעיתונות: היכן עיתון הארץ שתמיד דורש "צדק", מר מרדכי גילת, עו"ד משה הנגבי בתוכנית הרדיו - כולם, שמזדעקים על כל "פיפס" שנראה כלא צודק. כל אלה לא דנו בהתדרדרות הדמוקרטית הזאת, ברמיסת זכויות אזרח, כאילו קפאם שד. האם הם עיוורים? האם הם חרשים? ממש לא. האם הם אינם רואים לאן הרס אושיות המשפט מוליך? ממש לא. הסיבה שבעטיה הם אינם מעלים את הנושא לדיון היא, לדעתי האישית, נוחות, עניין אישי של עורך עיתון בנושא, ו"מה שמוכר". אז "לוחמי ערכים ועקרונות" הם לא, ואמת וצדק הם אינם מחפשים. מילתם תהיה מהיום, בעיני, שווה כקליפת השום.