היכונו לחטיפה הבאה

השורות הבאות יותר מאשר הן כבדות עליי, הן מדאיגות. השליטה של הרופסים בתקשורת עוזרת לשווק, להפיץ ולמכור את הכניעה לחוטפי שליט באריזה של ערכים. אלא שלכניעה הזאת יש מחיר. גלעד שליט הוא המחיר על עסקת טננבאום. גם רגב וגולדווסר (הי"ד).

אנשים לא זוכרים, אבל שרון סירב להכליל בעסקת טננבאום (פלוס שלוש גופות) את סמיר קונטאר. ביום ביצוע העסקה (שבה ישראל החזירה את מוסטפא דיראני והשייח' עובייד), נסראללה נשבע למשפחת קונטאר שבעסקה הבאה סמיר יהיה בבית! שלוש שנים אחרי - גולדווסר ורגב נחטפו, שמונה חיילים נהרגו, מלחמת לבנון השנייה פרצה, וסוף הסיפור - נסראללה עמד בשבועתו: הרוצח המתועב סמיר קונטאר חזר כגיבור הביתה - תמורת שתי גופות. מנקודת מבט של החוטפים, מדובר בריטואל...

משפחת שליט חייבת תודה רק לתקשורת. היא שלחצה והכניעה את (ראש) הממשלה, והיא שהטעינה והפכה את התומכים ופעילי המטה לגיבורים. הקמפיין האגרסיבי למען הכניעה הכיל בתוכו שני חטאים שאין עליהם סליחה. הראשון מתייחס לקורבנות הבאים, והשני - לא פחות כבד - הוא המאמץ המניפולטיבי לקשור את הכניעה, לאתוס הצה"לי לפיו אין להפקיר חייל. מדובר אשכרה בפגיעה בחוסנו של צה"ל.

לריטואל יש אפיון - על סמך העבר, כולם יודעים מה יהיה בעתיד. כדי לבטל את המועקה שהעתיד מכיל, הרופסים חסמו את כניסתו לתודעה. וכשהוא מגיע - יש להם את היכולת החולנית לשכנע את עצמם, שאין שום קשר בין התוצאה העגומה לכניעה. ביום פרסום הידיעה על עסקת שליט, חאלד משעל, כמו נסראללה בעסקת טננבאום - נשבע למשפחות הרוצחים הכלואים שבעסקה הבאה גם הם ישובו.

כשזה יקרה, הלא-נחשבים יגידו אמרנו לכם, והרופסים (שוב) יחגגו את הכניעה החדשה במילים: ניצחון הסולידריות! וזה בתנאי אחד: שהחטוף הבא לא יהיה חייל אתיופי או מתנחל. הסולידריות שלהם סלקטיבית.

(למי ששכח:) שבועיים לפני חטיפת גלעד שליט נחטף אליהו אשרי (הי"ד), נער מקסים מהיישוב איתמר. היחס של התקשורת לחטיפתו ורציחתו היה מינורי. לשאלת העיתונאי חיים זיסוביץ לפשר ההבדל בהתייחסות לשתי החטיפות - השיבה העיתונאית אילנה דיין: גלעד שליט הוא הילד של כולנו. אליהו אשרי לא (!) - הוא מתנחל (תיק תקשורת, 29.6.06). עסקת שליט היא טעות, ועל טעויות משלמים. היכונו לחטיפה הבאה...