אנחנו אוהבים לחשוב שהמשבר העולמי שהחל בארה"ב באוקטובר 2008 פסח על ישראל. קבלת ישראל לקבוצת מדינות ה-
OECD והציון הרשמי של ישראל כבעלת יכולת גבוהה יחסית של פירעון חובות, יצרו תחושה מזויפת (המפומפמת בגדול על-ידי ממשלת ישראל) שאנחנו כוכב חריג בפלנטה. כל אלה מעניקים רוח גבית לקבוצה ענקית יחסית של "טייקונים" המשחקים כאן, בכסף, משחק מגונה, בלתי מוסרי ובעיקר מסוכן לישראל.
כדאי להתעורר טייקון היא מילה ביפנית וממוצא סיני שפירושה "אדון גדול", המילה התגלגלה לארה"ב ולאנגליה במחצית השנייה של המאה ה-19, בעת שצמחו אילי ההון הגדולים (האמיתיים) הראשונים: איל הנפט ג'ון ד. רוקפלר (סטאנדרד אויל), אנדרו קרנגי - איל הפלדה (שנודע גם כנדבן גדול), סמואל אינסול - בעלי תחנות-כוח ומסילות-ברזל וחברות רכבות, כולם מארה"ב. אחריהם באו בראשית המאה ה-20 איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, אמריקני אף הוא, ואחרים.
בשנים 2007-2006 הועתקה המילה טייקונים לקבוצת מתעשרים ישראלים שדמיונם לאילי ההון שהעצימו את אמריקה מתבטא בעיקר בחיי המותרות והפאר המוחצן שהם מפגינים - ולא בשום דמיון ברמה היצירתית והעסקית. ה"טייקונים" החדשים הישראלים ששמותיהם ומעלליהם יובאו בהמשך, גייסו כאמור שנתיים לפני המשבר העולמי מיליארדי שקלים חדשים בהלוואות מן הבנקים הישראלים ומכרו אותם כאג"חים קונצרניים לציבור הנלהב. שווים לפני שנת 2008 היה גבוה בהרבה משווים כיום. היום הם בעלי חוב שלא מתכוונים להחזיר את חובם, בדרך הטבע, אלא מחפשים דרכים לחמוק בעזרת רואי-חשבון ועורכי-דין למיניהם.
הרשימה הגדולה של הטייקונים האלה, המוכרת לכל ישראלי, ממשיכה לחיות את חיי הפאר של הטייקונים הסינים והיפנים מההיסטוריה וחיי הרוקפלרים של העבר לפי שיטה ישראלית של הלוואות ועוד הלוואות הצוברות חובות ועוד חובות. הישראלים ממשיכים לבקש ולקבל עוד הלוואות, להשקיע בעסקים חדשים שונים, לקנות ולמכור, להשתלט ולשלוט בשוק - כל זאת כאשר כל אחד מהם נושא חובות מצטברים שערכם בשוק יכול לגרום למפולת נוסח פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס בארה"ב באוקטובר 2008, קריסה שהפילה מאות בנקים וחברות באפקט דומינו שנמשך על לרגע הזה.
הכל בלון כשזה נוגע להחזיר כספי הלוואות הרשימה הבאה היא של ה"טייקונים" שלוו כספים בלי בטחונות משמעותיים ובלי שמישהו ידאג שיחזירו את הכסף. כבעלי שליטה בחברות בורסאיות נטלו סיכונים ומינפו עסקים. כעת, כשהם נתקלים בקשיים, הם לא ממהרים לעמוד בהתחייבויותיהם. הם ממשיכים לאכלס את מדורי הרכילות הכלכליים המתארים את הבתים והדירות שרכשו, את המכוניות והמטוסים הפרטיים, המסיבות והחתונות, התרומות לצדקה המובלטות בעזרת יחצנים, העסקות החדשות, הרכישות והמיזוגים. הקורא התמים מגלגל עיניים מתפעלות מיכולתם הלוליינית להמשיך את חיי הפאר יחד עם חובות עתק. ומה אומרים על כך נגיד בנק ישראל ושר האוצר?
אילן בן-דב - בעל חברת טאו ופרטנר, שחלקן רשומות על הנייר, לא יצרניות ולא מניבות, שבעיקר מעניקות משכורות עתק למנהלי החברות, כמו אותן חברות אמריקניות שגרמו למפולת -
חייב 540 מיליון שקל.
מתיו ברונפמן, דור שלישי לעשירי העולם, בעל חברת ישראלום, חייב
1.3 מיליארד שקל. רכש זה עתה בסכום דומה חלק מחברת שופרסל שנמכרה על-ידי
נוחי דנקנר.
מוטי זיסר, בעל חברת אלביט הדמיה, חייב לציבור
3 מיליארד שקל.
יוסי מימן, בעל חברת אמפל, חייב לבנקים ולציבור סך של
1.8 מיליארד שקל.
רונן צלניר, בעל חברת הנדל"ן GMF ואחרות, חייב לציבור בעלי האג"חים
36 מיליון שקל.
יצחק תשובה, אליל ההמונים, בעל חברת דלק נדלן (בין השאר), חייב
3.5 מיליארד שקל.
שעיה בוימלגרין, בעל חברת בוימלגרין קפיטל, עסקי בורסה, חייב
500 מיליון שקל.
אבי ורטהיים, חברת אינספייר,
211 מיליון שקל חובות.
אריאל אדורם, חברת אורד מערכות אלקטרוניות לבקרה ולביטחון, חייב
165 מיליון שקל לבעלי האג"חים.
משה גאון, בנו של המנוח בני גאון בעל חברת אייס דיפו, חייב לבעלי אג"חים
125 מיליון שקל.
לא נשכח את המורה הדגול של החבורה הזו,
לב לבייב, שעדיין לא סיים לשלם את חובותיו לבעלי האג"חים של
אפריקה ישראל. זה שהעמיד פנים שלא נשאר לו מה לאכול והשיג לעצמו את הסדר החובות הכי נוח לו, עדיין עושה עסקים ברוסיה ובאפריקה ואיפה לא, גר בלונדון וחי חיי "מהרדג'ה".
הגישה הנובורישית הישראלית ישראלים רבים שרכשו אג"חים של חברות אלה, מרגישים מרומים ועדיין לא הפנימו כי הגישה הצינית והבלתי מוסרית של אנשי עסקים ישראלים לא מעטים, היא שיטה לעשיית עסקים שאין לה קשר לאמות-מידה מוסריות אלמנטריות. השיטה תפשה מעמד של שיטה עסקית לכל דבר. מי ישלם את החוב, זוהי שאלה רטורית שלא מעסיקה במיוחד את הטייקון הישראלי המצוי וזאת מבלי לכרוך את הטייקונים ההגונים המעטים המסתובבים וחיים בקרבנו.
לא נראה את אחד מבעלי החוב המובאים לעיל עומד ומתנצל לפני אלה שהוא מנסה עכשיו לא לשלם להם. להפך, כולם יודעים כי בעל ההון (או ההון המזויף) יעשה הכל כדי לדחות לאין קץ את התשלום, אם בכלל ישלם אי-פעם. התרבות הישראלית אוהבת את הטייקונים בכל מצב עם כסף ועם חובות. תמיד יישאו אל הגביר עיניים מעריצות גם אם רימה ועשק. לא נמצא מפגינים שיצאו נגד אנשים מסוימים שחייבים להם כסף וחיים חיי פאר תוך כדי עושק לאור השמש.
זה הסטנדרט של החיים בישראל, זוהי ההתנהגות והתגובה של עושק ונעשק, ע"ע חזירים - שעדיין לא יוצאים בעבורה להפגין ברחובות. אין לוביסטים נגד הטייקונים שמנצלים את הציבור ללא בושה. להפך, יש יחצנים שמפארים ומרוממים את גדולתם וכושרם ועושרם (הפרטי) שהמדיה הכלכלית משתפת איתם פעולה בשמחה וה"עם" ממשיך להעריץ את יכולתם הבלתי נגמרת של הזייפנים להמשיך לחיות כרגיל, לא להניד עפעף, לחיות כמו בסיפורי אלף לילה ולילה.
האם הבנקים יכולים להרשות לעצמם לא לקבל כסף בחזרה? האם כלכלת ישראל היא באמת כוכב אחר ולא דומה ליוון, לספרד, לפורטוגל? האם לא כולנו נשלם בסוף את החובות של הטייקונים לבנקים? תחשבו טוב ותפסיקו להתלהב מדירת המגדל בת 1,000 המטר המרובע שנקנתה, זה לא מכבר (בהלוואות) על-ידי עוד בעל חוב מהרשימה הזו.
וגם זה קרה השבוע: משפחת עופר לא למדה את הלקח ממשפחת אייזנברג, משטרת ישראל מודה שהיא אימפוטנטית, ופרחחי הפועל תל אביב יכולים לחייך בסיפוק
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
