קריסת מערכות

משבר המתמחים מעצים את אובדן השליטה של בנימין נתניהו. נראה שכל התנהלותו מבוססת על אנשי האוצר. אלה האחרונים שכל עולמם נע סביב הכסף, הם רואים הכל דרך המטבע. ההקשבה נעלמה ולראיה - התפטרותם של רופאים בכירים שטוענים כי איבדו את התקווה. מה עוד צריך לקרות? סגן השר יעקב ליצמן אינו פותר את המשבר (לכל היותר הוא מסוגל לתת הוראות רפואיות), בכירי מערכת הבריאות לא, ואתה מותיר את ניהול המשבר בידי אנשי האוצר?!

בעולם הרפואה קוראים למצב כזה - קריסת מערכות, בעולם הניהול אובדן שליטה. אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, תנהיג. קח את המושכות לידיך והצל את הרפואה הציבורית. החורף כבר כאן, מסדרונות בתי החולים יקרסו כבכל חורף מ"הזקנה במסדרון", נוסיף למצב הכרוני הזה את המחסור באנשי רפואה (רופאים, מתמחים, אחיות) ונמתין לראות מי ישרוד. נו זה ברור, ביבי, אלה שיש להם כסף קונים רפואה פרטית, אבל רוב העם ידו אינה משגת. מה חידשתי לך עד כה? אה כן, הקשבה. בהיעדר הקשבה אין הנהגה. תראה מה קורה מסביבנו. וכן, אנחנו עדיין גם מדינת רווחה, וככזאת שירותי בריאות ניתנים על-ידי המדינה.

אולי בחלומות הוורודים שלך ושל אנשי האוצר הכסף מניע את העולם, אבל אנחנו רחוקים מרחק רב מלהיות כאלה. יתרה מזאת, איננו רוצים להיות כאלה שהכסף מניע אותם. זה לא עם, זה אובדן ערכים, אובדן זהות, ניכור, השפלה. ונכון שצריך להתייעל ולחסוך, להתכונן לימים קשים, כדברי הנגיד, ובראייה גלובלית, ובסופו של דבר הנטל נופל ברובו על העם.

הבה לא ניתמם ונכין את עצמנו לגלי פיטורין שיבואו עם תחילת ההתייעלויות. מחאת הקוטג' שהתרחבה וכפתה הוזלות מחירים לא תפגע בטייקונים שיצרת וטיפחת. היא תביא בסוף היום לצמצום כוח-אדם, לאבטלה שמשמעה נטל חברתי כבד. מי כמוך יודע שאפילו את עיתונך "ישראל היום" כבר לא מחלקים חינם. עכשיו נראה באמת כמה מוכנים לממן את הישרדותך הפוליטית.

אותות של שינוי

רובנו שמחים בחלקנו, אבל לגנוב אותנו אנחנו לא מוכנים. נוסיף לזה את תוכניות הטלוויזיה המנציחות את הפערים החברתיים העצומים, את התחקירים על רמאים ששורדים את רשויות האכיפה, את המציצנות המאוסה לחיי הפרט, את חוסר השקיפות, האטימות והנה לנו פצצה מתקתקת תוצרת עצמית. כשבפריים טיים הטלוויזיוני משדרים תוכניות על נשים עשירות מנוכרות ומיד אחריהן סדרות מקור על משפחות פשע ומשטרה, או תחקירים על עוולות חברתיות - מה עוד צריך כדי שנתעורר?

מישהו שם לב מה קרה בספרות המקור הישראלית? כמה ספרים נקנים ונקראים בארץ? אנחנו עם הספר, ואט-אט אנו חוזרים להיות עם הספר. מחירי הספרים ירדו פלאים, הסופרים קובלים על כך, ויש בזה מן הצדק, אבל העם חוזר לקרוא. יש בזה מפלט מהרדידות התקשורתית. לאן נעלמו סדרות ההיסטוריה של מדינת ישראל? עמוד האש כבר לא צועד בראש המחנה, החליפו אותו בשעשועונים נושאי פרסים. זו תרבות זרה, תרבות של צריכה, תרבות שמעודדת לקנות גם אם לא צריך, שיהיה. בעוד שפעם היינו קונים קופסאות שימורים, לשעת חירום.

ואנחנו נלחמים על כל דבר. עם המורים על חינוך הילדים, עם השכנים על הרעש, עם הנהגים בכביש על החוצפה וחוסר האדיבות, עם הקופאית בסופרמרקט שלא עובדת מהר או לא יודעת לזמר את כל המבצעים, עם מי לא, בעצם? כי זה מה שאתם שם בכנסת משדרים לנו. יצא לי לצפות בערוץ הכנסת בזמן שהתקיים דיון, אם אפשר לקרוא לזה כך, בנושא מסקנות ועדת טרכטנברג. המליאה הייתה ריקה כמעט לחלוטין בדיון המיוחד. לחברי הכנסת שנכחו בדיון במליאה ניתנו מספר דקות לנאום, כשממלא-מקום יו"ר הכנסת מאיץ בהם לסיים. ומי זכה לנאום ללא שעון חול? ח"כ מיכאל איתן מהליכוד. ביבי, לא נכח בדיון, אבל הוא ליקק וליקק, ולמזלו המליאה הייתה ריקה כמעט לחלוטין, כך שדבריו נשמעו בעיקר לקירות. וזו הבעיה, אתם מדברים לעצמכם ולא שומעים את העם. רק חברי הכנסת הצעירים, פלסנר, חסון, שאמה-הכהן ועוד כמה מקשיבים, מזמנים לוועדות, נפגשים. הם דור העתיד שמקשיב, שמשתף. הדור שיעשה את השינוי.