מבתרים את גב הר יהודה

משה בהר נבו ממזרח לירדן ומוסא בנבי מוסא ממערבו משקיפים על עמק יריחו ודומעים, כשבולדוזרים חורשים קרעי פחונים וקרעי אוהלים רק כדי להכשיר קרקע לביתורו של גב ההר.

משה הוציא עם עבדים מעבדות מצרים לחיי חירות בארץ כנען. היום בית עולמו בהר נבו דמוע למראה עורגים לו למרגלות נבי מוסא, כשחורשים את מה שהיה עוד אמש בית... רק כדי להכשיר קרקע לבתר את גב ההר.

לעבר עמק יריחו משקיף משה ממערב ומוסא ממזרח, כל אחד מבית עולמו. בית עולם ממערב ובית עולם ממזרח מחבקים נוף אחד. נוף עוצר נשימה חבוט בשוועת כתמי פחון מרוט ואוהל קרוע למרגלות נבי מוסא.

לעבר עמק יריחו משקיף משה מהר נבו ממזרח ומוסא מנבי מוסא ממערב. שניהם לוחשים לאב האחד השוכן במערת המכפלה. שניהם שחים ומדברים על לבו של הבן, שניצל מהעקידה, שיביא כבר שלום בין ילדי הבן ישמעאל, שתעה עם אמו הגר במדבר, ובין ילדיו.

בעמק יריחו פרוסים היום כתמי אוהלים קרועים לשמש צורבת בקיץ ולאימת קור קשה בחורף. בלב הנוף קורע הנשימה מונחת רצועת שברי פחונים משדרת דלות ולידם בני אדם.

בעמק יריחו עולים היום בולדוזרים וחורשים אוהל ופחון. חורשים חיים של זקנים, נשים וטף מצפים לשווא למוסא המשקיף עליהם מנבי מוסא וממשה הצופה מהר נבו.

עשרים ק"מ מזרחית לירושלים ופחות מעשרה ק"מ דרומית ליריחו נמצא מסגד נבי מוסא (אל מוסם). המסגד מוקף בפצלי שמן - אבן ביטומית - בה השתמשו עולי רגל לחימום ולבישול מאות שנים. גם כיום בדואים, רועי הצאן, שהתמקמו בפחונים ובאוהלים לא הרחק מהמסגד מבשלים על האבנים את מאכליהם ומנצלים אותם לחימום.

כל רמז לאוהל או לפחון, בו חיים רועים סמוך לנבי מוסא, נחרש על-ידי בולדוזרים של צה"ל. כל מערה בה חיים יחד בני אדם ובעלי חיים נסתמת בהוראת הצבא, וכל מי שגר שם נדרש לעזוב.

הר נבו ונבי מוסא מחבקים תפילות קרעי פחון ואוהל בעמק יריחו, תפילות שלא הצליחו למנוע מרוץ מטורף לבתר את גב ההר, כי רק על-ידי ביתור גב ההר מבקש ראש ממשלת ישראל לממש את החזון של שתי מדינות לשני העמים. כדי שחזון שתי המדינות יקרום עור וגידים, נעשים כל המאמצים על-ידי ממשלת ישראל לבתר את ההר ולפרוס את גבו לפרוסות מצפון לדרום וממזרח למערב.