להשתחרר מן הלחץ האטומי

שני ראשי-ממשלה ישראלים כבר עשו את זה כשביקשו להקדים רפואה למכה. שניהם - מנחם בגין ואהוד אולמרט - הורו על השמדת כורים גרעיניים באבם: הראשון בעירק והשני בסוריה. שניהם, יש לומר, נחלו הצלחה במעשה-ידיהם. עכשיו מבקש גם ראש-ממשלה ישראלי שלישי, בנימין נתניהו, לקפוץ על העגלה הזאת, כשהכתובת הפעם היא אירן.

אבל השמדת הכורים הגרעיניים של אחמדינג'אד כרוכה במבצע מסובך הרבה יותר מקודמיו. בהבדל מהכורים של עירק וסוריה, לא מצויים הכורים של אחמדינג'אד בטווח ניווט-אסטרטגי נוח כל-כך למטוסיו של חיל האוויר, וזאת מסיבות אסטרטגיות מובנות.

רחוקים מלהבשיל

וחוץ מזה, מרקיז, העובדות בשטח מוכיחות, בעליל, שהכורים האירניים רחוקים, עדיין, מלהבשיל. עוד חזון למועד, וככל הנראה אין בהם שום סכנה מיידית. כך או אחרת, בנסיבות הקיימות, עלולה השמדה שכזאת רק לגרור אחריה תגובות-שרשרת חריפות, עד כדי הצתת מלחמה כוללת באזור כולו, שממנה לא יהיה מנוס.

המזל הגדול הוא שבמערכת הביטחון הישראלית מצוי מחנה אחראי, שפוי ושקול, שאינו דוגל בפעולה נמהרת באירן. עם המחנה הזה נמנים אישים כמו ראש המוסד, תמיר פרדו, וקודמו מאיר דגן; ראש השב"כ, יורם כהן; ראש אמ"ן, אביב כוכבי, והרמטכ"ל בני גנץ - בהחלט נבחרת מעולה לעניין.

זהו גם המחנה שמוכן לראות את חצי הכוס המלאה, לפחות עד שהפרויקט האירני יקרום עור וגידים. מן המחנה הזה לא נעלמות הבחירות הממשמשות ובאות בארה"ב וגם לא השינוי האפשרי של המשטר הרודני באירן.

סיכול תוכנית

למרות כל אלה, עדיין נשקפת סכנה שראש הממשלה יעדיף, בכל זאת, ללכת עם הראש בקיר. מחרה-מחזיק אחריו גם שר הביטחון, אהוד ברק, שמוכן ללכת עימו באש ובמים. צמד-החמד הזה עלול ללכת בעקבותיו ההרפתקניות של ראש-ממשלה קודם נוסף, "פרא האדם" אריק שרון, שאת כל מהלכיו הנועזים העדיף לעשות בדרכו שלו.

למרות הכל, עשויים ספיחי הדמוקרטיה, שעוד מצויים בארץ הזאת, לסכל תוכנית מהפכנית שכזו. יש על כן לקוות שעל-פי ספיחים אלה לא יהינו ראש הממשלה ושר הביטחון להגיע להחלטה משלהם, בלא לשתף בה את ראשי המוסד, השב"כ והרמטכ"ל, כמו גם הקבינט הביטחוני. חזקה על כל אלה שישכילו להטיל עליה וטו.