מן השורשים עד הצמרת

צבי צמרת מתחיל קודם כל מהשורש, זה ברור / צריך על כן לספר את כל הסיפור / לכל צמרת יש גזע, ענפים ושורשים / ואת הסיפור של צמרת אנו מבקשים./ הסיפור של צבי צמרת מקבל כבר גוון של מעשיה / ולכן כדאי להתחיל פשוט ב" היֹה היה".../ אבל האיש ישנו, והוא איתנו והוא רב פעלים / אז בואו נתחיל לשורר את המילים:

נתחיל בפתגם ידוע / וכמנהג המסורת לא נשאל למה ומדוע / הפתגם יחשוף את הרוח והשיטה / כי "מי שדואג לשנה זורע חיטה" / ומה יעשה מי שדואג לשנים / פשוט ייטע עצים מרנינים / ומה עושה "מי שדואג לדורות" עד יובלות ועד חמישים / איש כזה פשוט מחנך אנשים / ואכן, צמרת מגיל צעיר הוא איש חינוך בנשמתו/ צבר אוהב עמו ומחובר לזהותו.

את השם צמרת ירש מאמו פְרוּמֶט / שבעֲלוֹתה לארץ קיבלה שם זה בתמים ובאמת / ממדריך השומר הצעיר, המדריך בַּתנועה/ שקבע שמות עבריים לחניכיו, כדי שייכנסו לשיירה / צבי הביע בכך הערצה לאמו/ כשהפך את שמה "צמרת" לחלק מִשמו.

בגיל 25 הוא ניהל את תיכון מקיף במדרשת שדה בוקר, והיה המנהל הכי צעיר / אַחַר הקים את המכונים לחינוך ציוני, מפעל חינוכי מזהיר / כשדיברו על עיירות פיתוח כמקום מאַתגֵר / הוא מיד קם וניהל את דנציגר/ אי שם בקריית שמונָה ליד גבול המערכת / ובו-זמנית יזם את אלקטוֹ-גליל, כשהוא מפזם שיר לכת / איך זה קרה? הסכיתו לסיפור עם מסר / צבי הבחין שבבית הספר יש חֶסֶר / הוא חיזק את מגמת האלקטרוניקה באמצעות מנהלים מ"רפאל" / והמקום הניב תלמידים מצטיינים, תודה לאל / ואז הוא יזם מפעל בקריית שמונה, על קו התפר / שהמהנדסים בו היו מעתה המורים בבית הספר / וכך יכלו לקלוט את התלמידים הבוגרים / כעובדים של אלקטו גליל, עובדים מוכשרים.

ואז הוא נוכח לדעת באימה / שבַמָקום אין גם שום מרפאה מתאימה / לטיפול במקרי חירום חמוּרים / במצבי טראומה, תאונות ופיגועים שֶקוֹרים. / כך קם במָקום חדר מיון קדמי לעדוּת ולאוֹת/ המטפל בנפגעים וחולים 24 שעוֹת.

צבי מעולם לא נרתע מקשיים, ולכל אתגר רץ / לדבריו, אביו ואמו היו עובדי מחצבה, ולכן הוא...אוכל חצץ / אהבתו למורשת הוריו היא כְּתב חידה/ ויש תוהים אם סיפורו הוא מעשיה או אגדה / הוא קל כצבי לְאתגרים אֶל שמַים אל אֶרֶץ / מחפש שורשים ושואף לצמֶרת...
לאחר בית ספר דנציגר הוא היה למנכ"ל יד בן צבי / וכך ידע שעַל כַּפיו יביא/ גאולה למורשת שבטי ישראל / ואהבה לכל שעל בארץ ישראל / הוא ידע שכאן מפעל חייו / להעניק לכל הקהילות מקום של זהב / הוא תרם במעשיו לשילוב מזרח ומערב באמצעות הספרים והמורשת / והוא ידע שזה דור של בניין וגאולה, תקופה רוגשת.

כשרגשו הרוחות בכביש בר-אילן בירושלים הנבוכה/ הוא מונה ליו"ר הוועדה שישבה על המדוכה / כשחיפשו דרך לגשר בין זרמים שונים ביהדות ולהוביל לרוח אחרת/ הוא היה ממנסחי "אמנת כינרת" / הוא יזם גם את קבוצת ירוחם/ קבוצה של מנהיגות ישראלית שמכה על הברזל כשהוא חם / קבוצה שהולכת לתרום בכל מקום שצריכים / סוג של מנהיגות, שבה אנשי הרוח הם המוליכים...

הוא זכה בפרס אביחי לשנת התשנ"ה / על תרומה מיוחדת לעם ולמדינה/ תרומה לקירוב לערכי המסורת וגם לכל מה שעכשיו וקורה/ הליכה "בדרך ישנה נושנה, ואף על-פי כן, דרך חדשה לגמרי"... / הוא זכה גם בפרס יח"ד וגם בפרס בן-גוריון/ על היותו מורה, איש ציבור וחלוץ, על היותו איש של חזון./ כל חייו הוקדשו לעשייה של חינוך/ והוא כתב את הספרים "עלי גשר צר" ו"ימי כור ההיתוך".

במשך חייו חי בקו האש, עושה עבודתו ומתרוצץ / ממש חי על קו הקֵץ / כך חווה את מלחמת ששת הימים ממזרח לכינרת בקיבוץ האוֹן / הקיבוץ הפך אז למוצב של ביטחון / וספג מכל צד אש / וצבי עשה אז בימי החרום כל מה שהתבקש / לימים עבר לגור בקריית שמונה שהפכה גם היא למוצב של ביטחון / ומטר הקטיושות לא פסק עד תום מלחמת לבנון./ כשגר באפרת בגוש עציון בהיותו בדרכו לעבודתו / ספג אבן רבת ממדים היישר לתוך מכוניתו / הוא נסע עם האבן, על כפיו אותה הביא/ אל משרדו ביד בן צבי / בכך מימש את דברי אלתרמן, שכתב לנו ב"טור השביעי" את פרקי העֱנוּת/ כי המקום הזה הוא "החזית הקדמית של הציונות".

כאן במשרד החינוך שימש יו"ר המזכירות הפדגוגית, וגם כאן ניסה להיות מחנך לדורות / הגותו ופעלו כל חייו הם תחנַת כוח של אורות / הוא חלוץ תרבותי שתמיד בנה גשרים / וזה הרגע לשיר לו שירים / היֵיה ברוך צבי על כל המעשׂים / וגם אם מעשיך הם ביומיום, הם נפלאות וניסים / כי כאן בָּאָרץ זה כלל שמכיר כל גימנזיסט / "מי שאינו מאמין בניסים, הוא אינו ריאליסט" / ואכן צבי צמרת הוא ריאליסט ממש/ איש של חזון וגם איש של ממש.

יישר כוח צבי עם צאתך לפרישה / אנו יודעים שאתה יוצא לדרך חדשה / אנו יודעים שעוד תפתיע/ כי בעיניך השמַים הם הגבול, ובכל אופק אתה תמצא רקיע...