חכמי חלם עובדים במרץ. לאחרונה התבשרנו על כך ששר הפנים חתם על תקנות המתירות פיצול דירות כדי להקל על מצוקת הדיור. עיקרן של התקנות:
התקנות החדשות יעניקו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה סמכות למשך חמש שנים למתן היתר לפצל דירות קיימות לדירות קטנות, ובלבד שלא יהיו קטנות יותר מ-30 מ"ר ובתנאי ש-75 אחוז מבעלי הקרקע נתנו את הסכמתם. לכל היותר, יפוצלו 30 אחוז מהדירות בבניין. בנוסף, ניתן יהיה לפצל 20% מהדירות בתכנון ממשלתי שאושרו וטרם מומשו, באמצעות הליך מקוצר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.
מדובר בעבירה בוטה על החוק הצופנת בחובה סכסוכים מסוכנים, וקרוב לוודאי שאם התקנות תעמודנה במבחן משפטי – בית המשפט יפסול אותן. כידוע, תקנות נתונות לביקורת משפטית ובית המשפט יכול לפוסלן אם הן אינן סבירות או מנוגדות לחוק. להלן מספר לקונות בתקנות המדוברות:
נניח שמדובר בבית בן 10 דירות עם חניה משותפת. לפי התקנות החדשות ניתן יהיה לפצל בבית שלוש דירות, כלומר תתווספנה לבית 3 דירות. מהיכן יימצאו שלושה מקומות חניה בבית? הרי ברור שמיד יתחילו סכסוכים על מקום החניה בין דיירי הדירות המפוצלות ודיירי הדירות שלא פוצלו.
ברור שהוספת יחידות מגורים בבית תגדיל את העומס והבלאי על מערכות הבית: מעלית, מתקן הסקה, מערכת החשמל והמים, ועוד. מי יפצה בגין כך את בעלי הדירות הבלתי-מפוצלות?
בנוסף, התניית הפיצול בהסכמת 75% מבעלי הדירות בבית קוראת מחד-גיסא לסחטנות מצד אלה שהסכמתם מתבקשת ומאידך-גיסא מזמינה הפעלת אמצעי אלימות מצד מבקשי הפיצול על המסרבים לו.
|
|
אך העיקר, התקנה מנוגדת לחוק. להלן מספר מובאות מפסק דין של בית המשפט המחוזי בת"א (ע. א. 1570/94) (שנכתב, אגב, על-ידי שלושה שופטים שהגיעו לבית המשפט העליון) שעסק בהוספת יחידת מגורים בבית משותף על-ידי בנייה על גג פרטי:
- "בסיס לדיון הוא סעיף 2 של התקנון המצוי של בעלי הדירות בבית משותף (ראה התוספת לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969):
...(ב) בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים בדירה אחרת... או משנים או עשויים לשנות את ערכה אלא אם קיבל תחילה את הסכמת בעל הדירה האחרת...
...הבנייה המתוכננת הינה למעשה תוספת של יחידה לבית המשותף ובתור שכזו מותר ואף צריך להניח שהיא עלולה לגרום לירידה בערכן של הדירות האחרות, אף אם לא הובאה ראיה ישירה של בעל מקצוע מתחום שמאות מקרקעין.
...אין זה מעלה או מוריד אם מדובר בנזק ממשי ודאי או כזה שהוא רק בבחינת "אפשרי" ו"זעום". כידוע הלכה היא שאין נפקא מינה אם הפגיעה היא קטנה או גדולה וניתנת לפיצוי נאות או לא. לדעה כי בעלי הדירות האחרות צריכים להשלים עם פגיעה ברכוש המשותף, שהיא באמת קלת ערך אין סימוכין בלשון החוק, הקובע מפורשות שאין בעל דירה רשאי לעשות שינויים או תיקונים בדירתו הפוגעים ברכוש המשותף. מכאן שכל פגיעה ברכוש המשותף, גם בלי שנתלווה לה נזק ממשי, דייה כדי להצדיק צו מניעה (דברים מתוך ע"א 93/81, פד"י לז (2), 444, 449)".
וכאן יש לזכור שהתקנון המצוי של הבית המשותף, בהיותו חלק מחוק המקרקעין, הוא חוק מחייב לכל דבר.
מה הועילו אפוא חכמים בתקנתם, בחוקקם תקנות לא-חוקיות?
|
|
| תאריך: |
08/11/2011
|
|
|
עודכן: |
09/11/2011
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
דוגמה אישית של הפיקוד העליון בצה"ל 
