מנטרות שקריות והטרור הפלשתיני

'מחנה השלום' מדבר (וכנראה גם חושב) בסיסמאות, אותן הוא מדקלם בצורה מכאנית כפי שהבודהיסטים ממלמלים את "המנטרות" שלהם. מנטרות כאלה שימשו גם את המפלגה הקומוניסטית, ואוי למי שהעז להטיל ספק אף בקוצו של יוד של אחת מהן. הירושה המפוקפקת הזאת עברה כנראה גם אל 'מחנה השלום'.

מנטרה שמאלנית וותיקה, שהתייחסו אליה כאל אמת נצחית שהחולק עליה הוא בחזקת בור ועם הארץ ואינו ראוי אפילו להיות בר-פלוגתא, הייתה הקביעה שתנועות שחרור לאומיות אי-אפשר לנצח, לא אותן ולא את זרועותיהן הטרוריסטיות. על כן, כל ניסיון להלחם בהן נדון כביכול לכישלון. את התיאוריה הזאת החילו כמובן ברוב רעש וצלצולים גם, ואולי בעיקר, על "תנועת השחרור הפלשתינית" הטרוריסטית. זו התורה שהנחתה את חכמי אוסלו, על-פי הביטוי האנגלי"If you can't beat them, join them" - : באם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם!

המנטרה השקרית שלפיה הטרור הפלשתיני, בהיותו 'תנועת שחרור', הוא בלתי מנוצח, עלתה לעם ישראל בלמעלה מ-1,500 קורבנות אדם, שלא לדבר על וויתורים פוליטיים וטריטוריאליים נוראים.
האם המנטרה הזאת עומדת במבחן המציאות?

הנה כמה דוגמאות:


ETA הבאסקי - הניח את נשקו

ביום 20.10.11 התבשרנו שארגון טרור מהוותיקים והקטלניים באירופה, ETA הבאסקי בספרד, הודיע על "הפסקה סופית של הפעילות המזוינת", ובמלים אחרות - הניח את נשקו. ETA נוסד בשנת 1959, כלומר - 52 שנים החזיקו ממשלת ספרד ועמה מעמד בפני טרור רצחני ולא וויתרו, עד - שהטרור נשבר ראשון. זאת, למרות שלארגון ETA היו "הצלחות" שהפלשתינים אף לא העזו לחלום על שכמותן: הוא פגע בקציני צבא ומשטרה, לעתים אפילו בתוך קסרקטיניהם. הוא רצח ח'כים, פוליטיקאים, שופטים, אנשי פרקליטות, פרופסורים, עיתונאים וגם בעלי כספים שסירבו להעלות לו את מה שכינו - "מסים". לשיא הגיע כשרצח בשנת 1973 את Luis Carrero Blanco, ראש ממשלה ולשעבר אדמירל, בן 70, בפצצת מכונית. גם נהגו ושומר ראשו נהרגו.

המחתרת הזאת לא וויתרה, גם לאחר שארץ הבאסקים זכתה מידי ספרד לאוטונומיה רחבה: משטרה, תחנות רדיו וטלוויזיה משלה, בית מחוקקים, נשיא, ממשלה. אפילו את המסים היא מטילה וגובה בעצמה ואת הכסף היא מוציאה רק על החבל האוטונומי שלה. ואכן, ארץ הבאסקים היא העשירה מכל חבלי ספרד - הכנסותיה עולות בשליש על הממוצע הארצי. אלא, שעם כל הוויתורים האלה - על הריבונות שלה ספרד לא הייתה מוכנה לוותר.

הבאסקים הם מן העמים העתיקים באירופה, בעלי שפה ייחודית שאין לה אח ורע ותרבות עשירה. מרכזם האתני, העיר גרניקה, הונצח ע'י הצייר הספרדי הגדול פיקסו בעקבות הפצצתו האכזרית ע'י הגרמנים הנאצים במלחמת האזרחים הספרדית. למרות כל הקווים הייחודיים האלה, שבגינם דרשה תנועתם הלאומית עצמאות מלאה, היא נכשלה, ובימים אלה וויתרה במפורש על "המאבק המזוין".

האם מישהו בשמאל הישראלי מודה עכשיו בטעותו? האם גם עתה תגזור התקשורת העוינת גזירה שווה בין העניין הבאסקי לעניין הפלשתיני או אפילו תלמד קל וחומר - שאם ספרד עמדה בכל הקרבנות והתלאות כל כך הרבה זמן ולא וויתרה, היהודים על אחת כמה וכמה שלא יוותרו על ירושלים - ונראה מי יישבר קודם!?

הסיפור הקפריסאי - טורקיה מול יוון

עוד יותר אקטואלי לישראלים הוא הסיפור הקפריסאי, בימים שבהם ארדואן הטורקי מטיף לנו מוסר ויוצא מכליו ממש, כדי להוציא מאיתנו ולתת לפלשתינים אדמה שנכבשה \ שוחררה במלחמה.

הנה הסיפור, ואת ההקבלה המתבקשת יעשה הקורא בעצמו. רוב אוכלוסיית האי היא יוונית. בשנת 1960 מנו היוונים 450,000 נפש והמיעוט הטורקי - 102,000. יוצא, שאחוז הטורקים באוכלוסיה היה פחות מרבע. האי היה תחת שלטון בריטי, ולאחר שהשתחרר עלתה בקרב היוונים הדרישה לאיחוד עם יוון, שנתקבלה אצל הטורקים כפרובוקציה קשה. יש לזכור, שהאי היה תחת שלטון טורקי במשך מאות שנים, ורק בסוף המאה ה-19 הועבר לבריטניה.

סיפורנו מתחיל בשנת 1974, במהפכה שפרצה בקפריסין במטרה להסתפח ליוון. בתגובה, פלש הצבא הטורקי לצפון האי ותפס כמעט 40% מכל השטח. 160,000 יוונים ברחו/גורשו דרומה והפכו לפליטים, וכנ"ל 50,000 טורקים שברחו/גורשו בכיוון ההפוך. רבע מן האוכלוסיה, הלא הם הטורקים, תפסו 40% מן האי והם מחזיקים בשטח הזה עד היום. ולא עוד, אלא שבשנת 1983 הכריזה צפון קפריסין הטורקית על עצמה כמדינה בשם "הרפובליקה הטורקית של קפריסין הצפונית", מדינה שהכירו בה הטורקים לבדם, והיא נסמכת על כידוני 35.000 חיילים טורקיים שמוצבים על אדמתה דרך קבע.

היום יש באזור הטורקי כ-300,000 תושבים, טורקים כולם, אך רק מחציתם הם ילידי המקום. היתר, יותר מ-150,000 - לא תאמינו! - הם "מתנחלים", שייובאו מטורקיה. כרגע, המתנחלים שבאו מטורקיה כבר מהווים רוב באוכלוסיית צפון קפריסין.

ממשלת יוון, מוסדות האו"ם ומועצת הביטחון מאשימים את הטורקים בפגיעה בזכויות האדם של היוונים, בהחרמת רכושם ובהריסת אתרי מורשתם ההיסטורית, התרבותית והדתית באזור שתפסו. בשנת 2001 הרשיעו בית הדין האירופי לזכויות האדם ומועצת אירופה את טורקיה בהפרה מאסיבית של זכויות האדם.

נשמע מוכר?

אבל הטורקים מצפצפים, והעולם השלים למעשה עם יצירת העובדות המוגמרות על ידם. ישראל סובלת מתסביך של "בידוד בעולם", כביכול בגלל "הכיבוש", ואלו טורקיה של ארדואן משחקת בעולם את הפוליטיקה הגבוהה והכיבוש בכלל "אינו מזיק לה לשידוך". קפריסין היוונית היא חברה באיחוד האירופי, ובכל זאת איש אינו עוזר לה. מן הצד השני, טורקיהה היא חברה בנאט"ו, אך אין מי שיעצור בעדה.

ובעצם, מדוע ? הרי צדיקי האו"ם וחכמי אירופה, ובעיקר הג'נטלמנים הטורקים, כולם עסוקים בלעשות צדק עם הפלשתינים ובלדחוק את ישראל לפינה - מי יש לו זמן, מי יש לו ראש, בשביל היוונים?. ואשר לתנועת השחרור הקפריסאית ולמחתרת שלה, היה היו כאלה, אבל באזור הטורקי, הרלוונטי, אין עוד יוונים!

ככה זה. רק מי שעומד על שלו יש לו סיכוי שהאינטרסים שלו יישמרו, ותמיד על חשבונם של הפראיירים. לישראל, הפראייר של העולם, לא היה מזיק ללמוד משהו מן הטורקים, ולכל הפחות להטיח להם את העובדות בפנים, לשאול אותם מעל לכל במה: מניין לקחתם כל כך הרבה חוצפה, לפסול אותנו - במומכם?

יותר מכל מלמד אותנו הסיפור הקפריסאי משהו על מחדלי ההסברה הישראלית, איך אנחנו מרשים לטורקים לשבת עלינו לדין ממרום מעשיהם בקפריסין - ושותקים...

המחתרת הכורדית והדיכוי הטורקי

ומכאן, הישר אל הסיפור הכורדי. בעוד אשר לפלשתינים אין היסטוריה כעם, הכורדים הם אחד העמים העתיקים, בעלי תרבות עשירה ואופי לאומי מובהק. הידעתם, שצלאח-א-דין, המצביא המהולל שהכה את הצלבנים ונחשב לגיבור ערבי, היה כורדי?

והידעתם, מה רב העם הזה? הכורדים יושבים על שטח ענק של כ-400,000 קילומטרים רבועים, מהם 190,000 קמ"ר בטורקיה, 125,000 קמ"ר באירן, 65,000 קמ"ר בעירק ו-12,000 קמ"ר בסוריה.(לשם השוואה - השטח של ישראל בתחומי הקו הירוק הוא 20.700 קמ'ר וביחד עם יהודה ושומרון 26.340 קמ'ר).

הכורדים מונים בסך-הכל בין 25 ל-30 מיליון נפש. מהם בטורקיה 15-20 מיליון, באירן 5 מיליון, בעירק 4,8 מיליון ובסוריה כ-2 מיליון נפש, 10% מן האוכלוסיה. והנה, למרות כל העוצמה הזאת, בכל השטח הענק הזה אין לכורדים מדינה משלהם. ו..."העולם שותק" ואפילו יפי הנפש שלנו מ-'מחנה השלום' אינם מוטרדים מאי-הצדק המשווע הזה. אמנם, גם הכורדים מוסלמים, אבל הם אינם אויבי ישראל, והעיקר - אינם פלשתינים, אז למי איכפת?.

כשהקיסרות העותומאנית פורקה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, החליטו המעצמות המנצחות להקים לכורדים מדינה במזרח טורקיה (ההסכם נקרא על שם העיר Sevres). אלא, לאחר שהמצביא והמנהיג הטורקי כמאל אתאתורכ כבש את כל השטח הזה, נכרת עם טורקיה הסכם אחר (הסכם לוזן) שהנציח את מצב החדש והסיר את תביעות הכורדים וזכויותיהם מן השולחן.

הטורקים דיכאו את הכורדים ביד קשה. אפילו את שפתם ואת תרבותם רדפו באכזריות, ועל הרקע הזה פרץ מרד ה-PKK שכבר תבע יותר מ-37,000 הרוגים. מאות אלפי כורדים אולצו לעזוב את בתיהם.

בעודי כותב שורות אלה, מתנהלים קרבות קשים בין הצבא הטורקי ללוחמי החופש הכורדים באזור הגבול שבין טורקיה לעירק וסבלו של העם הכורדי נמשך ונמשך. ועדיין שמורה בזיכרון מתקפת הגזים הנוראה של סדאם חוסיין נגד כפרים כורדים בעירק.

מה יש לפלשתינים שאין לכורדים?

כל זה מעלה שוב את השאלה, איך מסביר השמאל הישראלי שתנועת השחרור של עם גדול כל כך אינה זוכה לתשומת ליבו של העולם, כל שכן לאהדתו? מה יש לפלשתינים שאין לכורדים? מה עוד צריך לקרות כדי שסוף סוף יבינו, שלא אהבה לפלשתינים יש כאן, כי אם שנאה ליריביהם היהודים? שזה הנכס הגדול של הפלשתינים, הפיס הגדול שזכו בו - שבגללם מותר "לדפוק" את היהודים מבלי להיות מואשמים באנטישמיות? ליתר הערבים יש נפט, לפלשתינים יש תחליף: "התקינות הפוליטית" שהם מעניקים לשנאת ישראל, העתיקה כימי עולם. זה המשאב המגייס לימינם מיליארדים כבדים וגם את מרבית דעת הקהל בעולם.

איזה הסבר אחר יש לאדישות העולם נוכח שלילת זכויות הלאום וזכויות האדם מן הכורדים, בהשוואה לדאגתו הלוהטת לזכויות הרמוסות כביכול של הפלשתינים?. איזה הסבר יש לשמאל היהודי, בארץ ובעולם, שגם אצלו שוררת השניות הזאת: אדיש לכל סבלות תבל, רגיש רק "לסבל הפלשתינים", אויבי עמו? איזה הסבר, לבד מנגע השנאה העצמית?

ועל הכל, איך מסבירים שמדינת ישראל אינה מסוגלת להתבטא ולהסביר את הדברים הללו, אפילו מול הטורקים החצופים? איך להסביר שהיהודים, שבמקומות אחרים הם טובי המסבירים, אינם יודעים לומר את שתי מלים הפשוטות: "קשוט עצמך"?.