|
|
|
דה-לגיטימציה היא לגיטימית
|
|
לסיום, כמה משפטים ששמעתי מפרופסור אלחנן יקירה מאוניברסיטת ירושלים. בשנת אלפיים לספירה הוא שהה בצרפת בשנת שבתון. אותה שנה דחה ערפאת את הצעת השלום (והחלוקה) של אהוד ברק, ראש הממשלה הישראלי שהסכים להחזיר הכל וגם לחלק את ירושלים. נכון, הוא לא הציע לקבל שלושה מיליון פליטים ערבים. עדיין לא. ההמשך ידוע. מיד פרצו פרעות ביהודים, אינתיפאדה שנייה. פרופסור יקירה מספר מניסיון אישי שבבת-אחת השתנתה לרעה דעת הקהל בצרפת. בעקבות צרפת דהרה כל אירופה. קריסה ומפולת של כל אהדה – אם הייתה עד אז – לישראל, גאות מתגברת של שנאה. השמאל הצרפתי ובעקבותיו האירופי תקפו בצורה חסרת תקדים את ישראל באותה תקופה שבה השתוללה אינתיפאדת רצח בישראל ודם יהודים נשפך ברחובות. באותה תקופה ממשלת ישראל עדיין הצהירה בחוצות, כמו פטיפון שהתקלקל ושאיש אינו מקשיב למוזיקה, על נכונות לחלוקה, לקבל את השלום בנוסח הצעת ברק.
|
|
|
|
| היום גם ברק, עוז, פרץ, ציפי, מרצ, מופז, פרס, ביבי ואחרים טוענים שהם ממשיכי הדרך. אבל איזו דרך משותפת יש לכל הנכבדים האלה? אולי פשוט אין דרך... | |
|
|
|
אבל אינני מציע להגדיר את דרכו של רבין כדרך הכניעה כפי שעושים זאת הערבים המתארים את המדיניות שלו כתהליך היסדקות של השטן הציוני. הוא ניסה דרך של הידברות, הדרך הייתה שגויה. רבים הקרובים אליו טענו שניסה לעצור את גלגלי העגלה המידרדרת במדרון הרה-אסונות ולשנות כיוון. היום גם ברק, עוז, פרץ, ציפי, מרצ, מופז, פרס, ביבי ואחרים טוענים שהם ממשיכי הדרך. אבל איזו דרך משותפת יש לכל הנכבדים האלה? אולי פשוט אין דרך.
רבין הוא איש שניסה להשיג את השלום, אבל השלום רץ מהר ממנו והשיג אותו. גם בן-גוריון, שרת, לבון, אשכול, בגין, דיין ואחרים ניסו להשיג את השלום. כולם הביאו מלחמות. גם רבין. ואם תתנו ל עמוס עוז להוביל את עסקת הנדל"ן שהוא איתר בארץ ישראל, תפרוץ הארורה במלחמות. כי פני האיסלאם אינם לשלום עם יהודים. פני האיסלאם לשלום עם מוסלמים בלבד.
|
|
|
אם זו הייתה הצעת ישראל והאיסלאם הגיב ברצחנות חסרת פשרות - אני שואל - מה ראו גושי השמאל והעילית החברתית-אקדמאית באירופה (וגם בישראל) להכפיש את ישראל ולפעול נגדה באורח קיצוני כשדמה ניגר ברחובות, באוטובוסים ובבתי הקפה?
משום, אומר פרופסור יקירה שעקב מקרוב אחרי המאורעות, שהשיח אצל השמאל האירופי השתנה, או נכון יותר לומר נחשף במערומיו ובעורמותיו. עתה לא עמדה עוד על הפרק שאלת החלוקה של ארץ ישראל בין יהודים לפלשתינים. לא עוד שתי מדינות כפי שהסכים וקיבל אהוד ברק. מעתה השאלה העומדת על הפרק היא האם בכלל יש זכות קיום למדינת ישראל, מדינתם של היהודים? השנאה לישראל נחשפה והייתה מלווה גם בגילויים ברוטליים של הכחשת שואה.
אם תעקבו אחרי ההתרחשויות בעולם (ודברי הפוסטציונים בארץ) תבינו שרבים כבר נתנו את התשובה לשאלה הזאת. לדעתם זו רק שאלה של זמן.
|
|
|
אולי רבין הוא קורבן השלום, מציעה הכרזה הזאת. אבל מצד שני - אין שלום. מעשי השלום שלו כביכול הביאו מעשי איבה, רצח, טרור מאורגן ומגובש נגד יהודים. אינתיפאדה נוראה ומחושבת. כן, הוא בהחלט קורבן של אלימות שתחילתה מילולית. מדוע אנשים טועים ומטעים אותנו לחשוב שרבין איש שלום? ידוע שכל חייו היה איש מלחמה. יש פה איזה סוד נסתר שהקוד שלו דה-לגיטימציה של האחרים. יש המון אנשים שחושבים אחרת, ממש הפוך. גם אני. אני חושב שרבין הביא לנו מלחמה והמורשת שלו תביא עוד ועוד מלחמות. לא שלום ממתין לנו במורשה שלו.
הסיסמה בבית הספר אומרת לנו בפירוש - מי שהולך עם רבין ובדרכו גם הוא איש שלום, כמובן, ומי שלא הולך איתו אינו איש שלום, פניו למלחמה. לכן לרבין יש כל-כך הרבה ממשיכי דרך. גם שמעון פרס נעשה ממשיך דרכו של רבין. קודם לכן פרס החתרן טען שהוא בעצם זה שמוביל את מורשת השלום (מורשת רבין). לכן גם פרס הוא קורבן השלום. אפילו יוסי שריד ו עמוס עוז, סוכני נדל"ן לצורך העניין.
הפך השלום הזה - מלחמה ואלימות. אבל דווקא הפך דרכו של רבין יכול להיות השלום. חשבתם על זה? עד היום לא הוכח כי דרכו של רבין היא דרך השלום. האם מישהו בעולם (להוציא את המוסלמים) פיקפק בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בתקופת מלחמת ששת הימים? הליכה בדרכו של רבין המורשתי בימי ברק כראש הממשלה הביאה לנו סירוב חד-משמעי (כמו יריקה בפרצוף) של ערפאת. לא לצעידה משותפת בדרך השלום, אמר הטרוריסט הזה. ומיד אינתיפאדה רצחנית ועקובה מדם של יהודים. מעולם לא שמעת בחצר הערבית שהם מכנים את הדרך הזאת דרך השלום. זו תמיד הייתה דרך ההתנגדות. את דרכנו הם רואים כדרך הכניעה הציונית (גם קורי עכביש). נכון, כניעה יכולה להביא סוג מסוים של שלום. שלום על ישראל. זה מה שאנחנו רוצים?
|
|
|
|
| נו, בבקשה, שיציינו לפחות את רעננה על המפה המזרח תיכונית... לא, האנשים הטובים שלנו לא הצליחו לעשות את זה, למרות שהם נוסעים כל השנה לקונגרסים של השוק המשותף, לוועידות של שלוחות האו"ם באפריקה ובאוסטרליה ולפאנלים של נביאים ושועים באמריקה כדי להסביר את השלום | |
|
|
|
איש מכל אנשי השלום המוצהרים שלנו וכל תנועות השלום, הכניעה וההפללה בנוסח שלום עכשיו והמלשינות בנוסח גולדסטון ותומס פרידמן המיתמם לא הצליחו - שימו לב לדברי – לא הצליחו לשנות אפילו לא שורה אחת באמנה החמאסית או שורה אחת בתוכנית הטלוויזיה לילדים הממליצה להם להיות שאהידים בשירות האומה המוסלמית. או, למצער, להראות עיר אחת ישראלית בשטח האפור על המפות שמכנים אותו פלשתינה. נגיד, רעננה. נו, בבקשה, שיציינו לפחות את רעננה על המפה המזרח תיכונית... לא, האנשים הטובים שלנו לא הצליחו לעשות את זה, למרות שהם נוסעים כל השנה לקונגרסים של השוק המשותף, לוועידות של שלוחות האו"ם באפריקה ובאוסטרליה ולפאנלים של נביאים ושועים באמריקה כדי להסביר את השלום. להסביר את הצרכים של הפלשתינים, את הסבל של המוסלמים, להתחנחן לאהדה על הצטיינות במסגרת הקונצנזוס הרחב של הדה-לגיטימציה של המדינה הציונית הזרה והמכוערת במזרח התיכון.
|
|
יגאל עמיר
תפוס כינוי יחודי
"נשיא ותיהני", הקצב המוסרי שנתן פרשנות חדשה למושג "קול שדי", ישמע היום בפעם האחרונה את המילה "די!" 
כחלוצות אזרחיות עבודתן היא עמוד שדרה מוסרי התורם לחוסנה של החברה הישראלית
