סקירה - חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000

פעילות הארגון למען שיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (Organization for Economic Co-operation and Development) (להלן: "OECD") הובילה לחקיקת החוק לאיסור הלבנת הון בחודש אוגוסט 2000.

בארגון ה-OECD חברות 29 מדינות מתועשות אשר שמו להן למטרה להיאבק בתופעת הלבנת ההון ובשיטות מס מזיקות. במזכר שפרסם ארגון ה-OECD בחודש נובמבר 2000 נדרשו מדינות בהן ננקטות שיטות מס מזיקות, ובינהן ישראל, להתחיל ולפעול לשינוי שיטות המיסוי המזיקות ולאימוץ חקיקה למאבק בהלבנת ההון, ולא - ינקוט כנגדן בסנקציות.

המעקב אחר מילוי דרישות ארגון ה-OECD נעשה על-ידי כוח פעולה כלכלי (Financial Action Task Force) (להלן "FATF") שהקים הארגון. במסגרת פעולותיו ערך ה-FATF "רשימה שחורה" בה נכללות המדינות אשר אינן פועלות למילוי דרישות ארגון ה-OECD.

להיכללות ב"רשימה השחורה" עלולה להיות השלכה כלכלית קשה, שכן ה-FAFT ממליץ למוסדות כלכליים להתייחס בחשדנות לעיסקות עם אנשים או גופים שמקום מושבם במדינה הנכללת ב"רשימה השחורה" ולבחון את הרקע ממנו הם באים, במידה והעסקה המבוקשת אינה נראית בעלת הצדקה כלכלית או חוקית.

נכון להיום, על-אף אימוץ רוב דרישות ארגון ה-OECD, ישראל עדיין כלולה ב"רשימה השחורה", אך נראה שעם תחילת פעילות הרשות לאיסור הלבנת הון בחודש פברואר 2002, תיסלל הדרך להוצאת ישראל מ"הרשימה השחורה".

בחודש אוגוסט 2000 נחקק חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן "החוק").

בחודש יולי שנה זו אושרו התקנות מכוח החוק.

מטרת החוק היא למנוע את אפשרות הסוואת מקורותיהם של כספים שהושגו בעבירה, הכוונה היא בעיקר לכספים שמקורם בסחר בסמים, בפשע מאורגן וכו' (רשימת העבירות אליהן מתייחס החוק מפורטת בתוספת הראשונה לחוק), לשם הטמעת הכספים במערכת הכלכלית החוקית.
החוק קובע את הלבנת ההון כעבירה אשר דינה עד לעשר שנות מאסר או קנס כספי של עד לשלושה מיליון ש"ח.

החוק מחייב נותני שירותים בנקאיים, בינהם בנקים, קופות גמל וחברות ביטוח, לדווח על פעולות פיננסיות החשודות כפעילות הלבנת הון. כמו כן, קובע החוק חובת דיווח על כספים, מעל לסכום מסוים (80,000 ש"ח לתושב, מיליון ש"ח לעולה חדש) בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה. חובה זו מוטלת על כל אדם.

הדיווחים על-פי החוק ימסרו למאגר מידע אשר ינוהל על-ידי רשות מוסמכת במשרד המשפטים. הרשות לאיסור הלבנת הון (להלן "הרשות") תחל לפעול בחודש פברואר 2002 ובימים אלו נערכות פעולות ההכנה השונות הנחוצות להפעלת הרשות.

הרשות תהא מופקדת על ניהול מאגר המידע, עיבודו ואבטחתו וכן תהא הגורם המוסמך להחליט על העברת המידע לרשויות המוסמכות.

על-פי הוראות החוק מוגבלת העברת המידע מהמאגר לגופים הבאים:

א) משטרת ישראל;
ב) שירות הביטחון הכללי (השב"כ).

מסירת המידע מותנית בהגשת בקשה מנומקת לרשות. במידה והרשות לא השתכנעה מנימוקי הבקשה כי מסירת המידע מוצדקת, לא יועבר המידע. על החלטת הרשות שלא להעביר מידע ניתן לערור בפני היועץ המשפטי לממשלה.

בנוסף למסירת מידע לגופים ישראלים מוסמכת הרשות להעביר מידע לרשויות איסור הלבנת הון במדינות זרות, בהתאם להוראות חוק עזרה משפטית בין מדינות.

החוק מאפשר לשר המשפטים להרחיב את רשימת העבירות בגינן יימסר המידע. אולם, החוק קובע במפורש כי המידע לא ישמש לשם מניעת או חשיפת עבירות מס.

בחודש ינואר שנה זו הוציא נגיד בנק ישראל צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 (להלן "הצו").

הצו מפרט את החובות הבנקאים, באשר לאיסוף מידע אודות בעלי החשבונות, ובכלל זה זיהוי ואימות זהות בעל החשבון ובמידה ובעל החשבון הינו תאגיד, זיהוי ואימות זהות הנהנה, וכן איסוף מידע באשר לפעילות בעל החשבון בחשבון.

חובת הדיווח לרשות, קמה במידה ובחשבון מבוצעת פעולה בסכום העולה על המינימום שנקבע בצו, או במידה ואיזו מבין הפעולות בחשבון נחזית בלתי רגילה או מעוררת חשד.

הסכומים והפעולות עליהם יש לדווח:

50,000 ש"ח - החלפת כסף מזומן;

200,000 ש"ח - הפקדה או משיכה מחשבון, הוצאת המחאה בנקאית (למעט המחאה כנגד הלוואה לדיור), קניית המחאות נוסעים;

1,000,000 ש"ח - הפקדת שיקים במטבע חוץ, העברה מחשבון מישראל לחו"ל או מחו"ל לישראל.

כל מידע הקשור לדיווח, ובכלל זה מידע על עצם קיום דיווח, יימסר על-ידי הבנק למפקח על הבנקים, לרשות לאיסור הלבנת הון או על-פי צו בית משפט.

צו בית משפט המחייב בנק למסור מידע אודות דיווח יכול להינתן אך ורק מכוח החוק, ומכאן שהגוף הרשאי לבקש את הצו הוא גוף הזכאי לקבל את המידע על פי החוק - דהיינו, הרשות לאיסור הלבנת הון או המפקח על הבנקים.