השמאל הגווע בועט ומאיים

זעקותיו של השמאל הגווע, המפרפר בייסורי גסיסה, המתקשה להשלים עם הפיכתו למיעוט שולי, מזכירות את תסכולו במהפך השלטוני בשנת 1977 כשעלה הליכוד לשלטון והדיח את מפא"י ששלטה כאן במשך קרוב ל-50 שנה. הראשון שזעק היה יצחק בן אהרון, מראשי מנהיגי השמאל שאמר: "העם טעה צריך להחליף את העם", הצטרפה אליו מנהיגת מרץ של אותם ימים שולמית אלוני, שהילכה אימים: "בגין ראש ממשלה הכינו את הקסדות".

מספר שנים מאוחר יותר, כשניצח נתניהו בבחירות 1996, הביעה לאה רבין את תיעובה: "בא לי לארוז מזוודות ולהתחפף מהמדינה". כך הגיבו אלה הבטוחים שהאמירה: "לשלטון בחרתנו" מבטיחה את שלטונם לנצח.

אולם, בחלוף יותר מדי שנים, כשהתעוררו סוף סוף נבחרי הימין ומתחילים בצעדים מהוססים לקיים את הבטחותיהם לבוחר, ללא התירוץ המגונה: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". קמים עליהם חסידי הדמוקרטיה בערבון המוגבל רק כאשר היא משרתת את האג'נדה שלהם, שאתרגו ללא בושה את "הרוצח" מסברה ושתילה, והיום ברוב צביעות חופרים מקברו את "הפשיסט" מנחם בגין והופכים אותו לאביר הדמוקרטיה ומתחרה חדש ביצחק רבין.

רואים את הכתובת המהבהבת על הקיר

למרות שלטון הליכוד שנמשך קרוב ל-30 שנה, הצליח השמאל להמשיך ולשלוט בתקשורת ובבית המשפט העליון בשיטה של "חבר מביא חבר". אולם כאשר רחמנא ליצלן מתרבים אתרי האינטרנט העצמאיים, יוצא לאור, ובהצלחה מרובה, היומון "ישראל היום", המכונה בלעג "ביביתון", בעוד שעיתון הארץ, המפרנס את דוברי פלשתין אמירה הס, גדעון לוי ודומיהם מכונה "העיתון לאנשים חושבים".

הגיע היום בו הם רואים את הכתובת המהבהבת על הקיר, ממהרים הקוזקים הנגזלים מן התקשורת להתכנס "לכינוס חירום" נגד: "המגמה המסתמנת לפגוע בעיתונות בישראל...למען תקשורת חופשית...לבצר את חופש העיתונות בתקופה בה מנסים להצר את צעדיה...נגד הניסיון לסתום ולחנוק את הקולות שלא מוצאים חן בעיני השלטון..." ועוד כהנה וכהנה שקרים מקוממים שנשמעו מפיהם של חסידי "התקשורת החופשית" רזי ברקאי (יוזם הכנס) מוטי קירשנבאום (מנחה הכנס) אילנה דיין, יאיר לפיד ודומיהם, המראיינים והמנחים הראשיים של "התקשורת המאוזנת" שבאולפניהם מתראיינים תמיד רוב של אנשי שמאל מול עלה תאנה ימני אחד, שבקושי נותנים לו לפצות את הפה. ואלה ברוב חוצפתם מטיפים ומזהירים את הציבור (שמאס בשקריהם) מפני "הסכנה לחופש הביטוי".

וכאשר מבקשים למנות חלילה את השופט נועם סולברג, החוטא במגורים באלון שבות ב"שטחים הכבושים", לבית המשפט העליון, הרי שזוהי פגיעה אנושה "בשלטון החוק". חבל שאין ביכולתם להחרים את בית המשפט העליון כמו את היכל התרבות שבאריאל. אולי הפעם "הם מפחדים".