|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
מי הורג יותר - הטרוריסטים או הממסד?
אין מספיק איברים בארץ. העם אינו מוכן להציל חיים; לתרום איברים-כליות בעיקר, מאנשים עם שתי כליות בריאות. הוא למעשה דוחה את האחריות לתת לאדם אחר כליה כדי שימשיך חייו באופן נורמלי. גם רבים ממשפחות שיקיריהם נהרגו בכבישים (והאברים עדין כשרים) אינם מרשים לתרום חיים לאחר. כך בשקט רלטיבי נפטרו אלפים שבעזרת הזולת היו יכולים לדחות את יום דינם.
אלפים היום ממשיכים חייהם בעזרת מכונת הדיאליזה; מכונה שעושה חלק מהפונקציות של הכליות באופן זמני. החולים קשורים שעות רבות כל שבוע ללא רחמים למכונות, ובסוף הסיבוכים וחוסר מילויים של כל הפונקציות של כליה בריאה עושים את שלהם.
כמו שיכלנו לנצח על הטרור במלואו ואיננו עושים כך בכוונה, כך הדבר באברים. במקום למצוא דרך לעודד תרומות אברים על יד התלבשות על הערך היקר ביותר בחברה המודרנית המערבית שלנו - הכסף - הממסד שלנו (ובעיקר הרפואי והפוליטי) נאורים ומוסריים ללא פשרות; 'אסור לקנות אברים! לא תהיה בזה שוויוניות (כאילו יש שוויוניות בחברה) ינצלו החלשים! הארגונים הבינלאומיים אוסרים זאת, מה יגידו הגויים אם נעשה כך?... וכו'.
במקום להיות גמישים, אפילו לעבור כמה דרגות מוסר להצלת חיים, נאנחים ומרימים ידיהם והחברה שלנו שותקת.
בסוגיות אלו מתבטא הערך האמיתי והריאלי של החברה הישראלית המודרנית, האנוכית... להצלת חיים - פיקוח נפש!
שמירה על הילדים
מדברים פעם אחר פעם על התאונות הרבות ובמיוחד לילדים. למרות זאת המחליטים כנראה אינם מאמצים הדרך הטובה שננקטת כבר שנים רבות ברוב מדינות ארה"ב. כאשר הילדים עולים או יורדים מהאוטובוס בשרות בתי הספר, בצד הנהג נפתח שלט 'עצור' האוסר על כל התנועה (מכל הכיוונים) לעבור את האוטובוס. השלט נשאר עד שכל הילדים ירדו/עלו, חצו את הכביש. כך דורש החוק. הילדים יורדים/עולים ויכולים לעבור הרחוב בביטחון; ללא צורך לרוץ בין המכוניות/משאיות.
אין ספק ששיטה זאת הוכיחה את עצמה והצילה חיי אלפי ילדים בארה"ב. למה דבר כה פשוט אינו נעשה כאן? למה הפוליטיקאים והמינהל האחראי שותקים? אפשר שהעלות המינימאלית שתגרם לחברת ההסעה היא הסיבה?
על ההורים במיוחד לדרוש תגובה לשאלות אלו!
שכחנו חבר
הנשיא רייגן פתח דף חדש במדיניות ארה"ב כלפינו. הוא הכריז שישראל אינה חייבת בהסכם שלום אמיתי לחזור לגבולות 49 למרות מדיניות מחלקת החוץ האמריקנית ורוב מנהיגי ונשיאי המפלגה הדמוקרטית. לעולם לא נתן הרושם - ובזה גם נשיאי ארה"ב שלפניו ואחריו - שהפליטים בהמוניהם יחזרו לתוך הקו הירוק. הוא גם הכיר בהתיישבות היהודית ביש"ע כחוקית.
למרות החיכוכים בין ישראל וארה"ב בתקופתו, הוא היה היחיד מכל נשיאי ארה"ב שחתם על הסכמים אסטרטגיים איתנו חשובים מאד לביטחונו. הוא הבין את החוצפה הישראלית דאז וכיבד אותה אפילו בהתנגשותה עם מדיניות מחלקת החוץ האמריקנית. הנחישות שלנו דאז נגד הטרור, מלחמתנו ללא פשרות, חיזקה אותנו בעיניו כפרטנר בעל עוצמה להגנת העולם הנאור נגד עולם החושך.
כאשר נפטר למה לא הבין מייצג העם - הנשיא - שחובתו להיות נוכח בהלוויה הממלכתית? למה במקומו נוכחו רק נציגי השגרירות? למה שכחנו חבר?
|
| תאריך:
|
03/07/2004
|
|
|
עודכן:
|
03/07/2004
|
|
פרופ' ג'רלד פרמן
|
|
|
|
|
|
|
הספר שליווה את חיי בשבוע האחרון, היה: "קישורים - המדע החדש של רשתות" של אלברט לסלו ברבאשי, בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
|
|
|
|
|
ערב המהפך ההיסטורי ב-1977 שבה עלה לראשונה הליכוד לשלטון, קמה מפלגה פוליטית חדשה בשם ד"ש שהציבה לה כמטרה לשנות פניה המושחתים של הפוליטיקה הישראלית. עם מייסדי המפלגה נמנו שלושה אלופי צה"ל, שהאמינו כי בכוחם לתרום למימוש המשימה הבלתי אפשרית כמעט מאיר עמית, מאיר זורע ואהרון יריב, אנשי עסקים עתירי הון מסוגו של שלמה אליהו, פוליטיקאי מבריק שנפלט מהליכוד, עורך הדין שמואל תמיר, השבוי הבכיר ביותר במלחמת יום כיפורים אסף יגורי, וקבוצה של יוצאי תנועת "שינוי" שלבשה גוון אידיאולוגי בהם פרופ' אמנון רובינשטיין, אברהם פורז, יורם אלסטר ואחרים.
|
|
|
|
|
ראש הממשלה נחוש בדעתו: את התוכנית לגירוש היהודים מחבל קטיף הוא רוצה לממש - ויהי מה. מה יהיה אחר כך, הוא לא בדיוק יודע, אבל זה, כנראה, גם לא כל כך חשוב לו.
|
|
|
|
|
בפוליטיקה החדשה של ישראל בולט דור חדש של מנהיגים, שאברהם בורג מייצגו. עכשיו הוא עזב, והלך לעשות לביתו. כאילו קודם לכן לא דאג היטב לטובות הנאתו.
|
|
|
|
|
