הקרב על כל הקופה

המהפכה העממית במצרים שהחלה ב-25 בינואר הצליחה, אחרי שלושה שבועות של הפגנות, הרוגים ופצועים, לסלק את הנשיא מובארק לפני שזה הצליח להוריש את המדינה לבנו, והוכיחה לכולם שהמדינה אינה רכוש משפחתי אלא שייכת לכל המצרים. מאז שסולק מובארק מהשלטון, שואלים בני מצרים: "לאן המהפכה הולכת?" כשהתשובות נעות בדרך כלל בין שני קטבים: הקוטב הדתי המיוצג על-ידי תנועת "האחים המוסלמים" ומפלגת "החירות והצדק", והקוטב החילוני המיוצג על-ידי מספר ארגונים וגופים פוליטיים.

בפברואר, עם הסתלקותו של מובארק, תפס הצבא את השלטון והשעה את החוקה לששה חודשים, שבמהלכם היה אמור להכין בחירות לפרלמנט ולהעביר את השלטון לממשלה אזרחית. מרבית תושבי מצרים האמינו אז שהצבא, שבראשו עומד גנרל טנטאווי, יסתפק בשלטון של חצי שנה ואז אכן יעבירו לאזרחים באופן סדור. ששת החדשים הסתיימו באוגוסט, ועדיין קיום הבחירות ב-28 בנובמבר אינו ודאי.

רק לא הצבא

כאמור, שתי מגמות עיקריות מאפיינות את חברי הפרלמנט הבא: הדתית-איסלאמיסטית, והחילונית-ליברלית. כל צד רואה את "המהפכה שלו", ואינו מעוניין להיכנס לבחירות באופן העלול להעלות לשלטון את מייצגי הגישה ההפוכה. עם זאת, שני הצדדים המקוטבים בשאלה מהי המגמה הרצויה למצרים, מאוחדים בדעה כי על הצבא להעביר את השלטון לידי האזרחים במהירות האפשרית, ולהיות כפוף להחלטות הדרג האזרחי. שני הצדדים חוששים כי הצבא, למרות הצהרות ראשיו, מתכוון להמשיך ולאחוז ברסן השלטון לתמיד, ושניהם נחושים לא לאפשר לקבוצת "הקצינים הצעירים" לרשת את שלטון "הקצינים הזקנים", כלומר מובארק והגנרלים ששירתו אותו.

הן החילונים והן הדתיים חוששים מהתערבות חיצונית: החילונים פוחדים מתיאוקרטיה נוסח טליבאן שבה יקוצצו ידי גנבים וייסקלו חשודים בניאוף, תיאוקרטיה שבה אירן בוחשת בקדרה הפוליטית באמצעות כספים שהיא מזרימה לאיסלאמיסטים. ואילו קנאי האיסלאם מזהירים מפני התערבות של מדינות המערב התומכות בחילונים, גם במחיר של השלטת הצבא על המדינה כדי שיעשה את דברן.

רבים בציבור המצרי חוששים כי גנרל טנטאווי זומם במחשכים להחזיר לשלטון את "המפלגה הלאומית הדמוקרטית" של מובארק, ואולי אף להביא לזיכויים של בניו במשפטם כדי להחזירם לעמדות השליטה במדינה, וכל זאת במטרה להמשיך את שליטת הצבא הנמשכת מאז מהפכת הקצינים החופשיים ביולי 1952. חששות אלה מקבלים אישוש מהתמשכות משפטם של מובארק ובניו ללא תכלית, ומהצעת החוקה שהגיש הצבא שבה העניק לעצמו מעמד מעל המדינה. האכזריות והאלימות שהצבא נוקט מאז שתפס את השלטון בפברואר, עולות על אלו שהיו נהוגות בימי מובארק, וגם זה אינו תורם לביטחון של הציבור בצבא ובכוונותיו.

בהפגנות ההמוניות שהיו בכיכר אל-תחריר בתחילת השבוע, הונפו כרזות הקוראות לסילוקו של טנטאווי, דומות ברוחן ובמסר שלהן לאותן כרזות שקראו לסילוקו של מובארק. טנטאווי מצידו פנה אל ההמונים פעם נוספת וניסה להרגיעם בכך שלצבא אין כוונות להשתלט על השלטון, אבל בחודשים האחרונים הוא איבד הרבה מאמינותו, והציבור כבר אינו מאמין להבטחות המועצה הצבאית העליונה.

המצב הכלכלי הממשיך להתדרדר מוסיף שמן על מדורת התסכול הציבורי, וההמונים קצרי רוח לראות את תוצאות המהפכה ואת התגשמות התקוות שהם תלו בה.

החששות המקיפים כיום את כל המצרים היו אפוא הגורם העיקרי לפרץ ההפגנות של הימים האחרונים, שנתקלו בתגובה אלימה וקשה מצד הצבא והמשטרה. מספר ההרוגים בסבב זה מתקרב ל-50, מספר הפצועים עולה על 1,500, וממשלת מצרים "התפוטרה" כדי להרגיע את ההמונים, להחזירם לבתיהם ולהמשיך בהכנות לבחירות ב-28 בחודש בתקווה שתעבורנה בשלום. אלא שהאווירה רותחת, ואף אחד אינו מוכן להמר על קיום הבחירות במועדן.

עיתונים מצריים וערביים משקפים את החששות המקננים כיום בליבותיהם של המצרים ושל בני העולם הערבי, ונביא כאן כמה הדים של חששות אלה.

"החילוניות - ציפוי פריך על המוח"

האחים המוסלמים קוראים לקיום הבחירות במועדן, כיוון שהם התארגנו לקראתן לאורך השנים באמצעות ארגוני חברה אזרחית שסייעו לתושבים העניים לצלוח את קשיי היומיום. לכן הם הצליחו בתקופה קצרה להעמיד מערך משומן ומאורגן, הכולל תעמולת בחירות, הצבת מועמדים פופולריים, הבאת אנשים לקלפיות ופיקוח על התנהלות הבחירות. נוכח תוצאות הבחירות בתוניסיה, שבה זכתה המפלגה האיסלאמית ב-40 אחוזים של המושבים בפרלמנט, סילוק העריץ בלוב ויציאתם הצפויה של האמריקנים מעירק, "האחים" מעודדים מאוד.

הם קוראים לקיים בחירות הגונות ושקופות, כדי למנוע מניפולציות של הגורמים המתנגדים להם - הצבא והחילונים - כפי שהיה בתקופתו של מובארק. הם גם קוראים לכל הגופים האחרים לכבד את תוצאות הבחירות, תהיינה אשר תהיינה. קריאתם נובעת כנראה מביטחונם שיזכו בנתח הגדול ביותר של המושבים במועצת העם, ואולי אפילו לרוב מוחלט שיאפשר להם לשלוט ללא שותפים. בחירות הגונות ושקופות גם יבטיחו כי החילונים לא יערערו על תוצאות הבחירות.

מתוך גישה מודרניסטית, קוראים "האחים" לציבור להצביע "על-פי הכישורים ולא על-פי הקשרים", להתעלם מקרבת משפחה ולבחור את המועמד הראוי. בראייתם, בחירות הגונות הן ההמשך הישיר למהפכה, שכן זה מה שהעם רצה. "האחים" מתנגדים נחרצות לכוונת המועצה הצבאית העליונה לאפשר לאנשים המזוהים עם משטר מובארק לרוץ לבחירות. לא ייתכן - אומרים "האחים" במסמך רשמי - כי אנשי מפלגתו של מובארק, שבית משפט פירק, הטבולים בשחיתות כלכלית, מוסרית ושלטונית, ינסו לקפוץ שוב אל מושבי הפרלמנט.

תגובתם לבחירות בתוניסיה שבהם זכתה המפלגה האיסלאמית בחלק הארי של מושבי הפרלמנט, משקפת את גישתם לאיסלאם הפוליטי גם במצרים (בסוגריים תוספות הבהרה שלי, מ"ק): "העם התוניסאי, אשר סבל ממתקפות של מערביזציה, מניסיונות למחוק את זהותו האיסלאמית ומכוונות לכפות עליו את החילוניות בדיכוי ובטרור, נשאר נאמן לזהותו האיסלאמית שהיא עבורו האמונה, הציוויליזציה והתרבות, וגילויי החילוניות שנכפו עליו אינם אלא כבלים על ידיו וציפוי פריך על מוחו, שאותם הסיר בהזדמנות הראשונה שניתנה לו להביע בחופשיות את דעתו. התנועה האיסלאמית התוניסאית, אשר חבריה הושלכו לבתי הכלא ולגלות במהלך 22 השנים האחרונות, חזרה לחיים אחרי המהפכה, וראשיה הופתעו לגלות כי העם התוניסאי המוסלמי עדיין תומך בהם, ומפלגתם הצעירה שנוסדה חודשים ספורים לפני הבחירות זכתה בחלק הגדול ביותר של הקולות, למרות תקופת הבחירות הקצרה. היא לא דרשה את דחיית הבחירות בטענה שהיא עדיין לא מאורגנת, וזאת בניגוד למתרחש אצלנו במצרים, שבה מפלגות (חילוניות) דורשות דחייה היות שאינן מוכנות עדיין. תוצאות הבחירות בתוניסיה מוכיחות כי העמים הערביים והאיסלאמיים לא ויתרו מעולם על האיסלאם, שכן הוא האמונה שלהם, הוא חייהם והוא טבוע בגנים שלהם. על כולם - במצרים ומחוצה לה - להפנים עובדה זו, לכבד את רצון העמים הללו ולהניח להם לחיות על-פי אמונתם, על-פי השריעה שלהם, על-פי ערכיהם ומורשתם (האיסלאמית). הם יכולים, בעזרת אללה, להציג בפני העולם דוגמה לציוויליזציה שלמה, מאוזנת ואנושית, המחברת את הרוח עם התבונה ומביאה את האדם אל האושר בעולם הזה ובעולם הבא. על אנשי המערב לחדול ולהפיץ את סיסמאותיהם התוקפניות הבנויות על מאבק בין תרבויות ולאמץ את סיסמת שיתוף הפעולה ביניהן.

"שמחנו על הכרזתם של אחינו בלוב על שחרורה המלא של ארצם, לאחר חיסול המשטר הפושע והדיקטטורי וההיפטרות מראשי המשטר ומזנבותיו. עם שאנו מברכים אותם על הישג זה, עלינו להזכיר להם שהעתיד קשה, גדול וחשוב, ומתבטא באחדות פטריוטית, בהשכנת שלום בין כל השבטים, הערים והקבוצות, בהקמת מוסדות המדינה, בניסוח חוקה מודרנית, סילוק שאריות ההרס והחורבן, ובבניית העתיד בכל המישורים, תוך שמירה על האינטרס הכללי, לא הפרטי, אהבה בין האנשים, כיבוד העקרונות והערכים האיסלאמיים והדמוקרטיים, הקפדה על העצמאות (ממדינות נאט"ו), שמירה על אוצרות המדינה, ושימוש בהם לטובת כל בני החברה הלובית. כמו-כן, אנו קוראים לאחינו בלוב ללמוד מן הניסיון ולא להניח לדיקטטור עריץ, יהיה מי שיהיה, להשתלט על חייהם ולדכא את רצונותיהם, גם במחיר גבוה. עליהם לטפל היטב באחיהם הפצועים (מהמלחמה נגד קדאפי) ובמשפחות החללים אשר אנו מתפללים שאללה יקבל אותם ברחמיו וישכן אותם בגן עדן עם הצדיקים והנביאים.

"במישור הבינלאומי: הנשיא האמריקני ברק אובמה הודיע על סיום המלחמה בעירק ועל הסגת הכוחות האמריקניים ממדינה זו בתום השנה הנוכחית. החלטה זו באה בעקבות ויכוח ארוך ומו"מ מייגע שתכליתו הייתה להשאיר נוכחות אמריקנית בעירק לתמיד, על-רקע השינויים העמוקים המתרחשים במדינות הערביות. 'האחים המוסלמים' סבורים כי החלטת הנסיגה, גם אם הגיעה מאוחר מדי, משקפת שתי אמיתות: האחת - המלחמות אינן פותרות את הבעיות בין מדינות (רמז לאירן) ובין תרבויות, וההחלטה על הנסיגה מבטאת את כשלון הרעיון של מאבק התרבויות ונקיטת המלחמה כדרך ליישוב מחלוקות וסכסוכים. השנייה - כיוון שהמחלוקת קיימת כתכונה קיומית שאללה טבע באדם, על המדינות והממשלות להקים מערכת צודקת (לא האו"ם הנשלט על-ידי המערב) שתארגן את היחסים ביניהן ללא משוא פנים לצד אחד (המערב) על חשבון צד אחר (אירן ומדינות ערב והאיסלאם האחרות). על העתיד להיות מושתת על כיבוד הדדי והבנה בנוגע לסוגיות ואינטרסים הקשורים לשלום, לביטחון ולעניינים הכלכליים".

עד כאן המסמך שפרסמו לפני מספר ימים "האחים המוסלמים". בולטת אי-התיחסות לישראל ולהסכם השלום עמה. סיבה אפשרית אחת לכך היא כי תוצאות הבחירות במצרים עדיין אינן ידועות ולכן אולי לא יהיה לאחים רוב בפרלמנט לביטול ההכרה בישראל והסכם השלום עמה. סיבה נוספת היא ש"האחים" יודעים כי ביטול הסכם השלום עם ישראל יעורר חששות כבדים בעולם לגבי היציבות במצרים, שעלולים להרתיע משקיעים מלהשקיע בכלכלה המצרית. בעקבות המהפכה, נעלמו כמעט לחלוטין ההשקעות הזרות במצרים, ואם "האחים" מעוניינים להחזיר את כלכלת מצרים המשותקת לפעילות, עליהם להימנע מערעור היציבות עם ישראל. האבטלה במצרים כיום עומדת על כמעט 50 (!) אחוזים, ו"האחים" יודעים כי אם יקבלו את הגה ההובלה, מהר מאוד יראה העם המצרי אותם כאחראים למצב הכלכלי הגרוע, או לפחות להתמשכותו. לכן הם מודעים לחובתם להתניע את הכלכלה מייד אחרי הבחירות, וביטול הסכם השלום אינו תורם להצלחת משימה זו.

"קרדאווי עוד יוכתר כנביא החדשנות"

מנגד גורמים חילוניים חוששים כי דוברי האיסלאם הרדיקלי, אפילו בגרסה "המרוככת" נוסח "האחים המוסלמים", ישתלטו על מצרים ויטילו עליה את שלטון ההלכה. את ד"ר יוסף אלקרדאווי, שהוא כיום הדובר הבולט ביותר של האיסלאם הפוליטי, מאשימים החילונים במצרים במשיכת המדינה לכיוון החלת השריעה, שבה יאבדו 10 מיליוני קופטים את זכויותיהם, שבה נשים יחויבו להישאר בבית כי "החיג'אב הטוב ביותר של האישה הוא ביתה" (אימרה של הנביא מוחמד), ובשלב הבא יקטעו ידי גנבים ויסקלו מנאפים. הדוגמאות לשלטון איסלאמי העומדות בפני החילונים הן אפגניסטן של הטליבאן ואירן של האייתוללות. הם לא רוצים לחיות בשום גרסה של האיסלאם הפוליטי, ותחושתם היא כי עכשיו הזמן היחיד למנוע זאת. אם ייכשלו בימים אלה בהצבת שלטון דמוקרטי וחילוני, "אזרחי" כפי שהם מכנים אותו, הם ייאלצו להגר ממצרים כמו שעשו מיליוני קופטים עד היום בשל האיסלאמיזם ההולך ומשתלט על הרחוב המצרי בעשורים האחרונים.

אחד הדוברים הבולטים של הגישה החילונית הערבית הוא ד"ר שאכר אלנבולסי, הנשיא לשעבר של אגודת הניאו-ליברלים הערבים. במקורו הוא פלשתיני מירדן, אך יש לו נוכחות רבה באמצעי התקשורת בעולם הערבי. בהתייחסותו לאירועים האחרונים במצרים, הוא כותב: "אכן, אל תצביעו עבור החילונים במצרים! זוהי הקריאה שהפנה 'אדוננו' שייח' יוסף אלקרדאווי למצרים, אשר לפניה היו דיבורים מפורשים יותר ומפורשים פחות של ראשי 'האחים המוסלמים' ומפלגתם החדשה, מפלגת 'החירות והצדק', שלא להצביע עבור מועמדים חילוניים בבחירות למועצת העם. (כדי לקנות קולות של בוחרים) רכשה תנועת 'האחים המוסלמים' עשרות אלפי כבשים כדי לחלקם חינם לבוחרים שאינם מסוגלים אפילו לחלום על בשר. העיתון 'אלשורוק' ('הזריחה') של האיסלאמיסטים, המפיץ את המורשת הדתית והפוליטית של 'האחים', כתב שיש כרזות על קירות המסגדים במכללות של קהיר התוקפות את רעיון המדינה האזרחית (הלא דתית) ומתארות את החילוניות כאילו שהיא קריאה לכפירה ולמתירנות. הכרזות קוראות להקים מדינה איסלאמית, לא אזרחית, שכן האזרחית היא אנטי-דתית וכופרת. כרזה אחרת מתארת את החילוניות כאילו שהיא הכחשת הדתות המונותיאיסטיות, קריאה להתעניין בעולם הזה על חשבון העולם הבא וסילוק הדת מכל שטחי החיים. הכרזה דרשה להפוך את מצרים למדינה איסלאמית ולדחות נחרצות את האפשרות שהיא תהיה מדינה אזרחית, כפי שדרש אחד מדוברי האיסלאם הסלפי (הפונדמנטליסטי) באלכסנדריה, שייח' יאסר ברהאמי.

"אם כן, אין חדש בקריאתו של 'אדוננו' השייח' קרדאווי, שכן זוהי דרישה ותיקה של הקבוצות הסלפיות במצרים הדתית העממית. מצרים עממית זו רוחשת טינה עזה למודרנה, לחילוניות ולדמוקרטיה, ולכן היא ענייה, אנאלפביתית, חיה בבתי קברות, תחת גשרים ובשכונות לא מתוכננות רבות (ללא מים, ביוב, חשמל, חינוך ותשתיות אזרחיות). שמענו, קראנו וראינו, איך המפלגות הסלפיות החדשות במצרים רואות בכל מועמד חילוני שייבחר כופר שייכנס לגיהנום, וכך חזרנו לימי הביניים... עומדת בפנינו היום הברירה בין הנצחת המצב הדיקטטורי הנוכחי ובין עתיד מעורפל המשתלט על מדינות המהפכות הערביות, כשהוא מוכתר בהבטחות האיסלאמיסטים המקושטות בפרחים וציפורים (של גן עדן).

בזמן הזה מפלגות האופוזיציה החילונית חלשות, מגוחכות ועניות, בעוד שמתחריהן האיסלאמיסטים חזקים בזכות המנגנונים החברתיים שהקימו לשירות הבוחרים העניים. הם חילקו מזון בחינם לעניים, כבשים לקורבנות חג הקורבן (לפני כחודש), וסיפקו לאוכלוסיה שירותים שהמדינה נכשלה באספקתם, כדי שיוכלו לומר לבוחרים: 'אנו נקים מדינת רווחה טובה'. בזמן האחרון מצאו המפלגות האיסלאמיסטיות את עצמן בחזית מהפכת השינוי מתוך כוונה לקחת את השלטון לאחר שבעבר הורחקו ממנו ולא זכו להכרה בחוקיותן. הן סבלו מיד הדיקטטורים בידוד, כלא ועינויים, ולמרות הכל הן נשארו נאמנות במידת מה לסדר הפוליטי הקיים שבמסגרתו הן פעלו, בדרך כלל נגדו, כדי לזכות בפופולריות על חשבונו. הם מחפשים כיום את קולות הבוחרים העניים והבורים המשוועים להיכנס בבוא יומם לגן עדן שברקיע, לאחר שנמנע מהם בחייהם גן העדן עלי אדמות...

"האיסלאמיסטים פוחדים מהניצחון הפוליטי המוחץ שבו זכו בתוניסיה מבלי שאפילו חלמו עליו, שכן אין הם יודעים מה לעשות בשלטון ובמנהל בשל בורותם בפוליטיקה מעשית. אם הם אכן יזכו ברוב גם במצרים, הדבר יועיל מאוד לחילונים, שכן יתגלה לעין כל כישלון המסר האיסלאמיסטי הקיצוני. מנהיג התנועה האיסלאמית התוניסאית, ראשד אלע'נושי, מתרחק מאוד מהמסר הקיצוני, והטיל על מנהיג אחת המפלגות החילוניות, מונצף אלמרזוקי, את תפקיד נשיא המדינה כדי שיישרף באש המהומה והאנדרלמוסיה הפנימית שבתוניסיה. 'האחים המוסלמים' במצרים יותר ערים וזהירים, שכן הם הודיעו מאז פרוץ המהפכה במצרים כי לא ייקחו את השלטון, היות שהם יודעים היטב מהי המשמעות של נשיאה באחריות למדינה כמו מצרים... קריאתו של השייח' יוסף אלקרדאווי לא לבחור במועמדים חילוניים ולהעניק את הקול למועמדים איסלאמיסטים תביא בהכרח לשריפת האיסלאמיסטים. לכן אי-בחירת החילונים היא השירות הטוב ביותר למודרנה ולחילוניות במצרים ובעולם הערבי, וקרדאווי עוד יוכתר כנביא החדשנות והחילוניות הערבית המודרנית".

עד כאן דבריו הסרקסטיים של שאכר אלנבולסי.

מצרים נכנסת בימים אלה לצומת הכרעה מסוכן מאוד: האם תבחר את הדרך למדינה מודרנית המפנה מבט קדימה כנדרש במאה ה-21, או שמא תפנה לאחור, אל המסורת שנקבעה לפני 1,400 שנה במדבר הצחיח של החיג'אז.