דרשת השבת - פרשת ויצא

רוֹעֶה בִּשׂדוֹת זָרִים
קוּם בְּרַח מִסַּכָּנָה מִפְּנֵי אַח קַנָּא
יַעֲצָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב וְהוּא נַעֲנָה
אֶלָּא שֶׁיָצָא מִצָר וְנִכְנַס לִמְצָרִים
וּמָצָא עצְמוֹ רוֹעֶה בִּשְדּוֹת זָרִים

מִשֶּהַפּוּר נָפַל וְהִגִיעַ לְפַדָּן אֲרָם
הָיָה שָׁם ּכְּגֵר מְיֻתַּם בּוֹש וְנִכְלַם
אַךְ הוּא מִגֵּזַע נֶאֱמָן בְּחָכְמָה נִחַן
לִמֵּד לֶקַח אֶת דּוֹדוֹ הַחַמְדָן לָבָן

עַל זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ רָחֶל וְנָתַן לוֹ לֵאָה
שִׁלֵּם לָבָן לְיַעֲקֹב כֹּל סְאָה מְאָה
זֶה יְהֵא גְּמוּלוּ שֶׁל כֹּל צַר וְנוֹקֵם
שֶׁיִּשְׂרָאֵל לִצְנִנִים בְּעֵינָיו יְשַׁלֵּם



אלהים לא נושא פנים ליעקב

לאחר שחלם יעקב את חלומו בְּלוּז הוא בֵּית-אֵל נָדַר נֶדֶר: וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הַזֶּה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לֶאֱכֹל ובגד לִלְבֹּשׁ ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלהים.(כח/כ,כא) בעלי הפרשנות והמדרשיות נתחו את הסיבה לנדר ובעצם לחשש שעולה מדברי יעקב כי ה' עלול שלא יתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש והרי נאמר: ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.(תהלים לא/כה) אלא שכאן יעקב יודע את אשר חָטַא בְּלָקְחוּ בְּמִרְמָה את הברכה מאחיו עשו, לכן קַיָּם היה חשש בלבו כי הוא עלול לְהֵעֲנֵשׁ על כך בידי הקב"ה. הרי הוא הולך לחרן שהיא ארץ טמאה בעבודת אלילים, שמשם יצא סבו אברהם ונטש הכל . הוא ידע כי הוא מגיע אל דודו לבן שהוא מכונה על-ידי חז"ל רשע גרוע מפרעה כפי שנאמר עליו: שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל (בהגדה של פסח) . כל רצונו של יעקב שלא ילמד מן החטא של דודו לבן, רצה, כלשון רש"י, רק לחזור בשלום - (אמר) "שָׁלֵם מן הַחֵטְא שלא אֶלְמַד מדרכי לבן, שיחול שם אלהים עלי מתחילה ועד סוף, שלא ימצא פסול (פגם) בזרעי". אלא שאלהים לא נושא פנים ליעקב ולכן . לביתו של יעקב נכנס חטא לשון הרע שנאמר: ויבא יוסף את דבתם (של אחיו) רעה אל אביהם (הלאה לז/ב) . גם שפיכות הדמים נגעה בביתו שנאמר על שמעון ולוי: ויבואו אל העיר ויהרגו כל זכר.(הלאה לד/כה) גם עבודה זרה לא פסחה עליו זאת כאשר בבורחו מפני לבן , רחל לקחה את התרפים של אביה לבן שם נאמר : את התרפים אשר לאביה (הלאה לט/כב) . גם גילוי עריות לא פסחו עליו שנאמר: ראובן בכורי אתה...כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה (הלאה מט/ג,ד) גם יהודה לא היה נקי מחטא העריות (בלא יודעין) , עם כלתו תמר . כי סִבַּת הַסִּבּוֹת היא ביעקב והקב"ה גורם לו לחוש את הדבר בביתו ובתוך זרעו. על-אף כל אלה . והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך .(כח/טו) ובכן איך הֲפָכִים אלה מתישבים? בעניין זה נתן לאמר, שהקב"ה אומר ליעקב, אתה כאבי העם שבחרתי בו כעמי והוא בחר בי כאלהיו, למענו אשמרך מכל רע בכל אשר תלך. אבל לך אישית יעקב, לא אשא פנים , כמוך ככל אדם חטאת - שלמת.

"הבאר" מקום המפגש - האם זה באקראי או דבר מכוון

המפגש של מחפשי כלה ליד הבאר עובר כחוט השני הן אצל יצחק והן אצל יעקב . אנו עתידים לקרוא כי גם משה מצא את אשתו ליד באר במדין שם נאמר: וַיֵּשֶׁב על הבאר ...שבע בנות היו ליתרו כהן מדין, ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות את צאן אביהן(שמות ב/טו,טז) שם נשא משה את צפורה אשתו. השאלה את הבאר מקום מפגש אקראי ,או שזה דבר מכוון?. נראה כי באר מים חיים היא מקום לחיים . הדבר בענייננו כאשר אברהם שלח את אליעזר עבדו לחרן ובהגיעו לבאר לשתות ולהשקות את הגמלים מצא את בנות המקום וגלה את רבקה שבחר בה כאשה ליצחק. וביעקב יצחק עצמו צִוָּה על יעקב, שילך לחרן למצוא לו אשה. בשני המקרים זה היה כדי שלא יקחו להם נשים נכריות מבנות כנען. כאמור הבאר מקור למים חיים היא משמשת מקום זיווג זווגים. ויש בענים זהמדרש על רבי עקיבא שאמר: כל מי שהוא נכנס לעיר ומוצא נערות יוצאות, דרכו מיושרת - בלשוננו " הוא מְסֻדַּר" כי ברבקה מצאנו נאמר : "והנה רבקה יוצאת" (כד/טו) וביעקב נאמר : "והנה רחל בתו באה" (כט/ו) ורבי עקיבא עצמו נשא את רחל בתו של כַּלְבָא שָׁבוּעַ כפי הנראה יצאה לקראתו והביאתהו להיות רועה צאנו של אביה, בנסיבות דומות למסופר על יצחק ויעקב.. כאן פגש יעקב את רחל הקטנה בבנות לבן ובהמשך נאמר : וַיִּשַּׁק יעקב לרחל וישא את קולו וַיֵּבְךְּ .(כט/'א) יעקב עשה מעשה נועז בנשקו לרחל , אלא שמיד לאחר מכן בא הפסוק ומתרץ כי הנשיקה הייתה תַּמָּה של דוד לבת דודו. ברם ההמשך מלמד אותנו כי נפש יעקב נקשרה בנפש רחל ועל כן בקש לשאתה לאישה. אלא שהיה לה אב רשע שהתכון מלכתחילה לרמות את יעקב. כי מצא שיעקב בא אליו חסר כל ולא כאליעזר שבא בשביל יצחק, והעניק לרבקה נזמים וצמידים וּמִגְדָּנוֹת נתן לאביה בתואל ולאחיה לבן. מכאן ואילך רוקם לבן את תוכניותיו הנלוזות כלפי יעקב.

התהליך להתהוות עם ישראל כעם

נדלג כאן על הדרך בה נהג לבן עם יעקב, בהוליכו שולל, בעיקר בכל הנוגע להפרת הסכמים. כאשר התחייב לתת לו את רחל , ונתן לו את לאה. יעקב הַדָּבֵק בקיום ההסכם - הברית , היה מוכן לשלם כל מחיר כדי להשיג אתמבוקשו -רחל. התשלום היה בעבודה למען לבן. השאלה אם התרחשות זו מקרית או שזה מן השמים. נראה לנו כי זה מן השמים. וזה עולה מההתרחשות שהייתה כאשר חיב היה לשאת לאה במקום רחל, שאילו היה מבוקשו ניתן לו ונושא את רחל האשה שצדה את עינו ואהב אותה ממבט ראשון, קרוב לודאי שלא היה נושא את לאה לאישה, ובכך גם לא היו נולדים ליעקב 12 בנים ובת שעתידים להיות שנים עשר שבטי ישראל. זאת הייתה יד השם בשימו את לבן הרשע כְּשָׁלִיחַ שלא מדעת לקיומו של עם ישראל , למרות שעליו נאמר: "ולבן בקש לעקור את הכל". דבר שני הוא המאבק של יעקב, בפרשת וישלח , עם מלאך שנראה כי איש רגיל, שיעקב גבר עליו במאבק , וגרם לכך שהמלאך יגע בכף ירכו של יעקב: ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו.(וישלח לב/כו) כל זה כדי לשמוע את הבשורה מאת מלאך השם: ...לא יעקב יֵאָמֵר עוד שִׁמְךָ, כי אם ישראל ,כי שָׂרִיתָ עם אלהים ועם אנשים ותוכל. (לב/כט) הנה שני היסודות להתהוותו של עם ישראל צאצאי בני ישראל הוא יעקב. ראוי כאן לציין כי אף אחד מבני יעקב לא נולד בארץ ישראל ,פרט לבנימין שנולד בדרך בואכה אפרתא היא בית לחם. אנחנו עתידים לראות גם כי התהוות עם ישראל כולה התרחשה במדבר אחרי יציאת מצרים. גם התורה לא ניתנה לישראל בארץ ישראל אלא על הר סיני מחוץ לגבולות המקיפים את ארץ כנען. ללמדך כי בני ישראל יהיו אשר יהיו הם קשורים בטבורם לארץ ישראל וחלק בלתי נפרד ממנה גם אם ישהו חלקם הגדול 2000 שנה מחוץ לגבולותיה., הם שבו וישובו עד האחרון שבהם לארץ ישראל.

פחד יעקב מלבן הביא למעשה נועז

למדנו להכיר את יעקב אבינו תחילה כאיש תם יושב אהלים - לומד תורה והוא ירא שמים , לעומת עֵשַׂו הפורק כל עול, אך גם למדנו להכיר את יעקב בדמותו של יעקב כרועה צאן אצל לבן , כאיש שדה מובהק ומחזיר מלחמה שערה כאשר מוצא את עצמו דחוק. משראה כי לבן איננו מתכון לקיים הסכמים, והוא מפר אותם במצח נחושה על-ידי זה שהעביד את יעקב אצלו 20 שנה מבלי לתת לו שכרו. שבע שנים עבד ברחל ושבע שנים עבד בלאה ושש שנים עבד בעבור לבן עצמו, יעקב לא ראה סוף לניצול הזה: ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים וינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו אשר כש מקנה קנינו אשר רכש בְּפַדַּן-אֲרָם לבוא אל יצחק אביו בארץ כנען.(לא/יז,יח) כלומר קם וברח יעקב באישון לילה בּגָנְבוֹ את לב לבן . רק ביום השלישי נודע ללבן כי יעקב ברח עם נשותיו וילדיו וכל רכושו. בצאת לבן עם אנשיו לרדוף אחרי יעקב התכוון לפגוע בו, רק אלהים יכול היה למנוע פגיעתו של לבן ביעקב על המעשה שעשה: ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו הִשּׁמֵר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.(לא/כד) במפגש של לבן עם יעקב התברר כי רחל סבכה את יעקב כי הוא לא ידע שרחל גנבה את התרפים מאביה. רחל הערימה על אביה כי ישבה עליהם והתנצלה בפני אביה כי לא תוכל לקום כי יש לה "דרך נשים" ובכך לא נמצאה הגנבה . אז פתח יעקב את פיו ואמר ללבן: זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי ...גְּנֻּבֹתִי יום וּגְנֻבְתִּי לילה.(לא/לט) וּפִרֵט לו את כל מעלליו שעולל לבן ליעקב. בחכמה רבה סים יעקב את הדו שיח הקשה בברית שכרת עם לבן בְּיָדְעוֹ כי לבן לא מקיים ברית.לכן סיים את הדברים באמרו כי אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטי בינינו. אלהי אברהם הוא אלהי ישראל ואלהי נחור הם האלילים שעבד אותם אביו של לבן. כעולה מהגברים שקראנו מתברר כי הסכם פלשתים וכנענים ובבלים ומצרים , איננו הסכם וברית איננה ברית . ימיהם של אלה כימי עם ישראל . נסכם זאת בארבע מלים : בטח בעצמך וסמוך על בוראך ונוסיף:

כִּי בְּתַחְבוּלוֹת תַעֲשֶׂה לְךָ מִלְחָמָה מִצָד "אוֹהֲדִים" בְּעֵת מִבְחָן דְּמָמָה
עֲשֵׂה לְהַכְשִׁיל כֹל פֶּגַע וְכֹל תַכְסִיס כִּי חֻלְשָׁתְךָ הֲמוֹנֵי אוֹיְבֵיךָ תַּתְסִיס
הֱיֶה כְּיַעֲקֹב וְחֲמַת צָרְךָ אַל תָּפִיס יַדְעֵהוּ כִּי בְּבוֹא הַיּוֹם אוֹתוֹ תָּבִיס
אַל תִּבְנֶה גוֹלֶם צַיְתָּן לְיָצְרוֹ וּלְמוֹרוֹ כִּי בְּבוֹא יוֹם,הַגּוֹלֶם יָקוֹם עַל יָצְרוֹ
רְאֶה לָבָן שֶׁרָדַף יִעֲקֹב לְשֶׁם נָקָם בְּכֹחַ אֵל אֱמוּנַת יַעֲקֹב, לָבָן נִבְלַם
הָרוֹדֵף בְּחֵמָה הִתְחַזָּה כְּאִישׁ תָּם דְּבָרָיו רִכֵּךְ כְּמִתְחַסֵּד וּקוֹלוֹ נָדַם
זֶה כְּשֶׁנִּשְׁעָנִים עַל אֵל עֶליוֹן וְכוֹחַ נַבְטִיחַ קִיּוּמֶנוּ בְּאַרְצֶנוּ כּבְתֵבַת נֹחַ
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי וְכִי רַק אֲנִי יִשְׂרָאֵל אַבְטִיחַ גוֹרָליִ.