אסור שייכנס

הוועדה למינוי שופטים תתכנס בשבוע הבא לבחירת שופטים לבית המשפט העליון. בעקבות הלחץ הציבורי החליטה ביניש על פתיחת הרשימה למועמד מזרחי, והשבוע פרסמה הוועדה את שמות המועמדים החדשים. אבל עם כל חשיבותו של המוצא העדתי, השיקולים החשובים ביותר הם המקצועיות, האובייקטיביות ועצמאות המחשבה של השופט. סיבה זו בלבד מספיקה כדי לפסול את השופט ברוך אזולאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

השופט (או מקורביו) אומנם שכר את שירותיו של איש יחסי הציבור צביקה אלוש, שהפיץ מייל המתאר את אזולאי כ"גם דרומי, גם דתי מתון וגם מרוקני". אבל אנחנו זוכרים שבשנת 2005, בימי המאבק למניעת חורבנו של גוש קטיף, אזולאי עשה הכול כדי ליישר קו עם הנוהלים הדורסניים של 'המחלקה לתפקידים מיוחדים', ולרצות פרקליטים צמאי מעצר-עד-תום-ההליכים, בניגוד לכל הנורמות וכללי המשחק המקובלים במשפט הפלילי. אזולאי השליך נערים בסיטונות אל חדרי המעצר והיסה את עורכי דינם בטענת הסל "הם מסוכנים, הם מסוכנים". משפטנים שהופיעו לפניו מספרים על מזג שיפוטי קשה ועל שיסוע דבריהם של עורכי הדין. דרומי ומרוקני כן, מתון - לא בטוח.

קחו לדוגמה את הסיפור של שמעון סטרין, צעיר שהואשם בזריקת אבנים על ערבים שהתפרעו באזור המואסי בגוש קטיף (21354/05). הוא נשלח למעצר עד תום ההליכים אך עורך דינו הגיש בקשה לעיון מחדש. סטרין נשלח לפגישות שירות המבחן שהמליץ (לאחר שהרס הגוש הושלם) על שחרורו. למרות ההמלצה מנע אזולאי את שחרורו, וכך כתב: "על-אף השלמת תוכנית ההינתקות, עדיין עדים אנו לתגובות אלימות כלפי כוחות צה"ל במצבים של פינוי מאחזים, ולנטילת החוק לידיים כלפי אוכלוסיה ערבית. במצב זה, אי-אפשר לסמוך על המבקש כי יעמוד בהצהרותיו, ואין הצדקה לנטילת סיכונים מיותרים".

סטרין הגיש ערר לעליון והשופט אדמונד לוי לא חסך את ביקורתו על אזולאי :"'תפיסתו האידאולוגית' של העורר מקורה באמונתו במה שמוגדר בלשון רבים 'ארץ ישראל השלמה', ובטוחני שסגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא (אזולאי, י"י) לא התכוון לכך ששחרור העורר מותנה בכך שהוא יזנח השקפת עולם זו. נראה אפוא כי הכוונה הייתה שעל העורר להצביע על ראיות לכך שלהגשמתה של אותה 'השקפה אידיאולוגית' הוא אינו דוגל עוד בשימוש באלימות, בין אם זו תופנה כלפי כוחות הביטחון ובין אם היא תופנה נגד ערבים. עם זאת, לא נהיר לי למה כיוון סגן הנשיא המלומד באותה דרישה 'לראיות של ממש', שהרי הראיה היחידה אותה יכול היה העורר להציע בשלב זה של ההליכים הם דברי חרטה וצער, ואת אלה הוא הביע באוזני בית המשפט בישיבת יום 27.10.05. ואם תאמר כי דרכם של נאשמים במעצר להשמיע דברים שיערבו לאוזנו של השופט הדן בעניינם, הנה מתברר כי גם הגוף המקצועי אשר מונה על-ידי בית המשפט לבחון את שאלת מסוכנותו של העורר הגיע למסקנה שאותה מסוכנות אף אם היא קיימת, היא נמוכה".