הכבשים של אריאל שרון

דוח מבקר המדינה שפרסם שופט בית המשפט העליון (בדימ.), אליעזר גולדברג, הכניס את המערכת הפוליטית לתזזית. הוא סימן את ראש הממשלה אריאל שרון, כמי שקיבל תרומות אסורות, לצרכים פוליטיים. וגם מקומו של אהוד ברק לא נפקד, בצד מקבלי התרומות האסורות.

מטבע הדברים, התמקדו אמצעי התקשורת, ובצדק, דווקא בשרון - שהרי מדובר בראש ממשלה מכהן. אך גם כך, מחמת האירועים הביטחוניים, החזיק הנושא בכותרות יום אחד בלבד. כבר במוצאי החג חזרנו לעסוק בפיגועים, ברגותי, אחמד יאסין, חמאס וכו'. עכשיו מתועל הנושא למערכת המשפטית, עמוק עמוק. חקירות, ובדיקות, וחוות דעת - הם התהליך המוכר לנו כל-כך. רובינשטיין, ארבל, וגם מירי גולן, הם השמות שייקשרו בזמן הקרוב לפרשה. מצד המטפלים - כמובן. רובינשטיין ייבדוק, רובינשטיין יחליט, רובינשטיין יכריע - הם הביטויים שיימרחו בכותרות.

והיכן ייגמר עניין זה? לא קשה לנחש, במיוחד אם לוקחים בחשבון את סעיף 28יז לחוק המפלגות (אודותיו נפרט בהמשך), העשוי לפטור את שרון מאחריות פלילית. בדוח ציבורי, ייקבעו רובינשטיין וארבל, כי התרומות התקבלו באופן הנוגד את החוק. אך נוכח זאת ששרון לא ידע שמדובר בתרומות אסורות; וכיוון שהודיע והבטיח להחזיר את התרומות (וגם קיים את הבטחתו); וכיוון שהמבקר עצמו טען כי מדובר בנורמה שרירה וקיימת, המטופלת עתה לראשונה על-ידי המבקר; ובגלל, ומשום, ומאחר שאין עונשין אלא אם מזהירין, הרי שבנסיבות דנן אין מקום (הפעם) לנגן לפי חלילם של שריד-גלאון-פינס ושות'.

התסריט הזה חוזר על עצמו עד לעייפה, וגם מי שאינו רואה בכוכבים יכול לראות זאת, בסבירות גבוהה, כי הסיכוי/סיכון שראש ממשלה מכהן יועמד לדין, שואף לאפס - גם אם עבר עבירה ביודעין, וכאן הרי אין מדובר בזאת.

ואחרי כל זה, יישאר שרון עם בעיה כספית לא פשוטה: הוא צריך להחזיר 4.7 מיליון ש"ח, אותם קיבל כתרומות שלא כדין. וכדי להחזיר סכום כזה מהכיס - צריך להרוויח לפחות כפול (ברוטו); היינו - 9.4 מיליון ש"ח, שהם 2.1 מיליון דולר. כסף לא קטן, גם למי שיכול לשעבד חווה ענקית. וגם כבשים, ומה יהיה עליהן.

לפני שנצלול פנימה, אל תוך הפרשה, נציג את עיקרי הדברים. מבקר המדינה פרסם למעשה שני דוחות:

• הראשון -

דין וחשבון על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות לתקופת הבחירות המיוחדות לראש הממשלה. דווקא בדוח זה, מצא המבקר שוב חריגות בפעילות סיעת העבודה, וקנס אותה ב-1.3 מיליון ש"ח. הליכוד יצא כאן "יבש". המקום המוקצה לו בדוח הוא שורה אחת בלבד, שבה נאמר ביחס לסיעת הליכוד - כמו ביחס ל-12 סיעות נוספות, כי ההכנסות שלהן "היו בגבולות האמורים בחוק מימון מפלגות".

דוח הביקורת כנגד סיעת העבודה, לעומת זאת, מחזיק 4 עמודים (מתוך 13), ובו שפע של פרטים מביכים. למשל: כיצד נעשה שימוש מפוקפק בעמותת "משמרות השלום והדמוקרטיה - הארבעה בנובמבר לזכר רבין", כדי לסייע בקמפיין של אהוד ברק [בבחירות הקודמות, נעשה שימוש פלילי ממש בעמותת 'רבין אליאנס' - גם זו עמותה להנצחת זכרו של רבין - לקידום סיכוייו של ברק לראשות הממשלה. החקירה עדיין בעיצומה, גם כאן וגם מעבר לים, י.י.];

• השני -

ובזאת נרחיב כאן: דין וחשבון על תוצאות ביקורת החשבונות השוטפים של הסיעות בכנסת החמש-עשרה. תקופת הדוח - מיום 1.6.199 ועד יום 28.2.2001.
המבקר מצא חריגות מצד ארבע סיעות: הליכוד, העבודה, ישראל בעליה ומפלגת המרכז (זו האחרונה ביצעה עבירה קלה ביותר בהיקף של 4,300 ש"ח). לגבי סיעת העבודה מגלה המבקר (נוסף לעבירות שנעברו לפי הדוח הקודם לעיל), כי היא קיבלה תרומות אסורות מעמותת "כולנו תומכי מצנע". כמו כן הוא מאשר לראשונה (רשמית), כי סיעת העבודה קיבלה תרומות אסורות לכאורה מעמותת "רובד" (שבה קשורים צ'ארלס ברונפמן ויונתן קולבר). "לממצאים הכלולים בו השלכה גם על דוחות קודמים שמסרתי על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעה ליושב ראש הכנסת על-פי חוק המימון. אולם מאחר שסבורני כי ההליך בפני רשם העמותות לא בא אל שלבו הסופי, טרם הגיעה השעה להתייחס לנושא במסגרת דוח זה". ובמילים פשוטות: המבקר לא גמר את החשבון עם סיעה זו. נזכיר, כי המדובר כאן ביותר מ-2.6 מיליון ש"ח, שהועברו לקמפיין הבחירות של ברק ב-1999. משום מה, נמשכות הבדיקות והחקירות בנושא זה זמן רב, זמן רב מדי.

גם ישראל בעליה בראשה נתן שרנסקי, לקתה בעבירות. תרומות בסכום כולל של 585 אלף ש"ח, שהתקבלו "ממי שאינם בעלי זכות לבחור; תרומות מתורמים אנונימיים ובסכומים העולים על הקבוע בחוק המימון...". המבקר קבע עוד, כי הכספים הועברו תוך רישומים כוזבים למעשה והעברות כספים בין "סיעת ישראל בעליה בהסתדרות העובדים החדשה", למערכת הבחירות האמורה. מסיבה זו, הטיל המבקר על סיעה זו שלילת מימון בסך 100 אלף ש"ח; ועוד קנס כספי בסך 250 אלף ש"ח. המבקר הסתפק בסכומים אלה, "נוכח מצבה הכספי הקשה במיוחד".

הסיפור המרכזי נוגע כאמור להתנהלותו הכספית של אריאל שרון. בזאת נרחיב להלן.

מבקר המדינה בדק בדקדקנות, ובצדק, את ההתנהלות הכספית של שני המועמדים. בבדיקה נמצא הליכוד נקי - בכל הנוגע להתנהלות של הליכוד החוצה, כלפי נותני ומקבלי שרותים. מאידך, קבע המבקר כי כספים שקיבל שרון בתקופה אוגוסט 1999 ועד ינואר 2000, בסכום כולל של 6.1 מיליון ש"ח, התקבלו שלא כדין. הכספים התקבלו במסגרת הכנותיו של שרול לבחירות המקדימות (הפריימריס).

המבקר בדק ומצא, כי מסכום זה הוצא סכום של 5.9 מיליון ש"ח, מזה 1.9 מיליון ש"ח למטרות הקשורות עם מועמדותו של שרון כראש הליכוד וכמועמד מטעם הליכוד לראשות הממשלה בבחירות בפברואר 2001. לכך קנס המבקר את הליכוד בסכום של 600 אלף ש"ח - מחצית מסכום התרומה לכאורה.

בסוגיה זו בא, ככל הידוע, העניין לסיומו. גם היועץ המשפטי לממשלה וגם פרקליטת המדינה, כבר התבטאו השבוע, כי אין לכאורה מקום להורות על חקירה פלילית בכל הקשור לעניינים שנבדקו על-ידי מבקר המדינה ואשר בגינם כבר הטיל המבקר קנס כספי.

הבעיה שבה גלום סיכון פלילי, לכאורה, היא התרומות שקיבל שרון, אותם שילם לנותני שרותים - בתקופה שבה הציג עצמו כמי שעתיד להתמודד על ראשות הליכוד ערב הבחירות לראשות הממשלה. המבקר ער לעובדה שנושא זה אינו בתחום סמכותו. הוא עצמו כתב: "המגבלות המוטלות על מימון פעילותם של מועמדים בבחירות מקדימות במפלגות אינן מצויות בחוק המימון, כי אם בחוק המפלגות, התשנ"ב-1992".

המבקר מעלה כאן חשד כלפי שרון, אם כי - הוא מדגיש כי אין בידיו ראיות לקבוע מעבר לכל ספק את אחריותו האישית של שרון לעבירות שנעברו, אם נעברו. יחד עם זאת, מוביל המבקר לחקירה פלילית בחשד לעבירות על חוק המפלגות.

קריאת הדוח המלא מלמדת, כי המבקר התייחס אל שרון כאילו היה מועמד וודאי לראשות הממשלה (מטעם הליכוד), אף כי שרון (ואנחנו) לא ידע זאת. ומכוח הנחת יסוד זו - משל מדובר בתקופת שרשרת של פריימריס-מועמדות-ראשות ממשלה, גוזר המבקר את דינו של שרון לחובה, ומחשידו כמי שקיבל תרומות אסורות. בכל הכבוד, המבקר התעלם כאן מכמה עובדות יסוד:

- חוק מימון מפלגות מתייחס למועמד בתקופת פריימריס, ואף זאת בתקופה של 9 חודשים שקדמו לבחירות הפנימיות;

- התרומות שקיבל שרון, נתקבלו בעיקרן, והוצאו, חודשים הרבה לפני שמישהו בכלל חלם על הקדמת הבחירות לפברואר 2001 (במקור היו הבחירות אמורות להערך רק ב-2003). שרון הבטיח לפעול בליכוד לעריכת בחירות פנימיות, זמן קצר לפני המועד שהיה קבוע בחוק לבחירות (כאמור - 2003). אי לכך, קשה לקבל כי "הזזת"/הקדמת הבחירות מסיגה אחורנית ו"לוכדת" (בתוך אותם תשעה חודשים) גם את התרומות שכבר התקבלו, ומחילה על מקבלם את האיסור הקבוע בחוק המפלגות;

- בניגוד לפרשת עמותות ברק, כאן אין מדובר בהעברה מחתרתית של כספים, ואין מדובר ברישומים כוזבים. הכספים הועברו בעיקרם באמצעות חברת אננקס מחקרים בע"מ. זו נרשמה בישראל כמלכ"ר, היא שילמה מע"מ עבור השרותים שקיבלה ואף לא ניכתה מע"מ (כיוון שלא היו לה הכנסות, למעט תרומות). ככל הידוע, גם התורמים לא רשמו זאת כהוצאה, אלא כתרומה;

- החוק פרוץ. אין כיום חוק האוסר על חבר כנסת או כל גורם אחר, לקבל תרומות ולהוציא את הכספים לקידום מטרות פוליטיות. חוק המפלגות ו/או חוק מימון מפלגות, מתייחסים לתקופה שלפני בחירות - במועדים נקובים וברורים. המבקר עצמו, בהגינותו, קבע כי קבלת תרומות בתקופת דמדומים שכזו, הפכה נורמה ולכן הוא ממליץ למחוקק לתקן את החוק;

- פרט קטן/גדול שכח המבקר. הקרן שבאמצעותה הוא אוחז עתה את השור (שרון), היא עצם עמידתו של שרון במהלך הבחירות כמועמד לראשות הממשלה בבחירות 2001. הדעת נותנת, כי אם היה בנימין נתניהו מתמודד במסגרת הליכוד - ולפי כל הסימנים היה גם זוכה - היה מתקשה המבקר לקשור בין זה לזה; ולא יכול היה לעשות חבילה אחת מהתרומות ומהבחירות לראשות הממשלה. הנה כי כן: העובדה ששרון "זכה" במועמדות בליכוד (כיוון שנותר מועמד יחיד אותה עת), היא המזכה אותו עתה בעונג לחקירה פלילית.

כך או כך, שרון נקלע לצרה אמיתית. גם אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום לפתוח נגדו בחקירה - ויש להסתפק רק בפתיחת חקירה כדי לברר מדוע שמר עומרי שרון על זכות השתיקה, נוצרה לראש הממשלה בעיה כספית לא פשוטה.

שרון התחייב להחזיר לנותני התרומות את הסכום שקבע המבקר: 4.7 מיליון ש"ח - אותו סכום ששימש אותו במהלך הפריימריס. המדובר בסכום נטו, וכדי לשלמו צריך שרון להרוויח סכום כפול לפחות, היינו: 9.4 מיליון ש"ח (או 2.1 מיליון דולר). מהיכן יביא שרון כסף זה?

נודע לי, כי שרון ובניו כבר עושים בימים אלה את הדרוש, כדי לקחת הלוואה בבנקים, ולממן בדרך זו את החזרי התרומות. לשם כך עומד שרון לשעבד חלקים מהחווה שבבעלותו, וגם את שאהבה נפשו - את הכבשים, וליתר דיוק: את ההכנסות מעסק זה, המתנהל בחווה המנוהלת על-ידי בנו גלעד.

ימים אלה הם ימים קשים עבור שרון. האב, המיוצג על-ידי עו"ד דורי קלגסבלד. ראש הממשלה עוסק בדברים גדולים באמת. פיגועים, מירוץ החימוש במזרח התיכון, החשש מהתחמשות עירק או אירן באטום, ופוליטיקה גדולה, הם עתה בראש מעייניו. בגילו (יליד 1928), כדאי לבדוק טוב טוב לפני שדוחים את גירסתו - כאשר הוא מעיד כי הוא אינו זוכר פרט כלשהו (וכאן אולי צריך לשאול האם כשיר הוא לכהן כראש ממשלה); כי לא ידע כי מדובר בתרומות אסורות; ובמיוחד כאשר הוא מציע להפנות את השאלות לבנו עומרי, המיוצג על-ידי עו"ד דן שיינמן. אחרי הכל, קשה להניח ששרון עד כדי כך מתקנא בבנו ומבקש להפלילו...

ופרט נוסף: חוק המפלגות קובע סנקציה פלילית על מי שעבר עבירה ביודעין. ואולם, בד-בבד עם כך, קובע סעיף 28יז לחוק: "נתקבלה תרומה בניגוד להוראות חוק זה או בסכום העולה על הסכום המירבי המותר על-פיו, יחזיר המועמד לתורם, מיד משנודע לו על כך, את התרומה או את חלקה שהוא מעל המותר".

לזכותו של שרון יאמר, כי הוא הודיע מיידית למבקר - עוד לפני הפרסום הרשמי של הדוח - כי לאור קביעת המבקר הוא החליט להשיב את התרומות שקיבל. צעד נכון וראוי מבחינה ציבורית.

לא כך נהגו כמה מאישי הציבור הידועים: אהוד ברק לא הודיע ולא התנדב להחזיר תרומות אסורות (אפילו לא פרוטה מהן); ופרקליטת המדינה עדנה ארבל טרם השיבה עד היום פיצויים בסכום של 200 אלף ש"ח שנטלה, שלא כדין, מקופת המדינה. למרבה הפרדוכס (והשחיתות), ארבל תהא עכשיו אחד מבעלי התפקידים שיכריעו כיצד יטופל שרון.